החייבים, בני זוג בשנות החמישים לחייהם, נקלעו לקשיים כלכליים ובשל חוסר יכולת לפרוע חובותיהם, פנו להליכי פשיטת רגל; כדי להקטין נזק של נושיהם, עשו מאמצים ופנו לבני מישפחה, למכרים וחברים ועלה בידם להציע לנושים הצעת הסדר בהתאם לסעיף 19א' לפקודה, כך הציעו שלם לנושים סך של 30% מהקף הנשייה.
במקביל, בדקה הנאמנה את נסיבות הסתבכותם הכלכלית של החייבים, מעבר לנדרש בהליכים לפי סעיף 19 א', ובכל זאת משעשתה כך אין להיתעלם מדבריה בדוח כי מצאה שאין חשד לחוסר תום לב ביצירת החובות וכי הקריסה הכלכלית אירעה מכישלון עסקי; לא רק זאת אלא שהגם שאין מדובר בבקשת חייבים להכריזם פושטי רגל בהם תנאי תום הלב ביצירת החובות הוא מהותי הרי שהנאמנה ציינה בדיון לפני כי "ישבתי עם החייבים, שמעתי את נסיבות ההסתבכות... התרשמתי שמדובר בתום לב ביצירת החובות שהחייבים עושים ככל יכולתם כדי לעבוד מהבוקר עד הלילה ולהחזיר חובות בדרך של 19 א' וזה לא דבר טריויאלי..." והמליצה "לאשר את ההצעה לא רק מהטעם שההצעה קיבלה את הרוב החוקי הנידרש, אלא גם משום שמדובר בשני חייבים תמי לב שעושים ככל יכולתם להחזיר את החובות וצריך לאפשר להם את זה" (עמ' 2, 3 לפרוטוקול).
וכך אומר ב"כ הכנ"ר אשר לסוגית תום הלב: "...אנחנו בהליך של 19 א' שהוא הליך של הסדר נושים ושיקולי תום הלב הם לא השיקול המכריע אלא שיקול דעת הנושים באספות. במאמר מוסגר, גם בתוככי הליך הפש"ר, כשמוצע הסדר, עדיין אם חייב לא קרס בתום לב הוא יכול לצאת מההליך בהסדר נושים" (עמ' 5 ש' 21- 23) – אין ספק כי אין להיתעלם משאלת תום הלב של החייבים אך אין הוא הרכיב המהותי בהליכים לפי סעיף זה, ומאחר שממילא אין ראיות הסותרות את היתרשמות הנאמנה מהחייבים וכל טענת חוסר תום הלב מבוססת על היתרשמות הנושים המתנגדים, אני סבורה כמו הכנ"ר כי שקולי תום הלב אינם השיקולים המכריעים בבואי לאשר את ההסדר.
יאמר כי אף אם נלך לשיטת הבדיקה הפרטנית של כל אחד מהחייבים הרי שבסמכות בית המשפט לאשר הסדר אף אם לא נתקבל מלוא הרוב הנידרש בחוק, ומאחר שמדובר בהקף נשייה של 74% הרלוואנטי לחייב כשעל כף המאזניים אישור ההסדר לגבי נושי שני החייבים לא ראיתי כי הפער הקטן שנוצר רק בשיטת מנייה פרטנית, מהוה מיכשול לאישור ההסדר, ולא ראיתי לעכב את האפשרות לחלוקת דיבידנד לנושים הרבים שנתנו הסכמתם, בעיקר כשהתרשמתי כי נימוקי ההיתנגדות לא היו מבוססים עניינית.
...
ועוד לציין כי אני מקבלת את דברי הכנ"ר שציין כי "השאלה היא מהן החלופות. אנחנו נמצאים כאן בפלטפורמה של כדאיות.
אין ספק כי הרוב הדרוש על פי דין הושג במקרה זה, ואם אבחן את אופן הצבעת הנושים בנפרד הרי בענין החייבת נתקבל הרוב הנדרש על פי דין ובענין החייב הוא נושק לו - 74%!
לאחר ששקלתי את כל הנסיבות שתוארו בהרחבה, נתתי דעתי לסכום ההסדר ששופר במהלך הדיון ועונה על דרישות החוק כי הדיבידנד יהיה לפחות 30% נטו לנושים, נתתי דעתי לסכום המוצע 1,200,000 ₪ נטו לנושים, לאחר שהתרשמתי מהחייבים שהופיעו לפני, מנסיבותיהם ומדברים שאמרו בדיון, ממאצמצים שעשו להשיג את הדיבידנד, נתתי דעתי להתרשמותה החיובית של הנאמנה ואני סבורה כי ראוי לאפשר לרוב הנושים לקבל את הדיבידנד המוצע כבר עתה, ולכפות את ההסדר על המיעוט שהתנגד וזאת כפי שמאפשרת הפקודה.
כפי שציינה הנאמנה: "מהצבעות הנושים עולה בבירור כי רובם תומכים בהסדר ועל כן אין טעם לסרבל את התיק ולעכב את 35 הנושים שהגישו תביעות חוב".
מכל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הנושים המשופר, כפי שמופיע בסיפא של פרוטוקול הדיון.
