משכך, ושעה שתקנון זה כולל בחובו תניית בוררות בלעדית, ואף קובע בסעיף 51.4 כי תקנה 51 לתקנון, הדנה בסוגיית הבוררות, מהוה הסכם בוררות מחייב בין כל הצדדים המנויים בתקנה 51.2 הנ"ל, לבין עצמם, בכל הנוגע לעניינים המנויים בתקנה האמורה, הרי שבנסיבות העניין מיתקיים התנאי הראשון לעיכוב הליכים על פי חוק הבוררות, והוא קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים.
...
ההיפך הוא הנכון, צודקים המבקשים בטענותיהם, לפיהן אין בהפניית ההליך לערכאת הבוררות של אקו"ם משום פגיעה ביכולת הצדדים לרדת לשורש העניין, שכן ערכאה זו הינה ערכאה הבקיאה בתחום זכויות היוצרים, ומתמחה בתחום זה.
לעניין זה אף יפים דבריו של בית המשפט העליון ברע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל ואח' (פורסם בנבו, 4.10.2009):
"סמכותם של מוסדות השיפוט הפנימיים של איגודי הספורט, ומוסדות הבוררות הפנימיים בכלל זה, פורשו בפסיקתו של בית משפט זה על דרך ההרחבה. הטעם לכך הוא שגופים אלו, לרבות המוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל, הינם גופים פנימיים וולונטריים שיודעים טוב יותר מכל גוף שיפוטי מהם צורכי חבריהם וכיצד יש לנהל את ענייניהם, כאשר החברים הכפיפו עצמם מרצון לשלטונם של אלו ובכך ממילא הסכימו לקבל על עצמם את הכרעותיהם... נוסף על היתרונות הגלומים בהתדיינות בפני גופי השיפוט הפנימיים עבור בעלי הדין, הכרה בסמכותם הרחבה של גופים אלו מביאה לצמצום העומס השורר בבתי המשפט ולהפחתת העלויות הכרוכות בריבוי הליכים בפני ערכאות השיפוט המדינתיות, המוטלות בסופו של יום על הציבור הרחב."
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.
לפיכך, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.
