ראשית, אף כי ניתן היה לצפות מהחברה ומשריג להציג מסמכים רבים ומשמעותיים יותר, לצורך ביסוס טענתם על אודות מצבם הכלכלי הקשה, סבורני כי החיבור בין הפצוי בשיעור הגבוה, באופן יחסי, שנפסק לחובתם בבית המשפט המחוזי, למסמכים שבכל זאת הוצגו על-ידם – מלמד כי אכן, ביצוע רכיב זה של פסק הדין, במלואו, עשוי להסב להם נזקים כלכליים לא מבוטלים, אשר תקונם לא יבוא בנקל.
ואולם, בהיתחשב בכך שתשלומי הגמול ושכר הטירחה, אשר ניצבים על הפרק בשלב זה, מהוים מקדמה חלקית, על חשבון פיצוי שלא מן הנמנע כי שיעורו יהיה גבוה אף יותר; בשים לב לכך שמדובר בסכומי-כסף פחותים בהשוואה לסכומי ההפקדה הכוללת, שנידונו לעיל, כך שהסכנה הנשקפת למערערים מפרעונם, פחותה אף היא; ובהנתן שהמשיבים הם תובעים שכבר שרתו את עניינה של הקבוצה במסגרת הליך ממושך וסבוך בבית המשפט המחוזי, תוך שעליהם להוסיף ולהגן על פירות עמלם גם במסגרת הליך העירעור – איני מוצא טעם טוב לעכב את ביצוע החיוב המתייחס לסכומים אלה.
משאלה הן מסקנותַי לעניין מאזן הנוחות, איני נידרש להתייחס לסכויי העירעור (למעמדם הפחות של שיקולים אלה בכל הנוגע לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי, אף כאשר מדובר בפסק דין שניתן במסגרת תובענה ייצוגית, ראו: ע"א 385/18 מאפיית אריאל בע"מ נ' אהרוני, פסקה 8 (29.1.2018)).
...
ראשית, אף כי ניתן היה לצפות מהחברה ומשריג להציג מסמכים רבים ומשמעותיים יותר, לצורך ביסוס טענתם על אודות מצבם הכלכלי הקשה, סבורני כי החיבור בין הפיצוי בשיעור הגבוה, באופן יחסי, שנפסק לחובתם בבית המשפט המחוזי, למסמכים שבכל זאת הוצגו על-ידם – מלמד כי אכן, ביצוע רכיב זה של פסק הדין, במלואו, עשוי להסב להם נזקים כלכליים לא מבוטלים, אשר תיקונם לא יבוא בנקל.
אשר על כן, מסקנתי היא שהפקדת מחצית מן הסכום שקבע בית המשפט המחוזי – קרי, סך של 500,000 ₪ – תאזן כראוי בין צרכי המערערים לצרכיהם של המשיבים ושל חברי הקבוצה.
סיכומו של דבר: כמפורט לעיל, הפקדת מחצית מן הערבון שבו חִייב בית המשפט המחוזי את המערערים – מעוכבת, עד למתן החלטה אחרת, כך שיופקד על-ידם סך של 500,000 ₪, חלף הסך של מיליון ₪; יתר רכיבי פסק הדין – אינם מעוכבים.
