בעיניין בן יוסף ביטל בית הדין הארצי את החלטת בית הדין האיזורי מטעמים דיונים, עליהם עמד במסגרת פסק דינו (העלאת בקשה על ידי הצד שבקש לעכב את ההליך ועיתוי הבקשה) תוך שהוא מציין: "ומשכך אין לנו צורך להדרש לשאלות לגופו של עניין שנידונו בהחלטת העיכוב ובמסגרת טענות הצדדים, לרבות השאלה האם "בשלה העת" לשנות מההלכה הפסוקה בסוגיות שלפנינו".
לצד הוראה כללית זו קובע סעיף 3 לחוק הבוררות: "אין תוקף להסכם בוררות בעיניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין צדדים", ובנוסף נקבע בסעיף 5 (ג) לחוק הבוררות: "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".
מקורה של תניית הבוררות שנקבעה בהסכם שנחתם בין הצדדים הוא בסעיף 10 לחוק הספורט, שהטיל על היתאחדות הכדורגל לקבוע מוסדות שיפוט פנימיים שבהם יידונו מחלוקות הנוגעות, בין היתר, לשכר ותשלומים לספורטאים, כדלקמן:
"(א) היתאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו... וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים."
הפרשנות הכללית המקובלת לבוררות הסטאטוטורית הקבועה בסעיף 10 (א) לחוק הספורט רואה בבוררות זו "בית-דין מיוחד" בשונה ממוסדות בוררות שלא זכו לעיגון מפורש בהוראות חוק ושהן כל כולן פרי הסכמה של הצדדים להסכם [ראו רע"א 180/07 כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל, ניתן ביום 4.10.09)].
התובע הוא שפנה בבקשה לאפשר לו לעזוב את המועדון וללכת להבחן בשורות מועדון כדורגל אחר בחו"ל. הדברים עולים מפורשות אף ממכתב התובע מיום 6.7.2018 במסגרתו אישר התובע כי ביום 18.4.2018 קיבל לידיו את מכתב המועדון בדבר החלטת המועדון לממש את האופציה להבאת היחסים לידי סיום.
...
עם זאת ואף כי סבורים אנו כי יש טעם של ממש בדברים שהובאו בפסיקות השונות שצוטטו בבקשה אשר למגמה להעביר למוסדות השיפוט הפנימיים את מכלול הסכסוכים בין שחקן לקבוצתו - כולל אלו העוסקות בנושאי שכר ותשלומים מכח יחסי עובד מעסיק - לאור הייחודיות שבענף והיכרות הבוררים עם סוגיות ייחודיות לעולם זה, כמו עם ההסכמים המיוחדים החלים במסגרת התקשרות שחקן עם קבוצתו, מצאנו כי נוכח עילות התביעה הסובבות במקרה זה אך סביב משפט העבודה הקוגנטי ואינן חורגות הימנו – כאשר ברור לנו כי אף אלו ייחתכו ויוכרעו לפי הסכם העסקה המיוחד על מכלול נסיבות חתימתו ולא במנותק ממנו – אזי לפי ההלכה הפסוקה, מדובר בתביעה לזכויות ממשפט העבודה המגן, שכאמור ההלכה כעת היא כי אלו אינן ברות בוררות ועל כן אין בידינו לקבל את בקשת המבקשת לעכב את ההליכים כאן תוך הפניית הצדדים למוסד לבוררות.
משזוהי מסקנת הדברים – קרי כי עניינה של התביעה נעוץ במשפט העבודה הקוגנטי – וודאי שאין בידינו לקבל את בקשתה החליפית של המבקשת והיא דחיית התביעה על הסף מטעמי חוסר סמכות עניינית.
סוף דבר
הבקשה, על ראשיה, דינה דחייה.
