הבקשה שלפניי מוכתרת כבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ר' סוקול) מיום 9.11.2022 והחלטתו מיום 22.2.2023 בפר"ק 47429-06-21 ופר"ק 24316-06-21, שבגדרה נקבע כי המשיב 1 (להלן: המשיב) יוכל להמשיך לפעול למימוש משכנתא, הרובצת על דירת המגורים של המבקשים, במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 526365-06-21.
...
מנגד, המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא שיש להורות על עיכוב מימוש השעבוד הרובץ על הבית, עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים לבית משפט זה.
כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור שהגיש טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יתקבל הערעור יתעורר קושי להשיב את המצב לקדמותו.
ככלל, בבקשות כאמור שעניינן מניעת פינוי ומימוש דירת מגורים, בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה, בהיות הפינוי ומימוש הדירה צעדים קשים ובלתי הפיכים (ראו, למשל: ע"א 8136/19 לויט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פס' 15 (20.2.2020); ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פס' 10, 12 (6.4.2017); ע"א 5234/13 כרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ, פס' 6 (12.8.2013)).
בשולי הדברים, אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המשיב, שלפיה מאחר שהמבקשים לא ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.2.2023, אין באפשרותם להגיש את הבקשה דנן לבית משפט זה. כאמור, ההחלטה מיום 22.2.2023 ניתנה כהחלטה משלימה לפסק הדין מושא הערעור, והטעם להגשת הבקשה שלפניי נעוץ, בעיקרו של דבר, בפסק דין זה. בנסיבות אלו, לא ראיתי מניעה להגשת הבקשה דנן לבית משפט זה.
אשר על כן, אני מורה על עיכוב הליכי מימוש הבית במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 526365-06-21.
