עיכוב בקבלת תשובה מהסיוע המשפטי כטעם להארכת מועד להגשת ערעור

בתשובה לתגובה, נטען כי המדובר באיחור של 7 ימים בלבד.

נטען כי אין נפקות לטענת המשיבים כי פסה"ד קויים במלואו בעת שאין בהגשת העירעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין.

הם מסייעים בקידום הוודאות המשפטית וסופיות הדיון.

הלכה היא כי "טעות שבדין" אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור בהגשת ההליך הערעורי :- "כידוע, על המבקש הארכת מועד להגשת הליך לשכנע את בית המשפט כי קיים "טעם מיוחד" למתן ההארכה המבוקשת (תקנה 528 לתקנות; וראו לאחרונה: בש"א 7814/19 כהן נ' איי.די.איי.

בנוסף, לא שוכנעתי כי עסקינן בהגשת בקשת הארכה הנובעת מזלזול בסדרי הדין או מהתנהלות חסרת תום לב. אשר לסכויי העירעור הלכאוריים – הגם שפסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט קמא, מבוסס על ניתוח הראיות שהוגשו לו על ידי הצדדים תוך קביעת ממצאים עובדתיים, מסקנתו בסעיף 36 לפסה"ד, אליה מכוון העירעור דומה כי הנה משפטית ולכן לא ניתן לקבוע כי סכויי העירעור הלכאוריים קלושים.

מכל אלו, לאור האיחור של ימים ספורים, קיומו של "טעם מיוחד" וסכויי ערעור הלכאוריים, החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מועד.

...

ב"כ המשיבים בתגובתו טען כי יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות לדוגמא.

הגם שטענת ב"כ המבקשת לפיה לא הבחין בשינוי בתחולתה של תקנה 4 לתקנות החירום יכולה להתפרש כי אין המדובר בטעות שבדין בגין פרשנות שגויה אלא כטעות של ב"כ, בהבנת הדין, אשר לכאורה אינה נכנסת בגדרי ההגדרה של "טעם מיוחד", אני סבורה כי לאור שינוי המדיניות באשר לאי החלת מצב החירום המיוחד על מועדים הקבועים בחיקוק, בהינתן הגישה הליבראלית שתוארה לעיל, נימוקי הבקשה עולים כדי "טעם מיוחד" המצדיק להורות על מתן הארכה.

בנוסף, לא שוכנעתי כי עסקינן בהגשת בקשת הארכה הנובעת מזלזול בסדרי הדין או מהתנהלות חסרת תום לב. אשר לסיכויי הערעור הלכאוריים – הגם שפסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט קמא, מבוסס על ניתוח הראיות שהוגשו לו על ידי הצדדים תוך קביעת ממצאים עובדתיים, מסקנתו בסעיף 36 לפסה"ד, אליה מכוון הערעור דומה כי הינה משפטית ולכן לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור הלכאוריים קלושים.

מכל אלו, לאור האיחור של ימים ספורים, קיומו של "טעם מיוחד" וסיכויי ערעור הלכאוריים, החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מועד.

המבקש הוסיף, כי במהלך התקופה בין פניינתו ללשכה לסיוע משפטי לבין קבלת האישור חלו חגי תשרי, פגרת סוכות, מצב חרום בשל נגיף הקורונה ושני סגרים שעיכבו את מתן המינוי וכן הסביר, כי לאור מצב בריאותו הקשה ומצב החרום, לא יכול היה לפנות בעצמו לבית הדין ולהגיש את העירעור.

לטענתו, בהתאם לפסיקה, פנייה ללישכת הסיוע המשפטי לא מהוה טעם מיוחד להארכת מועד וכי לא ברור האם הלישכה לסיוע משפטי הנחתה את המבקש להגיש ערעור ללא נימוקים כדי לא לאחר את המועד לכך.

הוועדה הייתה צריכה להרים את קולה ברמה סבירה והנכה שמע את כל הנאמר ונתן את תשובותיו המפורטות.

...

המבקש טוען, כי מצבו הבריאותי מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור ברם, עם כל ההבנה ביחס לקשיים הרפואיים עמם מתמודד, אין בידי לקבל טענה זו בנסיבות העניין.

סיכומו של דבר – סיכויי הערעור נמוכים, האיחור בהגשת הערעור הינו משמעותי ולא שוכנעתי בדבר קיומו של טעם מיוחד המצדיק חריגה מהמועדים הקבועים בחקיקת משנה.

על כן, הבקשה נדחית.

בפסיקת בית משפט זה הוכרו פניות לסיוע המשפטי לצורך הסדרת ייצוג בתור טעם מיוחד להארכת מועד לנקיטת הליך (ראו: בש"א 4183/22 פלוני נ' פלונית (11.7.2022)).

בהקשר זה נפסק כי כאשר אדם נזקק לייצוג משפטי של הלישכה לסיוע משפטי, ובשל פנייתו לשם הסדרת הייצוג על-ידי עורך דין מטעמה נידרש הוא להארכת מועד לשם נקיטה בהליך ערעורי, יבחן בית המשפט את בקשתו להארכת מועד באהדה, וזאת, לנוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות והאנטרס של מבקש דל אמצעים לקבל ייצוג משפטי נאות (ראו, מיני רבים: בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון, פ"ד נד(4) 702 (2000); בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרישמי (1.6.2009); בש"א 9102/18 לוי נ' ניב זר בתפקידו כמנהל מיוחד (11.3.2019); בש"מ 2397/22 סבג נ' עריית בת ים (27.4.2022)).

כמו כן, מהבקשה עולה כי ביום 24.11.2022 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת עד להגשת ערעור מטעמו על פסק הדין, כך שנראה כי בקרב המשיבים אף לא נוצרה ציפייה לסופיות ההליך, ומכל מקום לא נטען לאנטרס כאמור בתשובת המשיבה 1 (ראו והשוו: בש"א 8243/22 אבולניק נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (1.1.2023)).

ככל שטרם תיתקבל תשובה מטעם הסיוע המשפטי עד ליום 1.3.2023, רשאי המבקש להגיש הודעה מעדכנת ובקשה מתאימה בנידון.

תשומת לב המבקש לכך שאם תוגש בקשה נוספת להארכת מועד, מצופה כי היא תפורט כדבעי וכן תתמך באסמכתאות נאותות ביחס לפניות לסיוע המשפטי ולמענה שניתן לו. סוף דבר: המועד לנקיטה בהליך ערעורי על פסק הדין מוארך בזאת עד ליום 15.3.2023.

...

כן נטען כי הבקשה אינה מעלה טעם מיוחד המצדיק להיעתר לה. בנוסף, נטען כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות רבות הנובעות מהתרשמות בית המשפט המחוזי מהעדים אשר העידו בפניו, ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה לארכה.

המשיבים 3-2 אינם מתנגדים לבקשה והמשיב 4 בחר שלא להשיב לה. לאחר העיון בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

בנסיבות אלה, ראיתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, ולהאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין עד ליום 15.3.2023.

תשומת לב המבקש לכך שאם תוגש בקשה נוספת להארכת מועד, מצופה כי היא תפורט כדבעי וכן תיתמך באסמכתאות נאותות ביחס לפניות לסיוע המשפטי ולמענה שניתן לו. סוף דבר: המועד לנקיטה בהליך ערעורי על פסק הדין מוארך בזאת עד ליום 15.3.2023.

ביום 26.11.2020 הגיש המערער בקשה לבית הדין האיזורי להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת ועדת התעסוקה, בגדרה טען כי הגשת העירעור התעכבה "בעקבות השתהות ארוכה מצד לישכת הסיוע המשפטי והן מצד הסיוע המשפטי במשרד הבטחון לצורך טפול בבקשותיי לקבלת סיוע...". יצוין, כי בחודש אפריל 2021 אושר למערער קבלת סיוע משפטי לצורך הגשת העירעור, ובא כוחו הנוכחי התמנה כעורך דינו, אלא שעוד קודם לכן, ביום 30.3.2021, דחה בית הדין האיזורי את בקשת המערער להארכת המועד.

על החלטת בית הדין, אשר ניתנה ביום 4.8.2022, ביקש המערער להשיג, וביום 7.11.2022 הגיש לבית דין זה בקשה להארכת המועד להגשת "ערעור" אשר כאמור לעיל נדונה על ידי רשמת בית דין זה. במסגרת בקשה זו טען המערער שוב, כי הטעם לעיכוב בהגשת ה"ערעור" מטעמו הוא בשל התמשכות "הליך הסדר הסיוע [המשפטי] מסיבות שאינן תלויות במבקש לרבות פגרת הקיץ, חגי תשרי, פגרת סוכות, בחירות ורק בתאריך 6.11.2022 לאחר שעות העבודה ניתן למבקש אישור סיוע משפטי, כך שהלכה למעשה אישור הסיוע המשפטי ניתן רק ביום 6.11.2022". עוד נטען, כי על פי הפסיקה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור הוכר גם בנסיבות בהן בעל הדין זכאי לייצוג משפטי וזה התעכב מסיבות שאינן תלויות בו. כן ציין המערער כי סכויי העירעור טובים וכי החלטת בית הדין האיזורי מיום 30.3.2021 ניתנה מבלי שהגיש תשובה וממילא מבלי שניתנה לו היזדמנות לטעון טענותיו בצורה מלאה.

...

בנוסף, אין לומר כי החלטת בית הדין האזורי מושא בקשת הביטול שהגיש המערער, אכן ניתנה "במעמד צד אחד", באופן המאפשר את ביטולה, אך מחמת שהמערער לא הגיש תגובה לתשובת המשיבה לבקשה משום שזו, לטענתו, לא הומצאה לו. לטעמנו המילים "מעמד צד אחד" אינן הולמות מצב דברים זה. שכן, הגם שבית דין זה אימץ מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, את ההסדר שהיה בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (אשר פקעו ביום 1.1.2021), לפיו זכאי בעל דין מגיש בקשה להגיב לתשובת המשיב לבקשה (ראו: בר"ע (ארצי) 29351-01-15 עלי אבו גריבאן - יצחק מנדל (14.4.2015)), ומשלא ניתנה לו הזדמנות לעשות כן הרי שנפגעה זכותו הדיונית, הרי שבענייננו, מהותית לכל אחד מן הצדדים כבר ניתנה הזדמנות לשטוח טענותיו במסגרת הבקשה או התגובה לה. כך, הנזק הדיוני המסוים שאירע למערער אין כדי להפוך את החלטת בית הדין האזורי לכזו שניתנה במעמד צד אחד.

על יסוד כל האמור לעיל, אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.8.2022, וביתר שאת על ההחלטה מיום 30.3.2021.

סוף דבר הערעור נדחה.

לטענתו, המתנה לקבלת סיוע משפטי מטעם האגף לסיוע משפטי מהוה טעם מוצדק להארכת המועד להגשת העתירה.

הפסיקה שעסקה בסוגיה של הארכת מועד כבר קבעה כי כאשר הנסיבות שגרמו לאיחור בהגשה אינן תלויות במבקש אלא היו חיצוניות לו, כמו למשל כאשר חל עיכוב בהסדרת ייצוג מטעם לישכת הסיוע המשפטי, יטה בית המשפט לקבל את הבקשה להארכת מועד (ראו: עניין פלונית, בפיסקה 13 וההפניות שם; בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702 (2000)).

מעיון במכתב הסרוב של הלישכה לסיוע משפטי (העתקו צורף לתשובת המבקש לתגובה), עולה כי המבקש פנה לקבלת סיוע משפטי ביום 14.3.23, תשובת הלישכה לסיוע משפטי, ניתנה ביום 7.5.23 וביום 18.5.23 הגיש ערעור על החלטת הסרוב.

ביום 1.10.23 פנה המבקש לבא-כוחו הנוכחי, על מנת שייצגו באופן פרטי וביום 15.10.23 הוגשה בקשה זו. אמנם, הדעת אינה נוחה מכך שהמבקש המתין חודשים רבים להגשת העתירה, ונראה כי לא היה מקום להמתין עם הגשת הבקשה להארכת המועד, עד לסיום הליך העירעור על החלטת הלישכה לסיוע משפטי.

...

לפיכך, פנה לבית המשפט המחוזי והגיש ערעור על החלטת הסירוב (עש"א 453354-05-23) וביום 20.9.23 נדחה הערעור.

בחינת יסודותיו של השיהוי המנהלי מובילה למסקנה כי יש לדחות את בקשת העותר, שכן באשר לשיהוי הסובייקטיבי, הנימוק היחיד של המתנה לכאורה לקבלת סיוע משפטי לא יכול לעמוד בנסיבות תיק זה. העותר נמנע מלפרט מתי פנה לסיוע משפטי ומדעו השתהה מעת שנדחתה בקשתו לקבל סיוע, ובוודאי לאחר שבית המשפט המחוזי דחה ערעורו על החלטת הסירוב לייצוג.

מצאתי כי אין לחסום את המבקש בשלב זה מהגשת העתירה מנימוקים אלה, אף אם לגופו של עניין ימצא בית המשפט, בסופו של יום, לדחותה.

לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה ומאריכה את המועד להגשת העתירה עד למועד הגשתה.