עיכוב הליכים בתביעת קבלן משנה בגין הפרת הסכם

יובהר, כי כל הסכומים המפורטים בס"ק א'-ד' לעיל הנם לפני מע"מ. פירוט התביעות שהוגשו וטענות הצדדים בתמצית: כאמור, במסגרת הליך דנן אוחדו שתי תביעות וזאת כמפורט להלן: תביעה ב-ת"א 16758-12-14 אשר הגיש קבלן המשנה נגד הקבלן הראשי והיזם, ולפיה הוא ביקש לחייבם בתשלום סך של 2,014,489 ₪.

כן מבקש הקבלן הראשי לחייב את קבלן המשנה בפצוי מוסכם בגין הפרת הסכם הקבלנות בסך של 180,000 ₪ וזאת בהתאם לסעיף 27 להסכם הנ"ל. היזם מפנה לעובדה כי לא היתה כל היתקשרות חוזית בינו לבין קבלן המשנה ולטענתו, יתר העילות לפיהן הוגשה התביעה נגדו - עילה נזיקית ועשיית עושר ולא במשפט - לא הוכחו כלל ועיקר.

יתירה מכך, דרישת הקבלן הראשי לחייב את קבלן המשנה בפצוי מוסכם בשל האיחור בהשלמת העבודה מכח סעיף 27 להסכם הקבלנות ובנוסף לכך לקזוז הקנס המגיע, כביכול, מכח סעיף 39 לאותו הסכם שוב בשל העיכוב בהשלמת העבודות בפרויקט, הנה דרישה כפולה ומכופלת המנוגדת לכל היגיון ותחושת הצדק הבסיסי.

...

לאור האמור לעיל, אני דוחה את תביעת קבלן המשנה נגד היזם.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: חברת מור (י.ז.) השקעות ואחזקות בע"מ תשלם לחברת בכר פאיק חברה לבניין בע"מ סך של 531,938 ₪ נכון להיום.

התביעה נגד שלום עליכם וברכה בע"מ נדחית בזאת.

הרקע להגשת הבקשה ונימוקיה: עסקינן בתובענה כספית לתשלום סך של 401,700 ₪ בשל הפסדים כספיים שנגרמו למשיבה, כך לטענתה, כתוצאה מהפרת הסכם בין הצדדים.

על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר שזכתה המשיבה במיכרז שפורסם ע"י המבקשת, נחתם בין הצדדים הסכם לבצוע עבודה קבלנית שטיבה מיגון מוסדות החינוך בעיר אשקלון מפני התקפות טילים וירי.

המשיבה החלה בבצוע העבודות, אולם מחדלים שונים מצד המבקשת גרמו לעיכוב בהשלמתן ובשלב מסוים היתקשרה המשיבה עם קבלן משנה על דעת המבקשת והוא שלמעשה המשיך את ביצוע העבודות ועבד אל מול המבקשת ישירות.

המסגרת הנורמאטיבית הוראת החוק הרלוואנטית לענייננו היא סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 ולפיה: "הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". אכן וכטענת המבקשת, תכליתו העיקרית של סעיף 353א האמור היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאותיו מתובעת המסתתרת מאחורי אישיות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ולקבוע חזקה לפיה חברה תחויב בתשלום ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע בתביעתה.

...

אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, אזי עובר הדיון לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה.

המבקשת ביקשה כאמור כי ההפקדה לא תפחת מ-100,000 ₪ ואילו המשיבה ביקשה כי ככל ולא ימצא בית המשפט לפטורה מהפקדת ערובה, אזי יש להעמיד את גובה הערובה על סכום מינימלי סביר, עליו יערוב באופן אישי מר בוקר.

לאור האמור ומתוך מגמה לאזן בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, מגיעה אני לכלל מסקנה כי הגם שאין להקשות על המשיבה על ידי חיובה בהפקדת ערובה כספית כדי הסך המבוקש, עדיין, לאור עוצמת החשש, יש לקבוע ערובה כספית הולמת ואין להסתפק בערבות צד ג'.

התובעת ביצעה בהזמנת הנתבעת 1 עבודות מתכת בפרויקט של חברת החשמל, שהנתבעת 1 שימשה בו קבלן משנה.

במסגרת סיכומי התובעת הוסיפה התובעת טענה חדשה, שעל פיה חל בענייננו סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, שעניינו הפרה צפויה, ועל יסוד כך גרסה כי גם אם במועד הגשת התביעה טרם התגבשו התנאים שבהזמנת העבודה לבצוע התשלום, העובדות הרלבנטיות מבססות הפרה צפויה, ועל כן הנתבעות חבות גם מטעם זה. בהקשר זה טענה התובעת כי הראיות שהוגשו ובפרט העדויות שנשמעו, ביססו את המסקנה שהעבודות הושלמו במלואן וכן כי שומרוני קיבלה מאת חב' החשמל את מלוא התשלום עבור הפרויקט וממילא זכאית התובעת לתשלום בגין העבודה שביצעה.

בהחלטתי מיום 28.03.2022 הוריתי על עיכוב ההליכים בהתאם להחלטת ביהמ"ש בתיק הפרוק, ומצב זה לא השתנה עד היום.

...

הטענה לכך ששומרוני קבלה את מלוא התשלומים לא בוססה די הצורך ובכל מקרה היא אינה מבססת את המסקנה שהנתבעת קבלה משומרוני את מלוא התשלומים,.

סיכום על יסוד האמור, ובפרט לאור כך שבמועד הגשת התביעה לא התקיימו התנאים המזכים את התובעת ליתרת התשלום מאת הנתבעת, אני מורה על דחיית התביעה נגד רווית.

אני מחייב את התובעת לשלם לרווית את הוצאות המשפט בשיעור כולל של 10,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים, באמצעות ב"כ הנתבעות, אחרת ישוערכו כדין, מהיום.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה טענת קזוז ביחס לסכום של 558,000 ₪ בגין אובדן רווח עתידי, סכום של 300,000 ₪ בגין החוב של הקבלן הקודם (אדרי) לנתבעת שהתובעת התחייבה לשלמו, וסכום של 46,700 ₪ בגין עבודות שהן בגדר "חריגים". עוד טענה הנתבעת, כי בהתאם לסעיף 16 להסכם, יש לברר את הסיכסוך בהליך בוררות.

לטענת התובעת, הנתבעת לא נכנסה בנעליו של קבלן קודם כלשהוא, אלא ביצעה עבודות בחלק אחר של הפרויקט כקבלן משנה של אדרי, וכי אין בין העבודות שביצע אותו קבלן לבין התביעה דבר.

ביום 16.3.2021 דחיתי את בקשת הנתבעת לעיכוב הליכים בתביעה עקב תניית בוררות, וזאת מן הטעם שהנתבעת לא הגישה ראיה המצביעה על כך שהיא הייתה מוכנה לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות.

" כן עיינו בדבריה של כב' הנשיאה א' חיות בע"א 2232/12 הפטריארכיה הלאטינית בירושלים נ' פארוואג'י, פִסקה 13 (11.5.2014): "צד לחוזה המודיע לצד שכנגד על ביטולו, אינו רשאי להסתמך על עילת ביטול שלא הופיעה בהודעתו, אלא אם כן נתן כדין הודעת ביטול חדשה (ראו: ע"א 3940/94 שמואל רונן נ' ס.ע.ל.ר, פ"ד נב(1) 210, 225-223 (1998); ע"א 8729/96 כאכון נ' עמידר, פ"ד נה(1) 673, 679 (2001); ראו גם: גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 664-659 (2009) (להלן: שלו ואדר); מיגל דויטש ביטול חוזה בעקבות הפרתו 202-194 (1993))." מכאן, שהנתבעת לא יכולה במסגרת הליך זה לטעון בדבר הפרות נוספות שלא צוינו במכתבה מיום 21.1.2020 (נספח י' של נ/1).

משכך, אני דוחה את טענת התובעת ברכיב נזק זה. לפני סיום אעיר, כי מרבית הנזקים שנטענו על-ידי התובעת בתביעה זו הם נזקים מיוחדים, דהיינו, נזקים שכבר התגבשו בעבור הוצאות שנטען כי התובעת נאלצה להוציא נוכח הפרת ההסכם על-ידי הנתבעת (בכך שהנתבעת עזבה את אתר העבודה ביום 22.1.2020).

...

משכך, אני דוחה את טענת התובעת ברכיב נזק זה. לפני סיום אעיר, כי מרבית הנזקים שנטענו על-ידי התובעת בתביעה זו הם נזקים מיוחדים, דהיינו, נזקים שכבר התגבשו בעבור הוצאות שנטען כי התובעת נאלצה להוציא נוכח הפרת ההסכם על-ידי הנתבעת (בכך שהנתבעת עזבה את אתר העבודה ביום 22.1.2020).

ה - סופו של דבר נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במקצתה.

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 19,909 ₪ (סכום היתר ששולם לנתבעת בגין העבודות מושא ההסכם; סכום זה כבר כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום).

עוד נטען, כי מאחר וניתנה לתובעים הזכות לבחור מומחה מבין רשימת המומחים המוסכמים, ולא עשו כן, יש להורות על קיום המנגנון החוזי המוסכם או עיכובה של התביעה עד למיצוי הליך זה. בדיון שהקיים לפניי הסכימה הנתבעת על מינוי מומחה מטעם בימ"ש, אך ביקשה למנות מומחה מתוך רשימת המומחים הקבועים בהסכם המכר, למעט המומחה מר רפי גיל, ותוך שמירה על חוות דעת המומחה מטעמה.

לא זאת אף זאת, בסעיף 16.11 להסכם שנוסח ע"י הנתבעת נכתב כי "סמכות השיפוט הייחודית בכל מחלוקת או סיכסוך הנובעים מהסכם זה, לרבות בקשר עם כריתתו, תוקפו, קיומו, אכיפתו, הפרתו או פרשנותו, לשלילת סמכותם של בתי משפט אחרים בארץ ובחו"ל, תהיה לבית המשפט בעיר תל-אביב בלבד", וחרף זאת לא טענה הנתבעת כי בית המשפט דכאן נעדר סמכות לידון בתובענה זו. על האמור אוסיף כי הוראות ההסכם לא היו אחידות בנוגע למנגנון המומחה המוסכם, שכן פעם נרשם כי המומחה המוסכם יתמנה "בהסכמת הצדדים" מתוך הרשימה, ובמקום אחר נכתב "לבקשת הקונה". ניסוח זה בעייתי ואין ללמוד ממנו קיומה של חובה כזו המוטלת על הקונים.

הנתבעת אף לא התכבדה להפנות לאותם סעיפים בהסכם בינה לבין קבלן המשנה / הצד השלישי המגלמים התחייבות חוזית זו (נספח ג' להודעה לצד שלישי).

...

משכך, ניסוח זה, לצד הניסוח של סעיף 16.11 להסכם, המלמד על תיחום המינוי של המומחה המוסכם למחלוקות הנוגעות לתקופת הבדק, כאשר אין בנמצא בהסכם הסכמה כי הוא יכריע במחלוקות אחרות הנוגעות להפרת ההסכם (ולענייננו נושא מועד המסירה), כל אלה מובילים למסקנה שאין להורות על הפעלת מנגנון המומחה המוסכם עתה, בחלוף פרק זמן משמעותי מן המועד שבו ידעה הנתבעת על טענות התובעים לקיומם של ליקויים בדירה.

סוף דבר דין הבקשה לביטול מינוי מומחה בימ"ש בשל קיומו של מנגנון מומחה מוסכם, להידחות.

בהתאם לתקנה 53 לתקנות החדשות, ובהעדרם של טעמים מיוחדים לפטור את הנתבעת מהוצאות, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ (כולל מע"מ), ללא קשר לתוצאות ההליך, ותוך שלושים יום מן המועד בו תומצא לה ההחלטה.