עיכוב התמחות במשפטים בשל עבירות אתיקה

לטענת העותרת, בשנת 2009 היא סיימה את לימודי המשפטים.

העותרת התייצבה בפני הוועדה וטענה טענותיה אך זו הודיעה כי מאחר וטרם התגבשה החלטת ועדת האתיקה כמו גם טרם הוגש כתב קובלנה ומאחר והתקבלו תגובות סטאטוטוריות ע"י המיתמחה והמאמנת, קשה לקבוע עובדות ברורות באשר לתלונות ההדדיות.

בתאריך 12.9.2012 היתקיימה ישיבת ועדת ההיתמחות בה הוחלט, כי למרות האמירה החמורה המיוחסת לעותרת כלפי המאמנת כפי העולה מהקובלנה כנגדה, אין מקום לעכב את קבלתה כחברה בלישכה בטקס שייערך בחודש דצמבר 2012 וכי במקביל ההליך המשמעתי יערך כסדרו וכלשונה: "אומנם האמירה שאמרה המועמדת על-פי כתב הקובלנה היא אמירה חמורה, אך על פי אותו כתב קובלנה הוטחו בפניה דברים קשים לא פחות. נראה כי גם אם תורשע העונש יהיה רחוק מהשעיה. אשר על כן, לא מצאנו מקום לעכבה מלהתקבל כחברה בלישכה. תוכל להיתקבל כחברה בטקס שיערך בחודש דצמבר. ההליך המשמעתי ייערך כסדרו" בתאריך 14.11.2012 התכנס הועד המרכזי לידון בעיניינה של העותרת בעקבות המלצת ועדת ההיתמחות מתאריך 12.9.2012.

כחלק מהשיקולים שיפעיל הועד המרכזי, ומבלי לקבוע מה משקלם של אלה בשיקולי הועד המרכזי, תלקח בחשבון העובדה ולפיה פסיקת בתי המשפט לסוגיהם התייחסה ברובה למי שהוגשו כנגדם כתבי אישום פליליים או שהתנהלה כנגדם חקירה פלילית, בחלקם בעבירות קשות, להבדיל מקובלנה משמעתית שעיקרה ניבולי פה. עוד יילקח בחשבון העונש הצפוי לעותרת ככל שתורשע משמעתית בקובלנה ולשם כך אף תיתקבל, ככל הנידרש, עמדת וועדת האתיקה של הלישכה, על מנת שלא תימצא העותרת נענשת כבר עתה בעוד העונש הצפוי לה בתום ההליך אינו הולם את אי קבלתה ללשכה כבר כעת.

...

בתאריך 12.9.2012 התקיימה ישיבת ועדת ההתמחות בה הוחלט, כי למרות האמירה החמורה המיוחסת לעותרת כלפי המאמנת כפי העולה מהקובלנה כנגדה, אין מקום לעכב את קבלתה כחברה בלשכה בטקס שייערך בחודש דצמבר 2012 וכי במקביל ההליך המשמעתי יערך כסדרו וכלשונה: "אומנם האמירה שאמרה המועמדת על-פי כתב הקובלנה היא אמירה חמורה, אך על פי אותו כתב קובלנה הוטחו בפניה דברים קשים לא פחות. נראה כי גם אם תורשע העונש יהיה רחוק מהשעיה. אשר על כן, לא מצאנו מקום לעכבה מלהתקבל כחברה בלשכה. תוכל להתקבל כחברה בטקס שיערך בחודש דצמבר. ההליך המשמעתי ייערך כסדרו" בתאריך 14.11.2012 התכנס הוועד המרכזי לדון בעניינה של העותרת בעקבות המלצת ועדת ההתמחות מתאריך 12.9.2012.

סוף דבר לא סברתי כי בנסיבות עלי להחליף את שיקול דעתו של הוועד המרכזי ולהורות על קבלת העותרת ללשכה.

העובדות העותר למד משפטים וביצע היתמחות מיום 13.5.98 ועד ליום 13.5.99.

וועדת האתיקה בדקה את התלונות והמליצה להעמיד את העותר לדין משמעתי.

בגין עבירות אלו הוטל על העותר עונש של פסילה מקבלה לשורות לישכת עורכי הדין למשך שלוש שנים, אך במסגרת ערעור הומתק מעט העונש והועמד על פסילה לתקופה של 25 חודשים מיום 31.3.04.

העותר השמיע את טענותיו בפני וועדת ההיתמחות ביום 29.6.17, זו העבירה את המלצותיה לועד המרכזי של לישכת עורכי הדין, וביום 11.7.17 החליט הועד המרכזי כך: "המבקש סיים היתמחות בשנת 1993, בשנת 2003 עבר את בחינות ההסמכה ומאז הוא מעוכב בשל הסתבכויות פליליות וכן משמעתיות.

...

ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר מאוזנת ואינה ממצה את הדין עם העותר, שכן המשיבים גם יכלו לסרב לקבל את העותר לשורות לשכת עורכי הדין או לדחות את קבלתו עד לתום תקופת המחיקה, ולנוכח עברו המכביד של העותר אינני משוכנע כי ההחלטות הללו, אילו התקבלו, היו מצויות מחוץ למתחם הסבירות.

יישומם של דברים אלו על ענייננו מוביל למסקנה כי כלל לא מתעוררת בענייננו שאלה של תחולה רטרוספקטיבית של חוק המרשם הפלילי.

לשון אחר, בעת שתוקנה התוספת הראשונה הייתה זכאית לשכת עורכי הדין לקבל את המידע בנוגע להרשעותיו של העותר כיוון שאלו לא התיישנו, והתיקון של התוספת לא שינה מצב דברים זה. אשר על כן, העתירה נדחית.

עוד טען התובע כי ביום 10/6/08 היה זכאי לקבל רישיון הסמיכה לעסוק בעריכת דין בישראל לאחר שמילא דרישות ההיתמחות ועבר בהצלחה את מבחני ההסכמה של הלישכה אולם "מהלכי הרשע של הנתבעת וקאסם עיכבו הסמכתו". התובע מפנה למכתב של האחיין שלו קאסם וטוען כי הנתבעת עומדת מאחורי מכתב זה - מכתב אשר בעקבותיו הוחלט בסופו של דבר בועדת המתמחים ביום 27/5/08 לעכב את הסמכת התובע ולאחר מכן הוחלט בועד המרכזי ביום 3/6/08 כי יש לעכב רישיון העיסוק של התובע בעריכת הדין.

עוד נטען כי ביום 25/5/09 הגישה הנתבעת בקשה לביזיון בית המשפט בשם קאסם ויתר יורשי עזבון המנוח במטרה להכפיש, להוציא לשון הרע ודיבה ולפגוע בתדמיתו של התובע, וזאת במגמה למנוע ממנו לקבל את רישיון עריכת הדין שלו תוך הפרת מספר כללי אתיקה.

במסגרת הטיעונים המשפטיים נטען בכתב התביעה כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב, באי ניקיון כפיים, סילפה מידע במטרה להשפיע על תוצאות הליך משפטי ולפגוע בהסמכת התובע, עברה עבירות משמעת של לישכת עורכי הדין ועשתה שימוש ציני בהליכים.

עוד נטען בכתב ההגנה כי התובע הגיש תצהיר שקרי בתמיכה לבקשה לקבל פטור מאגרה במסגרת תיק תמ"ש 25911/02 הנ"ל, בעת שהיה סטודנט למשפטים - בקשה אשר נדחתה, בין היתר משום שבית המשפט לא קיבל את הצהרתו של התובע כי הוא חסר יכולת כלכלית.

...

יש בראיות הנ"ל על מנת לחזק טענת הגנה חילופית של הנתבעת לפיה "אמת דיברתי". לסיכום, בניגוד לטענת התובע, אין בפרוטוקול מיום 22/3/09 אמירות כלשהן המהוות לשון הרע כלפיו ואף לגבי הליך המהו"ת לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי אכן נאמרו שם מפי הנתבעת טענות ואמרות שיש בהן לשון הרע.

לפיכך, התביעה נדחית.

על רקע כל האמור לעיל, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 35,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

מתוך היתנהלות הדיון הקודם שהתקיים ואף כפי המשתקף מבקשה זו, באת כוח הנתבעת נוטה להתעסק רבות בצד הפרוצידורלי (טענות ודיון בפני עצמו באשר להופעת מתמחה בדיון, טענות במהלך הדיון באשר לכתיבת פרוטוקול, טענות בדבר סמכות בית הדין, בקשה לתיקון פרוטוקול), ברם, בנסיבותיו הקשות של תיק זה, נראה שדרך זו אינה העיקרית, ויש להשקיע את מירב האנרגיות בפן המהותי, כדי לסייע לצדדים להתקדם לחוף מבטחים.

 בית הדין חושש כי הקלטת הדיונים נועדה אף היא לעכב את ההליך בטענות של פרוצידורה, ולכן בית הדין ישקול שלא לאפשר הקלטת הדיון, אם יידרש לכך.

כך שיש לומר כי עורך דין שצילם דיון בבית הדין ללא קבלת רשות, ובודאי אם נהג כן ללא הודעה על כך, עבר לכאורה עבירת משמעת, ובית הדין רשאי להגיש נגדו תלונה ללישכת עורכי הדין.

גישה זו נובעת מן ההכרה, שהדיון וכל המתרחש במהלכו באולם המשפטים נתונים למרותו של השופט, ואין להתיר פירצות העלולות לקעקע מרות זו. כדוגמה נתאר מצב שבו הורה השופט לנהל את הפרוטוקול בדרך של רישום ודחה הצעת פרקליט לנהלו על-ידי הקלטה.

על-כן גם אנוכי בדיעה, שההוראה שהותקנה על-ידי לישכת עורכי הדין (בכלל 22 (ב) לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית)), המחייבת עורך-דין, שברצונו להקליט את מהלך הדיון המשפטי במכשיר הקלטה, להודיע על כוונתו זו לשופט, הנה תקפה ואינה לוקה בחוסר סבירות, וכי רשאי השופט אף שלא להתיר את הפעלת המכשיר.

...

לעניין רישום הפרוטוקול בדיון פלילי קובע סעיף 135 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, לאמור: "הפרוטוקול יירשם ביד השופט, ביד רושם שקבע בית המשפט, במכשיר הקלטה, באמצעי מיכני או ביד עובד בית המשפט אשר נשיאו או שופט ראשי של בית משפט שלום, לפי העניין, אישרו כקצרן – הכל כפי שיקבע בית המשפט; ורשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להרשות רישום הפרוטוקול ביד קצרן אחר." בדומה לכך קובעת תקנה 174 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לאמור: "הפרוטוקול יירשם בידי השופט או בידי הרשם בעניין שלפניו או בדרך אחרת שקבע השופט או הרשם, לפי העניין, בין בידי רושם או קצרן שקבע לכך ובין במכשיר הקלטה או באמצעים מכניים אחרים." אכן, לא מצינו הוראה מפורשת, האוסרת הקלטת הדיון שלא על-פי הוראת השופט ואף שלא על-פי רשותו, אך דומה שהוראות החוק האמורות, לפחות עד כמה שמדובר ברוחן אם לא בכתבן, אינן מותירות בספק את המסקנה, כי בכל הקשור לפרוטוקול הדיון – הדבר על-פי השופט.

6סבור אני, כי כוחו של השופט שלא להתיר הקלטת הדיון נובע הן מהוראות החוק האמורות והן מסמכותו הטבועה, השואבת את כוחה, בין השאר, מאותן הוראות חוק.

4 לעומת זאת סבורני, כי הפעלת מכשיר הקלטה שייכת לקטיגוריה מיוחדת ושונה היא מהותית מרישום ידני רגיל.

בית משפט קמא הפנה בהחלטותיו לתשובת הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד המשפטים מיום 26.2.2020 (להלן: "תשובת הממונה על העמדת מידע", נספח 13 להודעת העירעור), כי המשיבה גיבשה בחודש מאי 2018 מדיניות חדשה ולפיה בנוסף לעבירה לפי חוק הכניסה לישראל יש מקום לייחס עבירה נוספת של קבלת דבר במירמה.

בהקשר לרישיון עריכת הדין, ציין בית המשפט קמא כי המערער הוא עורך דין ותיק ובעל רישיון מזה שנים רבות, וכי המערערת סיימה את לימודי המשפטים ועתידה להתחיל בהתמחות מתוך מגמה לקבל רישיון לעריכת דין.

לגבי המערער, צוין כי בעקבות ההליך בבית המשפט קמא כבר החל הליך בירור משמעתי, כאשר ועדת האתיקה החליטה לעכב בירורה של התלונה עד לסיום ההליך הפלילי.

המערערים ביקשו לטעון כי ביצוע עבירות על רקע נסיבות אישיות הנעוצות בסכסוך גירושין קשה, עשוי להצדיק אף אי העמדה לדין, אלא שפסק הדין עליו ביססו את טענתם - בג"צ 6486/11 רטהאוז נ' היועץ המשפטי לממשלה (31.1.2013) - עסק בעקרו במעשים שנגעו למערכת היחסים המשפחתית ולא בעבירות כלפי רשויות המדינה.

...

יחד עם זאת, אף אם היינו נכונים להניח כי עצם ההרשעה בדין תוביל לפגיעה קונקרטית במערערים, עדיין אין די בכך כדי להוביל למסקנה לפיה בנסיבות העניין נזק זה הוא בלתי מידתי ביחס למידת הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי בשל ביטול ההרשעה בעניינם.

מצאנו לנכון לדחות אף את טענת המערערים לפיה יש לראותם כמי שנטלו אחריות מלאה על מעשיהם.

ולבסוף, אף מצאנו לנכון לדחות את טענת המערערים לפיה לא היה מקום להתחשב במעמדו ובתפקידו הציבורי הרם של המערער בעת בחינת האינטרס הציבורי בהרשעה, וזאת מאחר שאין מדובר בעבירות שיש קשר בינן לבין מעמד ותפקיד זה. סבורים אנו כי משעה שמדובר במי שעומד בראש לשכת עורכי הדין, כל עבירה על החוק, כל עבירה, קלה כחמורה, "קשורה" לתפקיד זה. אמון הציבור במערכת המשפט, לרבות עורכי הדין המהווים חלק בלתי נפרד הימנה, נפגע, לא רק אם עורך דין, ובוודאי מי שעומד בראש כלל עורכי הדין, מבצע עבירה הקשורה לתפקידו כעורך דין, אלא גם אם עבר כל עבירה אחרת על החוק אותו הוא נדרש לכבד ולשמור מכל משמר.