בהסכם נקבע בין היתר כי המשיבים יפעלו על מנת שחברה בת של קפיטל 38 תרכוש את הנכס מושא הפרויקט; כי לאחר הרכישה יפעלו הצדדים לקידום הליכי התיכנון וקבלת היתר בניה ולהשלמת בניית הדירות בפרויקט; כי הניהול השוטף של הפרויקט עד השלמתו ייעשה על ידי המשיבים; כי בגין ניהול הפרויקט יהיו זכאים המשיבים לסכום של עד מחצית מריווחי קפיטל 38 מהפרויקט ולהחזר השקעותיהם; כי בכל מקרה של סיכסוך בין הצדדים בקשר להסכם יכריע בורר שימונה בהסכמת הצדדים; וכי בהעדר מינוי בורר בתוך 7 ימים מפניית צד אחד למישנהו, ימונה הבורר על ידי יו"ר מחוז תל אביב בלישכת עורכי הדין.
אולם תקדים זה סותר באופן חזיתי את לשון החוק ואת פסיקת בית משפט זה. המבקשות הוסיפו כי הן שתפו פעולה עם הבקשה למינוי בורר, ציינו שמות של בוררים אפשריים ואף חזרו מיוזמתן על האפשרות להפנות את הסיכסוך להכרעת בורר.
רשות ערעור על החלטת בית המשפט בעינייני בוררות תנתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נידרשת היתערבות משקולי צדק או למניעת עוות דין חמור (ראו למשל לאחרונה: רע"א 9004/22 מרכז הספורט של מכבי תל אביב בע"מ נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ, פסקה 7 (3.1.2023); רע"א 8218/22 ביט אפ דיגיטל בע"מ נ' שטיינר, פסקה 10 (29.12.2022)).
נוכח דברים אלו שאינם משתמעים לשני פנים, בהנתן החשיבות הרבה בצירופה של קפיטל 50 להליך הבוררות לצורך בירור המחלוקות שבין הצדדים, ובשים לב לעובדה שקפיטל 50 מצויה בבעלותה המלאה של קפיטל 38 – לא ניתן להיתחמק מהרושם שהמבקשות עשו מאמץ להערים קשיים על היוזמה לפנות להליך הבוררות, תוך עמידתן על הפרדה מלאכותית בין קפיטל 38 לקפיטל 50 (הפרדה עליה ויתרו כאמור, כאשר הדבר נידרש להן, לצורך הגשת הבקשה לעיכוב הליכים).
...
המבקשות ניסו אפוא לבחון את הלך רוחו של בית המשפט ביחס לתביעה ורק לאחר ניסיון זה החליטו לפנות בבקשה לעיכוב הליכים, וגם בשל כך יש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נפל פגם במסקנתו של בית המשפט לפיה לא ניתן לראות במבקשות כמי שהיו מוכנות "לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות...".
הבקשה נדחית אפוא.
