עיכוב וחיפוש לא חוקיים על ידי משטרת ישראל

הנאשם באמצעות ב"כ כפר בכל עובדות כתב האישום, כולל בנהיגה, בחשד הסביר וטוען כי נעשה חפוש לא חוקי, כמו כן כפר בחו"ד הטוקסיקולוגית וממצאיה ובזמנים.

מדוח הפעולה עולה כי ביחד עם השוטר יוסי אליהו עיכב את הנאשם למשרדי הימ"ר בחשד לנהיגה "תחת השפעת סם", נסע יחד עם הנאשם ברכב, ביצע חפוש על גופו של הנאשם כדי לשלול הימצאות סמים או כלי תקיפה, ולאחר ביצוע בדיקת השתן התלווה אליו לצורך ביצוע חפוש ברכבו ובסופו תפס את רישיון הנהיגה של הנאשם והעביר אותו ביחד עם מפתחות הרכב לידיו של החוקר אבי כהן מחקירות את"ן ימ"ר מרכז להמשך טפול.

העדה הסבירה כי המעבדה לטוקסולוגיה הוא גוף עצמאי הנותן שירות למשטרת ישראל ומוסמכת על ידי הרשות הלאומית לאסמכת מעבדות וגם ע"י משרד הבריאות כמעבדה יחידה בארץ המורשת לבצוע בדיקות משפטיות.

...

המידע המודיעיני המתועד בדוחות הפעולה שפורטו לעיל ,המדובר במידע מפורט כולל פרטי הנאשם, תמונה, סוג רכב ובכך עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה וכך אני קובעת.

לו הייתה מעוניינת ב"כ הנאשם לקבל את כל המידע יכלה להגיש בקשה לבית המשפט להסרת חיסיון, אולם ב"כ הנאשם בחרה שלא לעשות כן. נאמר ברע"פ 6291/12 "אטישקין נ' מדינת ישראל "(פורסם בנבו, 19/12/12), "בנסיבות אלה , משלא הוגשה בקשה לגילוי ראיה ולא נעשתה כל פעולה לצורך הסרת החיסיון, רואים את ההגנה כמי שזנחה את טענותיה בעניין זה". מכל הנימוקים הנ"ל הנני קובעת כי קיים חשד סביר לדרישת בדיקת שתן.

הודעה על מטרת הבדיקה והסכמתו של הנאשם ליתן בדיקת שתן- אני דוחה את טענת הסניגורית לפיה, בענייננו, לא הייתה הסכמה מדעת, לא הוסברה לנאשם זכותו לסרב לחיפוש ולא הוסברה לו מטרת הבדיקה.

בת/9 שערך השוטר יוסי אליהו בתאריך ה22.3.17 , יום לאחר האירוע ורישום דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ציין השוטר כי שכח לסמן איקס כי מטרת הבדיקה הינה לשם איתור סמים או תוצרי חילוף של חומרים של סמים בגופו אך ציין כי טרם מתן דגימת השתן אמר לנאשם כי הוא דורש ממנו לתת בדיקת שתן עקב חשד לנהיגה תחת שכרות וכי סירוב של הנאשם לתת שתן יתפרש כנהיגה תחת שכרות וציין כי הוסבר לנאשם משמעות הבדיקה וזכותו לסרב, הנאשם הבין את דבריו של השוטר, הביע הסכמה וחתם על כך. הנני מקבלת את האמור במזכר מאחר ומדובר במזכר שנערך יום לאחר האירוע, כלומר סמוך לאירוע, העד הסביר בחקירתו כי היה זה הפעם הראשונה שביצע אכיפה בשכרות ולא הכיר את הטופס (עמ' 19 ש'12-32).

גם נאשם אשר מוזמן לדיון בבית משפט, על ידי בית המשפט, פונה למת"ק עם ההזמנה ורק לאחר שעניינו נבדק מול הגורמים הרלוואנטיים, הוא מקבל אישור כניסה לדיון אליו הוזמן, או לא. המסמך שהוגש על ידי ההגנה עניינו פקודות קבע, ומתייחס לתנועת האוכלוסיות בישראל למטרות שונות, מעיון בו נלמד כי יש קריטריונים שונים בנושאים שונים ולמטרות כניסה שונות.

באשר לטענת ההגנה לפיה נפגמו זכויותיה של הנאשמת, בשים לב לכך שהליך העיכוב היה בלתי חוקי כמו גם החיפוש היה לא חוקי ומשכך יש לפסול את תוצרי החיפוש, אין בידי לקבל הטענה והעתירה, ואבהיר.

מדובר בראיות שהיו נתפסות על ידי המישטרה גם אם השוטר שניידר היה פועל לפי הנהלים של מעצר ומציג עצמו בפני החשודה ומזהירה ומבהיר לה את עילת העיכוב, משכך גם אם נפלו פגמים בעיכוב, אין הכרח כי הראיות שנתפסו תפסלנה, ויש לבחון בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בפסקי הדין יששכרוב ובן חיים, אם הפגמים מצדיקים את פסילת הראיה, לאור הארועים הנוספים שבאו לאחר השגת הראיה.

...

משנמצאו הטלפונים בחזקת הנאשמת וכאמור לא עלה בידיה לסתור את החזקה התכופה, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה כי הנאשמת עברה העבירות נשוא האישומים השני, השלישי והרביעי.

לאור כל האמור אני קובעת כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את עבירות הגניבה המיוחסות לנאשמת.

סוף דבר: המאשימה הוכיחה את העבירות המיוחסות לנאשמת בכתב אישום על פי עובדות כתב האישום למעט את העבירה של כניסה לישראל שלא כדין, עבירה ממנה מצאתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

בעת הטיעון לעונש הבהירה ב"כ המאשימה כי המאשימה מסכימה לטענה לפיה גם עיכובו של הנאשם על ידי המישטרה לא היה חוקי.

כפי שהצדדים שניהם טענו והפנו, הסדר הטיעון, אשר כלל גם תיקון נרחב והקלה משמעותית בעובדותיו של כתב האישום המקורי, נבע מכשלים ממשיים שנפלו בהתנהלות משטרת ישראל מול הנאשם, אשר החלו מעיכובו הבלתי חוקי, המשיכו בחיפוש לא חוקי באופנועו, במניעת זכות ההיוועצות ממנו בעת תשאולו ובחיפוש שנערך בטלפון הנייד שלו ללא צו או הסכמתו מדעת ומבלי שנועץ בסניגור כאמור בשעת לילה מאוחרת (ואף נטען לפגם בהוצאת צו החיפוש לאחר מכן), כשעל פי הנטען, כלל הראיות שנאספו בתיק קשורות ונגזרות מפעולות חקירה אלה.

...

מבלי להתעלם מגילו הצעיר של הנאשם, עבודתו בעסקו למשלוחי פרחים והפגיעה שעלולה להיגרם לו מעונש מאסר ולו בעבודות שירות, כמו גם הפגיעה שבכך במשפחתו ובפרט באמו המלווה אותו בהליך במסירות, אינני סבורה כי נכון להגדיר את התנהלותו של הנאשם כילדותית גרידא כהגדרת הסנגור ולהמתין ולקוות שתתגבש אצלו "הבשלה מנטלית". לאור כלל המפורט לעיל, תוך אימוץ הסדר הטווח בין הצדדים ומתן משקל נוסף מסוים לפגיעה המשמעותית בזכויות הנאשם, ולצד זאת לכלל הנתונים שפורטו לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 3 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם להמלצת הממונה על עבודות השירות במרכז יום לקשיש, ראשל"צ, רח' יאיר דורון 1, ראשון לציון.

לפניי תביעה קטנה על סך 34,000 ₪ בגין עיכובם של ששת התובעים על ידי משטרת ישראל, אשר נטען שבוצע שלא כדין.

התובעים דורשים פיצוי ממשטרת ישראל עבור העוול ועוגמת הנפש שנאלצו לעבור על לא עוול בכפם: עבור תובעים 1,4,5,6: 6500 ₪ לכל אחד בגין עיכוב שוא וחיפוש לא חוקי.

...

עיקרי טענות הנתבעת בכתב ההגנה דין התביעה להידחות.

הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות 2 ו-3 פיצוי בסך 1,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ₪.

תביעת התובעים 1, 6-4 נדחית.

חרף האמור ולאור המבואר לעיל בעניין התנהלותה הדיונית, הנתבעת תשלם לכל אחד מן התובעים 1, 4, 5 ו-6 הוצאות משפט בסך 1,200 ₪.

לשם ההשוואה: בת"פ (שלום י-ם) 32274-02-14 מדינת ישראל נ' נסים, פסקה 5 (8.5.2016) נקבע כי הפניית שאלה על-ידי שוטר לאדם האם יש בידיו "דבר מה שלא צריך להמצא ברכב, כלומר דבר העומד בנגוד לחוק", היא תחילתו של חפוש מילולי ראשוני.

רוצה לומר – גם אם נניח שהעיכוב לאחר מציאת הסמים בוצע לפי סמכות (לצורך החקירה למשל), הרי הוא תולדה של חפוש לא חוקי, ובהיותו כך, מתחייבת המסקנה שגם העיכוב אינו חוקי.

בעיניין בן-חיים לעיל, בית המשפט העליון שב וחידד אותן אמות מידה (ע' 354) כלהלן: "המבחן הבסיסי לפסילת ראיות שנקבע במסגרת הדוקטרינה הוא מבחן עמידת הפגיעה בזכות להליך הוגן כתוצאה מקבלת הראיה שהושגה שלא כדין בתנאי פסקת ההגבלה. במקרה שלפנינו נוכח חומרת אי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיות והפגיעה הקלה יחסית באנטרס הצבורי שתגרם כתוצאה מאי-קבלתן נראה כי המסקנה המתחייבת היא כי קבלת הסכין בעיניין בן חיים וקבלת הסמים בעיניין ג'בלי כראיות תביא לפגיעה בלתי מידתית בזכויות שני המבקשים להליך הוגן. זאת ועוד, על אף שהראיות שנתפשו בשני החיפושים הן ראיות חפציות שיש להן קיום עצמאי ונפרד מאי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגתן, הרי במקרה דנן עסקינן בראיות שלא היו נימצאות על ידי המישטרה אילמלא החיפושים הבלתי-חוקיים. להשקפתי, לעובדה זו יש ליתן משקל במסגרת האיזון הכולל בבואנו לבחון את קבילות הראיות ויש בה כדי לתמוך בפסילתן (ראו עניין יששכרוב, בעמ' 564). אכן, נוכח העובדה שבית המשפט נידרש בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית לבחון את קבילות הראיה שהושגה שלא כדין במשקפי הפגיעה בזכות להליך הוגן, יש טעם בהבחנה שלה טוענים המבקשים בין ראיה חפצית שקשורה בקשר הדוק לאי-החוקיות שבהשגתה לבין ראיה חפצית שהייתה מתגלה גם בלי הפעלת אמצעים בלתי-חוקיים על ידי המישטרה. בהקשר זה יוער כי בפסק הדין בעיניין יששכרוב נקבע כי: "משקלם של השיקולים המצדדים בקבלתן של ראיות חפציות הוא בדרך כלל רב... עם זאת, ראוי להדגיש כי גם בהקשר זה, אין מדובר בכלל נוקשה והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה לגופו" (ראו עניין יששכרוב, בעמ' 565)"

...

לפי סעיף 1(ג) בחוק העבירות המינהליות: "נקבע בתקנות לפי סעיף קטן (א) כי עבירה פלונית היא עבירה מינהלית, יחולו הוראות חוק זה גם לגבי עבירה כאמור שנעברה לפני תחילתן של התקנות, ובלבד שאם הוגש כתב אישום – טרם החל המשפט". מעיון בתיק עולה כי אמנם אין תיעוד בפרוטוקולים לביצוע הקראה פורמאלית, ואולם, מעיון בפרוטוקול מיום 12.12.2021, שבו מציין הסניגור כי מדובר בהחזקה של 2 גרמים קנאביס, מתחייבת המסקנה לפיה כתב האישום הוקרא לנאשם והוא יודע מה מיוחס לו. תקנות העבירות המינהליות נכנסו לתוקף ביום 1.4.2022.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בנדון, הגעתי לכלל מסקנה כי הראיה שנתפסה בלתי קבילה וכך גם ביחס להודאת הנאשם במשטרה.

בעניין בן-חיים לעיל, בית המשפט העליון שב וחידד אותן אמות מידה (ע' 354) כלהלן: "המבחן הבסיסי לפסילת ראיות שנקבע במסגרת הדוקטרינה הוא מבחן עמידת הפגיעה בזכות להליך הוגן כתוצאה מקבלת הראיה שהושגה שלא כדין בתנאי פסקת ההגבלה. במקרה שלפנינו נוכח חומרת אי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיות והפגיעה הקלה יחסית באינטרס הציבורי שתיגרם כתוצאה מאי-קבלתן נראה כי המסקנה המתחייבת היא כי קבלת הסכין בעניין בן חיים וקבלת הסמים בעניין ג'בלי כראיות תביא לפגיעה בלתי מידתית בזכויות שני המבקשים להליך הוגן. זאת ועוד, על אף שהראיות שנתפשו בשני החיפושים הן ראיות חפציות שיש להן קיום עצמאי ונפרד מאי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגתן, הרי במקרה דנן עסקינן בראיות שלא היו נמצאות על ידי המשטרה אלמלא החיפושים הבלתי-חוקיים. להשקפתי, לעובדה זו יש ליתן משקל במסגרת האיזון הכולל בבואנו לבחון את קבילות הראיות ויש בה כדי לתמוך בפסילתן (ראו עניין יששכרוב, בעמ' 564). אכן, נוכח העובדה שבית המשפט נדרש בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית לבחון את קבילות הראיה שהושגה שלא כדין במשקפי הפגיעה בזכות להליך הוגן, יש טעם בהבחנה שלה טוענים המבקשים בין ראיה חפצית שקשורה בקשר הדוק לאי-החוקיות שבהשגתה לבין ראיה חפצית שהייתה מתגלה גם בלי הפעלת אמצעים בלתי-חוקיים על ידי המשטרה. בהקשר זה יוער כי בפסק הדין בעניין יששכרוב נקבע כי: "משקלם של השיקולים המצדדים בקבלתן של ראיות חפציות הוא בדרך כלל רב... עם זאת, ראוי להדגיש כי גם בהקשר זה, אין מדובר בכלל נוקשה והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה לגופו" (ראו עניין יששכרוב, בעמ' 565)"

לכל אלה אוסיף, כי בשים לב לכמות הקטנה מאוד של הסם 2.11 גרם של קנבוס, העובדה לפיה הם נועדו לשימוש עצמי (כעולה מהאישום) וגם בשים לב לגישת המחוקק שסיווג לאחרונה עבירות מסוג זה לעבירות מינהליות נוכח חומרתן הפחותה, אני סבור כי מידת הפגיעה בזכות הנאשם להליך הוגן לוּ תתקבל הראיה כקבילה עולה בהרבה על הנזק לאינטרס הציבורי שעלול להיגרם עם פסילת הראיה.