עיכוב ביצוע פסק דין המכיר בתאונת עבודה

בבקשה שבכותרת עותרת המבקשת לעיכוב תשלום סך של 353,587 ₪ נטו מתוך הסך 684,587 ₪ שחוייבה בפסק הדין לשלם למשיב בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה כאשר הסכום שבו חוייבה המבקשת מהוה 25% מסכום ניזקי המשיב כפי שהוערכו ונפסקו על ידי בית המשפט קמא וזאת לאחר שנקבע כי תביעתו נבלעת בתגמולי המל"ל. העירעור מוגש על גובה הנזק שנפסק למשיב בראשי הנזק: הפסד שכר לעתיד, עזרת צד ג' עבר ועתיד והוצאות רפואיות ולפיכך, לטענת המבקשת, קיימת הצדקה לעכב תשלום עבור רכיבי נזק עתידיים והדבר לא יגרום למשיב עוול עד להכרעה בעירעור.

אני סבור כי לאור נתוני המשיב כפי שעולים מפסק הדין של בית המשפט קמא, לרבות היותו אדם פרטי, גילו הצעיר, העובדה כי אינו עובד ממועד התאונה ועד היום והוא מיתקיים מתגמולי המל"ל בלבד, ולפי תגובתו מיום 28.10.21 טרם מצא עבודה התואמת למצבו, גובה הסכום שנפסק בסופו של דבר מצדיק עיכוב ביצוע חלקי כמבוקש שכן קיים לטעמי חשש סביר באשר ליכולתו של המשיב להשיב למבקשת את מלוא הכספים שיועברו לידו ככל שיתקבל העירעור, במלואו או באופן חלקי [ראו, שם].

...

על רקע האמור טוענת המבקשת כי, בשים לב לכך כי המשיב אינו עובד מאז התאונה ואין לו מקורות הכנסה מלבד תגמולי המל"ל המשולמים לו בגין התאונה, גובה הסכום שפסק בית המשפט קמא למשיב בגין הפסד שכר בעתיד, העומד ע"ס 2,145,000 ₪, מצדיק לכשעצמו היעתרות לבקשה שכן המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום שנפסק לטובתו ברכיב זה ככל שהערעור יתקבל ולטענת המבקשת בנסיבות המתוארות עיכוב ביצוע של הסך 353,587 ש"ח ₪ ותשלום הסך 331,000 ₪ בגין ראשי הנזק כאב וסבל והפסד שכר בעבר כפי שנקבע על ידי בית המשפט, מאזן נכונה בין טענות הצדדים.

סיכומו של דבר, אני מורה על עיכוב תשלום סך של 150,000 ₪ בלבד מתוך הסך 685,000 ₪ שנפסק בפסק דינו של בית המשפט קמא, וזאת עד למתן החלטה אחרת ועל המבקשת לשלם למשיב את יתרת סכום פסק הדין , לאחר התיקון בפסק הדין המשלים, לא יאוחר מיום 15.12.21.

בהתאם לתקנה 145(ד) ו-96 לתקנות, ובשים לב לזהותה של המבקשת שהינה חברת ביטוח ידועה ומוכרת, אני מורה כי עיכוב הביצוע שעליו הוריתי לעיל ייכנס לתוקף עם הפקדת התחייבות עצמית מטעם המבקשת בהתאם לתקנה 96(ב) לתקנות וככל שלא תופקד התחייבות עצמית כאמור, עיכוב הביצוע יבוטל ללא צורך בהחלטה נוספת.

המזכירות תודיע על החלטתי לב"כ המבקשת.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דין בת"א 57904-12-17, שניתן ע"י כב' השופט יואב פרידמן ביום 30.01.22 (להלן: "פסק הדין"), לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 2,510,820 ₪ (כולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט) כפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו למשיב בעקבות תאונת רכבת שארעה לו ביום 28.12.10 (להלן: "התאונה"), וזאת עד להכרעה סופית בעירעור שהגישו המבקשים על פסק הדין.

התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, אולם לא נקבעה למשיב נכות רפואית הקשורה לתאונה.

לצד זאת, כששוקלים את מאזן הנוחות יש להביא בחשבון מצד אחד את העובדה שהמשיב השתהה בתביעתו והגיש אותה בחלוף כשבע שנים מהתאונה, באופן שחלק מהנזקים אותם פסק לו בית משפט קמא הם ניזקי עבר שכבר נגרמו, ואי תשלומם עלול לפגוע בו. מנגד, גם טענות המבקשים הן טענות ראויות, שכן מדובר במשיב שכיום הוא מובטל (הוכר כזכאי לדמי אבטלה מיום 01.08.21) והעסק המשפחתי שבו עבד נמכר (כעולה מפסק הדין), ובשים לב לסכום הגבוה של הפצוי (למעלה משני מיליון שקלים) עולה החשש שאם יועבר למשיב מלוא הסכום שנפסק לטובתו עלול להווצר קושי בהשבתו, מה גם שחלק לא מבוטל ממנו נועד לפצוי ניזקי העתיד.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסק הדין של בית משפט קמא, ומבלי לקבוע מסמרות לגוף הערעור ובזהירות הראויה, נראה כי הסיכוי שערעור המבקשים יתקבל אינו מובהק, הגם שאין לשלול אותו כליל, בין היתר לנוכח הקביעות והחישובים בעניין הנכות התפקודית, או לעניין גובה בסיס השכר שנקבע.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 72383-12-18 29 ספטמבר 2022 לפני: כב' השופטת מיכל נעים דיבנר נציגת ציבור (עובדים) - גב' אלינורה וינטרוב נציג ציבור (מעסיקים) - מר מרדכי מנוביץ התובעת ברוריה קרואני ע"י ב"כ עו"ד שמואל פנחס הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י הלישכה המשפטית תל אביב פסק דין

תביעה להכיר בתאונת עבודה מיום 9.4.2017, אשר גרמה לתובעת פגיעה בגב.

במסגרת עבודתה, מבצעת התובעת מדי יום עבודות ניקיון, טאטוא, שטיפת ריצפות ופינוי זבל.

לאחר עיכובים שונים שנבעו מבקשת המומחה להעביר לעיונו באופן קריא מאמרים שהופנה אליהם במסגרת שאלות ההבהרה, השיב המומחה ואלו עקרי תשובותיו, כפי שנמסרו לתיק ביום 2.3.2022: אכן קיימת שכיחות מסוימת באוכלוסייה בגיל התובעת לבלטים דיסקאליים לא סמפטומטיים וכמו כן עם הגיל הדיסק מתנוון ונשחק וכך גם הרצועות מסביב לדיסק.

דיון והכרעה הנתבע לא טען בסיכומיו כנגד ההחלטה אשר קבעה קיומו של ארוע תאונתי ומשכך, על רקע החלטתנו מיום 23.11.2020, אשר תהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה, נבחן האם התובעת הוכיחה קיומו של נזק הקשור בקשר סיבתי לארוע התאונתי.

...

בנוסף, הנתבע לא הפנה למומחה כל שאלה הנוגעת לפניה מאוחרת לטיפול רפואי, או לתוכן הרישומים הרפואיים, ומשלא עשה כן, אין בידינו לקבל את טענותיו בסיכומיו בהקשר זה. סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי ביום 9.4.2017 אירעה לתובעת תאונת עבודה, אשר בעקבותיה נפגעה בגב ונגרמה לה תקופת אי כושר מיום 14.5.2017 ועד ליום 18.5.2017.

בפתח הדברים נציין כי מסיבה שלא הובררה חל עיכוב בהעברת התיק לרשימת התיקים הממתינים למתן פסק דין, ושלוחה לצדדים היתנצלות בגין השהוי במתן פסק הדין.

בעב"ל 317/97 המל"ל נ' יניב פד"ע לה 532, 533 נקבע כדלקמן: "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח". בעב"ל 1012/00 אלי שבח – המל"ל (פסק הדין מיום 28/7/02 פורסם בנבו) נקבע: "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה.. בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הנם שניים, דהיינו הארוע – הארוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" כפי שנקבע בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח [פורסם בנבו] (22.12.2014) על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה.

...

בית הדין נעתר לבקשת התובע וביום 26/6/23 ניתן צו למעסיק למסור דוחות עבודה, אלא שביום 23/8/22 התובע הודיע לאחר ניסיונות רבים מעסיקו של התובע "מסרב לשתף פעולה ולא העביר את המבוקש", וביקש כי בית הדין יקבע את התיק להגשת סיכומים בכתב.

על מנת לקבל חוות דעת רצינית אודות הקשר הסיבתי בין תנאי העובדה לבין פגימה בגב נדרש פירוט של מהות העבודה תוך ביצוע אבחנה בין משימות מסוגים שונים המצריכות תנועות מסוגים שונים ושימוש בכלי עבודה מסוגים שונים, על פני שעות העבודה אלא שמהנתונים שהובאו בפנינו אין בידינו לעשות כן. התרשמנו כי התמונה שביקש התובע להציג (לפיה 90 אחוז מהעבודה היתה החלפת גופי תאורה ומשנקים בתקרה) הייתה חלקית ומגמתית, ולא נתמכה בראיה אובייקטיבית, כאשר ניתן היה לזמן לעדות את הממונה על התובע או להגיש דוחות עבודה מהם ניתן יהיה ללמוד כמה משעות העבודה הוקדשו להחלפת גופי תאורה (או עבודה אחרת עם מבט כלפי מעלה) כמה מהיום הוקדש לשימוש בכלים רוטטים היוצרים רטט כל גופי ועוד כיו"ב. כללו של דבר על יסוד האמור לעיל, הגענו לכלל דעה כי דין התביעה להידחות.

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה חיפה (השופטת איריס רש; ונציגי הציבור מר תאופיק חלבי וגב' דליה שפירא, סע"ש 10122-04-21), בגדריו חויבה המבקשת בתשלום פיצויים בגין: הפסד שכר (45,808 ₪); השלמת פצויי פיטורין (3,906 ₪); דמי הבראה (1,571 ₪); פדיון חופשה (1,881 ₪); חלף הפרשות לפנסיה (2,814 ₪); העידר שימוע (20,000 ₪); אי מתן הודעה לעובד (3,000 ₪).

בנוסף, במהלך חודש זה מלאה טופס תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה במחלת מיקצוע או מקרוטראומה גב (להלן: טופס התביעה), וביקשה מהחברה למלא בו חלקה.

בית הדין קמא בחן טענות הצדדים וקבע, בין היתר, כי "ביום 30.12.2020 התובעת (העובדת – תוספת שלי) לא פנתה לנתבעת (לחברה – התוספת שלי) על מנת לעדכן בדבר מועד חזרתה הצפוי לעבודה, אלא על מנת לזרז את מילוי חלק המעסיק בטופס התביעה לפגיעה בעבודה ועל מנת לקבל אישור מהנתבעת (לחברה – התוספת שלי) ולפיו לא עבדה במועד תאונת הדרכים וזאת לצרכי הגשת תביעה לפצוי בגין אותה תאונה" (פסקה 29).

עיכוב ביצוע פסק הדין הוא בבחינת חריג לכלל, ומותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד – הנזק היחסי שייגרם למבקשת מאי הענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הבצוע (מאזן הנוחות); השני – סכויי העירעור להיתקבל טובים (ע"ע (ארצי) 44025-01-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק (4.06.12)).

...

שנית, נטען כי טענת המערער בדבר הקביעה השגויה לפיה החברה לא ערכה לעובדת שימוע טרם פיטורין אינה מנומקת, ועל כן דינה להידחות.

עם זאת, אין בידי לקבוע כי סיכויי הערעור כשלעצמם גבוהים במידה המצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין, ולכן אדרש לניתוח מאזן הנוחות.

נוכח כך, וביחד עם העובדה שהסכום הפסוק משמעותי, ולגביו קמה חזקה שאדם מן השורה יתקשה להשיבו – החלטתי לעכב את תשלום הסכום המעוכב בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין (ראו בר"ע (ארצי) 28500-09-22‏  ידע-קול בע"מ - דוד חן‏ (18.10.22), סעיף 14 וההפניות שם) עד ליום 12.5.2024, כשבקביעת מועד זה נתתי משקל לפגרת הפסח הצפויה.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל בחלקה כאמור בסעיף 26 לעיל.