נציין ונדגיש, כי גם בדיון הקודם הסכים לכך ב"כ ההסתדרות הכללית והמבקשים, עו"ד גורביץ', והוא אמר כדלקמן:
"... בהליך בעיניין עירית דימונה כל מה שנקבע הוא שבחוקת העבודה עצמה אין עיכוב הליכים אוטומאטי עד שתכריע ועדה פריטטית, כלומר אין סוג של צו מניעה אוטומאטי מכח ההסכם... אני מרכין את ראשי בפני פסק הדין ולכן אני בא לפה כדי שבית הדין ייתן לי את הסעד שההסכם עצמו אינו מכיל באופן אוטומאטי בתוכו. אני מבין את ההלכה."
זאת ועוד, קיים נימוק נוסף מדוע לדחות את הבקשה לסעדים זמניים, וכפי שזו הוגשה בהליך שלפנינו – באותו הליך נתנה המעסיקה (עריית דימונה), ובדומה למקרה שלפנינו, הצהרת "גור אריה", שעל פיה היא התחייבה כי במידה שבית הדין יכריע בהליך העקרי כי ניודן של אותן עובדות נשוא ההליך, נעשה שלא כדין או בחוסר תום לב, להשיב את אותן עובדות לתפקידן הקודם.
...
"
במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי המבקשים לא הוכיחו את זכותם לקבל סעד כלשהו מבית הדין בשלב הנוכחי.
במקרה שלפנינו, ולאור הראיות הלכאוריות שהוצבו בפנינו במסגרת ההליך הזמני, אנו סבורים כי המבקשים לא הוכיחו בשלב זה את זכותם לקבל סעד, ולוּ לכאורה.
לסיכום – בקשתם של המבקשים למתן סעדים זמניים "להקפאת הליכי השימוע" דינה להידחות.
