אך בתצהיר העדות הראשית מטעמו נימנע הקב"ט מכל היתייחסות לרצון לחסוך לתובעות בדיקות נוספות טרם העלייה למטוס, והתמקד בטענה כי התובעות לוו כאמור על מנת שלא לעכב הטיס, ובלשונו: "וזאת בכדי לקדמן לראש התור לבדיקה ביטחונית הנוספת של הרשויות המקומיות ... מפאת קוצר הזמנים ועל מנת שלא לעכב את הטיסה" (סעיף 12 לתצהיר).
עוד טען הקב"ט בתצהירו, כי המזוודות לא עלו למטוס מאחר שלא היו בידי אל על האמצעים להשלים את בדיקת הכבודה בזמן הקצר שנותר עד להמראה, ובשל העובדה כי מדובר היה בתחנה חדשה.
...
הקביעה כי התובעים הופלו לרעה בעניין שלבי נעוצה בנסיבותיו החריגות של המקרה שנדון שם, עת בוצעו פעולות ליווי ומעקב כלפי התובעים בלבד, לפרק ממושך לאחר השלמת הבידוק הביטחוני (למעלה משעתיים), והותנתה עליית אחד הנוסעים למטוס בהתנצלות כלפי הקב"ט. צויין באופן מפורש בפסק הדין, כי מדובר במקרה שאין דומה לו בפסיקה, ומכאן אף המסקנה כי מדובר היה בהתנהגות מפלה (פסקה 19.2 לפסק הדין).
במאמר מוסגר, אף איני מקבלת את קביעת בית המשפט בעניין שלבי, לפיה מתקיימת חזקת ההפליה המעוגנת בסעיף 6 לחוק איסור הפליה, כך שבהיעדר הוכחה לשיקולים שהינחו את אל על בביצוע פעולת הליווי והמעקב, לא נסתרה חזקה זו. כפי שהבהרתי לעיל, ההחלטה על פעולת הליווי נעשתה בהמשך להחלטה על ביצוע בידוק בטחוני מוקפד לתובעות.
סוף דבר
אני מורה לנתבעת לשלם לכל אחת משלוש התובעות סך של 10,500 ₪ (סך כולל של 31,500 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ (סך כולל של 12,000 ₪).
