עיכוב בלתי חוקי בחנות סופר-פארם

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 41999-01-13 זלצר ואח' נ' סופר-פארם (ישראל) בע"מ ואח' לפני כב' השופטת צילה צפת, סגנית נשיא מבקשים 1. פנחס זלצר 2. אסתר נהרי 3. שרה אפרים ע"י ב"כ עו"ד יצחק חשן ואח' משיבות 1. סופר-פארם (ישראל) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ניב זקלר 2. סולגאר ישראל, אמברוזיה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אורי שנהר 3. מכבי שירותי בריאות 4. מכביקאר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד קרת ואח' 5. אמברוזיה סופהרב בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אורי שנהר 6. מרשל מוצרי טבע בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עמרם גולן פסק דין

התחייבויות המשיבות: בתוך שלוש שנים מעת הפיכתו של פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה לחלוט, תענקנה המשיבות לציבור הטבה בסך כולל של 2,880,266 ₪ לפי הפרוט כדלקמן: ב.1 המשיבה 1, סופרפארם, תיתרום 138,875 ₪ במזומן ל"קרן לרווחה לניצולי השואה בישראל (ע.ר)"; תעניק ללקוחותיה בחנויות סופרפארם הנחות בשיעור 35% ברכישת מוצרים עד לסך כולל של 380,820 ₪; תיתרום מוצרים (כמפורט בנספח ד' להסכם הפשרה) בשווי כולל של 313,452 ₪ לעמותת "ג'וינט ישראל אשל- יחד בעשייה חברתית למען הזקנים". סה"כ שווי הטבה- 833,147 ₪.

לטעמי במקרה דנן מינוי בודק יעכב את בירור התובענה שלא לצורך, וספק רב אם ישפיע על ההסדר המוצע או על התוצאה הסופית ביחס לתובענה זו, בשים לב כי הבקשה כלל לא אושרה ואף אם תאושר, יהיה קושי ממשי לאתר את חברי הקבוצה, והשוו למשל האמור בתא (תל-אביב-יפו) 1126/07 - אילן ארגס נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בעמ ואח', תק-מח 2009(3), 14280(13/09/2009), פסקה 20 לפסק דינה של כב' הש' ע. ברון.

אשר לפצוי עצמו, החוק אינו מחייב פיצוי כספי במזומן.

...

לטענת המשיבות דין הבקשה להדחות בהעדר בסיס משפטי ועובדתי.

ביחס למינוי הבודק, מקובלת עליי עמדת הצדדים לפיה המגשרים, השופטים בדימוס בועז אוקון ויהודית צור, בעלי ניסיון רב בתחום תובענות ייצוגיות והסדרי פשרה, קיבלו לידיהם את הנתונים אודות היקף מכירות המוצרים והיקף הפרסומים המטעים לכאורה לרבות החשיפה אליהם, ועל בסיסם קבעו יחד עם הצדדים את סכום הפיצוי המוסכם.

אשר לתרומה הכספית - בהתאם להוראות סעיף 19 (ד2) וסע' 20 ג (2) לחוק תובענות ייצוגיות (תיקון 10), אני קובעת כי הפיצוי הכספי הקבוע בהסדר הפשרה כמפורט בסע' 6.1.1.1 בסך של 138,875 ₪, בסע' 6.1.2.1 בסך של 161,194 ₪ וסע' 6.1.3.1 בסך 172,797 ₪, יועבר על ידי המשיבות לקרן שהוקמה מכח סעיף 27א לחוק.

סבורני כי הסכומים המוצעים הינם הולמים בשים לב להשקעה שנדרשה מבאי כוח המבקשים בהכנת בקשות האישור ובניהול ההליך, ולתועלת שצמחה לקבוצה.

ההתארגנות התעכבה בשל מגפת הקורונה.

ועוד הסביר: "ת: כן מכיוון שאתה ברשת זכיינות אתה מקבל על עצמך מחויבות שקשורות לניהול של הרשת כולה ואתה מסכים להרבה דברים עכשיו איפה הפררוגטיבה של זכיין של מקדולנדס שהוא לא רוצה להגיש המבורגר והוא רוצה להגיש פיצה, איפה הפררוגטיבה שלו? אין לו פררוגטיבה, כשאתה ניכנס לרשת זכיינות אתה יודע בדיוק למה אתה ניכנס כי אתה מנהל חנויות, כאן אתה מנהל חנויות סופר פארם" (עמוד 88 שורות 24- 29).

...

לאור כל האמור, לא שוכנענו כי מערכת היחסים שבין הרשת לזכייניה היא כזו המצדיקה לחייב את הרשת לנהל משא ומתן קיבוצי על זכויות עובדי החברות הזכייניות.

למעלה מן הצורך, לא שוכנענו מעמדת המבקשת אף בעניין זה. ככלל, בהתאם להלכה הפסוקה יש להעדיף התאגדות ביחידת מיקוח מפעלית, על פני התאגדות על בסיס מקצועי.

בהקשר זה עולה החשש שהובע בעס"ק (ארצי) 26445-09-13 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מדינת ישראל (26.03.14), בכל הנוגע לפיצול יחידת מיקוח, כדלקמן: "בפסק דין אלקטרה נקבע, לאחר שנסקרה הפסיקה הרלבנטית לגבי קביעת גבולות יחידת המיקוח, כזאת: 'על פי הגישה המשתקפת מפסקי הדין האמורים, פיצול של יחידת מיקוח קיימת עלול להחליש את כוחם של כלל העובדים מול המעסיק, ליצור מעמדות במקום העבודה כך שקבוצות עובדים חזקות יותר ישיגו תנאים טובים בהשוואה לקבוצות עובדים אחרות, ולגרום לחוסר יציבות במקום העבודה ולסכסוכי עבודה המבוססים על תחרות בין שני ארגונים יציגים באותו מפעל. עם זאת, איזון האינטרסים מאפשר קיומה של יחידת מיקוח נפרדת, כאשר מדובר בקבוצת עובדים שיש לה אינטרס מיוחד, כאשר הייחוד משתנה בהתאם לנסיבות ולהקשר התעשייתי'". סיכום לאור כל האמור נדחית הבקשה.

האישום השני, הוא למעשה מעין המשך למתואר באישום הראשון, לפיו בחלוף חודשיים, ביום 30.5.2009 סמוך לשעה 22:45 בסופר פארם קניון מול הים באילת, פגשה בתיה את הנאשמת במהלך עבודתה כמאבטחת סמויה ושאלה אותה לפשר תקיפתה האמורה באישום הראשון, הנאשמת בתגובה תקפה את בתיה בכך שנתנה לה אגרוף ודחפה אותה, וחדלה מתקיפתה רק עם הגיע למקום קצין הבטחון של הקניון אשר עיכב אותה.

דיון והכרעה המתלוננת - בתיה גרשון, עבדה 11 שנים כקב"טית סמויה ברשת חנויות סופר- פארם.

...

לאחר שנחה דעתי כי שאיפתה של הנאשמת הייתה דווקא להתנגד ללכידתה על ידי בתיה שחפצה לתפוס אותה ולעכבה עד לבואה של המשטרה, הרי שלפנינו תקיפה כדי להימנע מלכידה כדין ולא תקיפה כדי לגנוב.

גרסתה של בתיה על רקע כל שהובא לעיל היא הגרסה אותה מצאתי לקבל ולפיכך אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של תקיפה סתם.

מכל ובהתאם לאמור, נמצא כי הנאשמת לא תקפה כדי לגנוב ולפיכך אני מזכה אותה מביצוע עבירה זו. כן נמצא והוכח מעבר לספק סביר כי הנאשמת ביצעה עבירות של גניבה, עבירה לפי סעיף 383+384 לחוק; תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק; תקיפה כדי להתנגד למעצר כדין, עבירה לפי סעיף 381(א)(3); תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק; התחזות כאדם אחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק, ולפיכך אני מרשיעה אותה בביצוען.

החנות בקרית מוצקין הועברה למלווה בשוק האפור ונמכרה על ידו.

אשת החייב עבדה בסופר פארם עד חודש מרץ 2007 והרוויחה 3,500 ₪ לחודש וכיום היא נמצאת בחופשת לידה.

אשר להלוואה שנטל לאחר צו הכנוס – הלוואה זו "נלקחה מבן משפחתו, כך שלא ניתן לומר כי החייב יצר בזמן הליכי הכנוס חובות נוספים כלפי נושים חדשים, ואין לראות בסיוע בני משפחתו לו, משום יצירת חובות העומדים בעוכריו". החייב מוסיף ומציין, כי בניגוד לטענת הכונ"ר ביחס לחובותיו למס הכנסה, הרי שבמקרה זה "עיכוב הגשת הדוחות אל רשויות המס נעשה עקב אי תשלום אל רו"ח, אולם, לימים הוגשו כל הדוחות לשלטונות המס, וככל שידוע לחייב, נכון להיום, אין לו ו/או לאביו כל חוב כלפי רשויות המס, לא כל שכן, צבירת שומות בסכומים נכבדים, כאמור בפסיקה אשר צורפה לחוו"ד הכנ"ר" (ההדגשה אינה במקור –ח.ה.).

בין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות-האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה.

...

סוף דבר 12.

כל הנימוקים שנימנו מובילים למסקנה שיש לדחות בקשת החייב, וכך אני קובעת.

אני מורה על ביטול צו כינוס הנכסים מיום 13.3.06, ביטול כל הצוים שניתנו מכוחו, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ.

על פי עובדות האישום העשירי, בתאריך 02/11/17 בשעה 21:20 לערך, נכנסה המערערת יחד עם שני נאשמים נוספים אל סניף "סופר פארם" במרכז חורב בעיר חיפה, כשהסתובבו בסניף, נטלה המערערת מוצרי בישום הכניסה אותם אל תוך ז'קט אותו לבשה, ועזבה את החנות כשבאמתחתה מוצרי הבישום וזאת מבלי לשלם עבורם.

לאחר מכן המשיכו למלא שקיות נוספות במצעים על מנת לגנבם גם כן, ניסו לצאת מהחנות עם המצעים, גלאי החנות זמזם ואז עוכבו עם יתר הרכוש אותו ניסו לגנוב, והרכוש הגנוב אותר ברכב בחיפוש שנערך.

...

לסיכום: נסיבות המקרה שבפנינו מיוחדות, לאחר שהמערערת שולבה בהליך בית המשפט הקהילתי ועברה כברת דרך ארוכה, כאשר היתה על סף סיום התכנית, ולמרות הטיפול הממושך שעברה, עת ניתנו לה כלים מתאימים לשנות את אורח חייה והתמודדותה עם מצבי סיכון בחייה, וכאשר היתה בקשר רציף עם שירות המבחן וגורמי הרווחה, נמנעה מלהיעזר בהם ובחרה לא לשתף אותם בקשיים שחווה וכן בגורמי הסיכון, המערערת חזרה לסורה ונעצרה תוך כדי ההליך בגין מעורבותה בביצוע עבירות גניבה דומות.

בנסיבות אלה, לאור כל האמור לעיל ומשלא ניתן לומר כי התנהלותה של המערערת מצביעה על שיקולי שיקום לא כל שכן סיכויי שיקום המצדיקים סטייה מרף הענישה, הרי לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה אין עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, העונש שהושת אין חורג במידה קיצונית מהענישה הראויה והמקובלת ועל כן דין הערעור להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה בזאת.