עיכוב חידוש רשיון נהיגה עקב אי תשלום קנסות, בהתאם לחוק

התובע הגיש ערעור על החלטה זו , שם טען כנגד מששרד הרשוי כי לא הנפיק לו רישיון נהיגה מה שהביא לרישום הדוחות , אולם גם בעירעור נדחתה טענתו של התובע , גם שם נקבע כי התובע נקט בשיהוי ואף נקבע כי בכך ששילם התובע את הקנסות, הודה למעשה בחובו (עפ"ת 32408-07-15).

התובע אכן נפגש עם מנהל האגף, ביום 6/12/16, אשר שמע טענותיו, אולם בסופו של דבר דחה את טענות התובע, וציין כי רישיון התובע היה משולל תוקף, בתקופה הנ"ל, לאור העיכוב מטעם המרכז לגביית קנסות.

תביעתו הנוכחית של התובע מתבססת על ההנחה כי המדינה התנהגה שלא כשורה בכך שלא חידשה את רישיון נהיגתו והתנהלה כלפיו שלא כשורה, מה שגרם לו להוצאות ועוגמת נפש, אולם על פי פסק הדין שהוצגו בפני לא רק שלא נקבע כי משרד הרשוי, או כל גוף אחר, התנהג שלא כשורה, אלא להיפך, נקבע כי על התובע היה לשלם את הדוחות, ומשלא עשה כן, לא ניתן להאשים את המדינה בתוצאות מעשיו.

התובע העלה גם בהליך שם, את טענותיו, שהעלה גם בהליך הנוכחי, בדבר היתנהלותו הבעייתית של משרד התחבורה והנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מכך, בגין אי חידוש רישיון נהיגתו של התובע.

...

בעקבות תשובה זו, תבע התובע את המדינה בת"ק 9998-04-17, תביעתו נדחתה ולכן הינו מנוע מלתבוע בתביעה זו. לאחר שעיינתי בפסקי הדין אותם ציינה המדינה, מצאתי כי הצדק עם המדינה וכי יש לדחות את התביעה גם משום שטענות התובע כבר נידונו בעבר, ונדחו.

טענת התובע כי אינו משפטן דינה להידחות היות וגם תובע המגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות כפוף לדין ועליו לבדוק את טענותיו קודם להגשת התביעה ואי ידיעת הדין אינה פוטרת את התובע מלהיות כפוף לו. פיצול סעדים נועד , בין היתר, למנוע דיונים כפולים באותן עובדות, בדיוק כפי שקרה בתיק הנוכחי.

בשל כך, גם מהסיבה שהתובע לא ביקש לפצל את סעדיו ולא הגיש את כל תביעותיו בעת ובעונה אחת, דין התביעה להידחות.

עבירה בנגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה היא בעלת מינעד ענישה רחב מאד, שכן פקיעת רישיון נהיגה לתקופה קצרה (ביחס לנהג מורשה במקור לנהיגה) מניבה ענישה הכוללת קנס נמוך בלבד, ואילו נהיגה ברכב כבלתי מורשה לנהיגה במקור, עשויה להניב אף שנת מאסר בפועל בחלקו העליון של מיתחם העונש הנוהג.

עבירה זו של אי חידוש רישיון באי תשלום אגרה (בין אם מרצון ובין אם כתוצאה ממגבלה של ההוצל"פ) מייצרת סיכון מופחת ואין בה מאפיין מובהק של יצירת מסוכנות דוגמאת אדם הנוהג רכב כבלתי מורשה לנהיגה במקור.

בנוסף, ממש בימים האחרונים, החליט שר המשפטים לבטל את מיגבלת חידוש רישיון הנהיגה כלפי מי שלחובתו תיקי הוצל"פ, ולכן תופעה רווחת זו של אי חידוש רישיונות נהיגה בשל חובות כספיים אמורה להעלם או לפחות לצמצם היקפים באופן ניכר.

לחובתו תלויה פסילה מותנית בת 4 חודשים, (עבירה דומה משנת 2016) ובהתאם לחוק אם זו תופעל (כלומר אם רשיון נהיגתו ייפסל לשלושה חודשים או יותר), יאבד הוא שוב את רישיונו עליו עמל בשנה האחרונה ויאלץ לעבור מחדש את כל מבחני הרשוי.

מורה על עיכוב ביצוע הפסילה בפועל למשך 120 יום מהיום.

...

אני סבור כי תמהיל ענישה זה מייצר עונש הולם בהתאם לעקרון ההלימה הקבוע בחוק.

לפיכך הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: פוסל הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 89 יום.

הנני גוזר על הנאשם 2 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 1 שנים מהיום.

בפסק דין מקיף של כב' השופט משה דרורי ברמ"ש 55946-11-16 פלוני נ' פלונית ( 5.3.19 ) נסקרו האמצעים השונים לטפול בתופעת הניכור ההורי והם כוללים בין היתר: שימוש בהליכי הוצל"פ לרבות הטלת מיגבלות על ההורה המנכר כגון הגבלה על קבלת דרכון; עיכוב יציאה מן הארץ; הגבלה מעשיית שימוש בכרטיסי חיוב; הגבלה על קבלת/החזקת/חידוש רישיון נהיגה; הליכי ביצוע ע"י ביהמ"ש לעינייני מישפחה (בהתאם לסע' 7 לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה 1995- ); הפחתת מזונות; הליכי ביזיון בית המשפט והליכים פליליים הכוללים אף סנקציית מאסר; סנקציות כספיות – תשלום "קנסות" או "פיצויים בגין הפרה", תשלום בגין אי הבאת הילד להסדרי הראיה, קזוז מזונות או ביטול מזונות לגבי העבר, פיצוי במסגרת תביעת נזיקין; החלטה על העברת המשמורת מההורה האחראי לסרבנות הקשר להורה השני; וכן הכרזה על קטין כנזקק ואף הוצאתו מבית שני ההורים למרכז טפולי.

...

לקראת נעילה סבור אני כי המצב אליו נקלענו אינו אלא פרי התנהגות מתמשכת של האם, שהיא בבחינת ניכור הורי, שלא יימצא לו מרפא בלא התערבות.

סוף דבר התובענה מתקבלת – הקטין ימשיך להיות מטופל לעניין חידוש הקשר במכון "מפגשים", ובשל התנהלותה תישא האם ב- 80% מעלות המכון – האב יישא ביתרה.

אני מורה ללשכה לסיוע המשפטי למנות לקטין אפוטרופוס לדין, אשר גם ישמיע קולו, גם יפעל כפי טובתו וימליץ לקטין ולבית המשפט בהתאם.

כך גם צוין כי הנאשם התגרש וחווה תקופה קשה במישור המשפחתי, שגרמה לו לעיכוב במאמציו לחידוש רישיונו.

מדיניות הענישה בעפ"ת (ים) 4420-09-12 מ"י נ' פכורי (29.1.13), בעבירה שניה של נהיגה בפקיעה, למעלה מעשור, בשל קנסות, נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם, והיותו אב לארבעה, אומץ גזר הדין של בית משפט קמא, שהשית על הנאשם מאסר מותנה, בן 30 יום, למשך 3 שנים, תוך שהתחשב בכך שהנאשם לא חידש רישיונו עקב אי תשלום קנסות, ולצד זה הגדיל הקנס והעמידו על סך של 5,000 ₪.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 200 שעות של"צ, בהתאם לתכנית שתוכן על ידי שרות המבחן.

...

אני מודעת לכך כי מדובר בנאשם מפרנס יחיד, שזקוק לרישיונו לפרנסתו, אולם נוכח הפקיעה הארוכה של כמעט 8 שנים, שבוצעה בעת שמאסר מותנה ופסילה מותנים תלויים ועומדים נגד הנאשם, כשלאחר המקרה שלפני ביצע הנאשם 3 עבירות נוספות, ובעברו עבירות חמורות של נהיגה בפסילה ואי ציות לשוטר, אין מנוס מהשתת הפסילה האמורה.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 200 שעות של"צ, בהתאם לתכנית שתוכן על ידי שרות המבחן.

אני מורה על חידוש עונש המאסר, בן 4 חודשים, כפי שנפסק על תנאי, בתיק שמספרו: 7188-04-17, מיום 16.5.19 לתקופה של שנתיים נוספות.

בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן: חוק כפיית ציות), הובאה לידיעתי החלטת בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב-יפו (להלן: בית הדין) מיום 18.9.2023, במסגרתה חויבה המשיבה בתיק 302799/29 (להלן: ההליך) בקנס שבועי בגובה 1,000 ש"ח בגין אי-ציות לפסק דין המחייב אותה בקבלת גט. בהחלטה צוין כי "הקנס המוטל הוא לטובת הבעל" (כלומר, לטובת המבקש).

ביום 13.11.2019 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, בו נקבע כי "הצדדים חיים בנפרד למעלה מעשרים שנה [...] פירוק השתוף בנכסי הצדדים נערך זה מכבר, והאשה קיבלה את כל זכויותיה על פי חוק. זכויות המאפשרות לה חיים סבירים [...] האשה אינה חפצה בבעל, אלא מעכבת את הגירושין כדי לחייבו להמשיך לשלם לה מזונותיה". נוכח האמור נקבע כי המשיבה מחויבת בקבלת הגט וכי המבקש פטור מתשלום מזונותיה.

בסופו של דבר, בתום הדיון שנערך ביום 20.2.2020 הטיל בית הדין צו הגבלה נגד המשיבה, האוסר עליה לצאת מהארץ; לקבל, להחזיק או לחדש רישיון נהיגה; ולפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק במשך חמש שנים.

בהמשך לאמור, ביום 18.9.2023 ניתנה החלטתו של בית הדין נושא ההליך שלפניי, בה נקבע כי המשיבה תשלם קנס שבועי מתחדש בסך 1,000 ש"ח "בגין אי ציות לפסק הדין לחיוב בגט". כאמור לעיל, בהחלטה צוין כי "האשה מאמללת את הבעל במשך שנים ארוכות, לפיכך הקנס המוטל הוא לטובת הבעל". עוד צוין בהחלטה כי "ככל שתסרב האשה לשלם את הקנס המוטל, ימונה ב"כ הבעל ככונס נכסים על מנת לגבותו מכל נכס או כספים המוחזקים בידה על פי הוראות החוק". בו ביום ניתנה החלטתי שבה נתבקשו הצדדים וכן היועץ המשפטי לשיפוט הרבני להתייחס להטלת הקנס והיועץ אף נידרש להתייחס לסמכות שמכוחה הוטל הקנס לטובת המבקש.

מדובר אמנם בסוגיה שחורגת מענייננו הנוגע אך לשאלת הטלת הקנס בהתאם לחוק כפיית ציות, אך ראיתי לנכון לציינה שכן דומה כי הן בהליכי הקיום והן בכפיית הציות בפרשה זו, לא הקפיד בית הדין, למרבה הצער, על קיום הדרישות הקבועות בחוק והדבר פוגם בהחלטותיו ומצריך תיקון.

...

הפעם, ובניגוד לעמדה שבה היא החזיקה עד לאותה העת, המשיבה טענה כי יש לדחות את התביעה וכי פניה לשלום בית.

ברם, אף אם במקרה דנן הייתה הצדקה מהותית להטלת סנקציות על המשיבה מכוח הפקודה, בחינת פרוטוקול הדיון מיום 7.9.2023 והחלטת בית הדין מיום 18.9.2023 מובילה למסקנה כי בהליך הטלתו נפלו פגמים חמורים המצדיקים את ביטולו.

נוכח האמור, מסקנתי היא כי אין בהבהרה מיום 19.9.2023 כדי לרפא את הפגמים שנפלו בהליך הטלת הקנס, ובהחלטת בית הדין מיום 18.9.2023.

מן הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על בטלות החלטת בית הדין מיום 18.9.2023, חרף ההבהרה מיום 19.9.2023.