עיכוב ביצוע פסק דין המחייב שיפוי ופינוי מגרש

במסגרת כתב התביעה המתוקן נתבעו פיצויים בגין נזקים אשר לפי הנטען, נגרמו בשל הימצאות צנורות במיגרש שהביאו לעיכובים בבנייה, עד שהתאפשר פינויים מהמגרש.

ביום 12.6.11 ניתן פסק דין בהודעה לצד שלישי של רמ"י נגד לנדקו, המחייב את לנדקו בשיפוי מלא של רמ"י, וזאת בהתאם להסכמה אליה הגיעו רמ"י ולנדקו.

בין רמ"י (מינהל מקרקעי ישראל) לבין לור"ם (החברה הממשלתית לפיתוח איזור לוד רמלה בע"מ, כיום לנדקו ולכן לור"ם תכונה בפסק הדין "לנדקו") נערך הסכם לבצוע עבודות תיכנון ופיתוח התשתית בשכונת "גני יער" שבה ממוקם המיגרש.

לאחר שהבאתי בחשבון את טיעוני הצדדים, העדויות שהובאו, העיכוב הנובע מעצם הגילוי שהמגרש איננו פנוי ולא ניתן היה לבצע את עבודות החפירה והדיפון באיזור בו היו מצויים הצנורות אשר הצדדים סברו כי הם צנורות ערוניים פעילים, על כל המשתמע מכך מבחינת הזהירות הנדרשת והעובדה שלאחר שהתגלה כי הצנורות אינם פעילים היה צורך בהוצאתם ולאחר מכן השלמת יתרת עבודות הדיפון והחפירה נמשכה אל תוך תקופת הגשמים, אני מעריכה את משך העיכוב הכולל שניגרם על דרך האומדנא בארבעה חודשים.

...

ההודעות לצד ג' של העיריה ושל לנדקו, ככל שמדובר בשיפוי בגין החבות שיוחסה להן בפסק הדין דינן להידחות.

ההודעה לצד ג' ששלחה העיריה כנגד מי לוד נדחית.

ההודעה לצד ד' ששלחה מי לוד כנגד מגדלי מירב נדחית.

בקשה לעיכוב ביצוע של ההוראה בעתירה, שהוגשה על ידי הערייה לבית המשפט העליון [עע"מ 1459/17 עריית קרית ביאליק נ' מרב- מזון כל בע"מ (19.03.2018)] נדחתה, תוך שהעירייה חוייבה "לפנות את האשפה מנכסה של המשיבה בלבד החל מתאריך 01.05.2018...". בהמשך לכך משכה הערייה את העירעור לעליון והוא נמחק, תוך שכל צד שומר על טענותיו.

ההליך בפנינו בדיון בעירעור, שהתקיים בפנינו ביום 20.7.22, התברר לנו שלמרות פסקי הדין הנ"ל, עד היום הערייה איננה מפנה את האשפה מהסופרמרקט וכי המשיבה הגישה, ביום 23.6.22, תביעה אזרחית נוספת נגד הערייה, בת"א 51322-06-22 בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "התביעה החדשה") לשיפוי הוצאותיה בגין פינוי עצמי, לתקופה המתחילה מהמועד בו הוגשה התביעה הראשונה.

חוות הדעת הוגשה לתיק בית המשפט, ביום 22.9.22 ובה נקבע כדלקמן: רוחב מסלול הנסיעה של משאית פינוי האשפה בחלקו הראשון של המסלול (מיגרש חניה של מכוניות פרטיות, דו נתיבי שרוחבו 6.5 מ') הוא רוחב סביר ומקובל ומשאית פינוי האשפה יכולה לעבור בה בצורה בטוחה.

בעיניין גובה השיפוי לאחר שעיינו בפסק הדין מושא העירעור ובכתב התביעה שהוגש בתביעה החדשה, בה נתבע שיפוי עבור התקופה שמיום 1.4.2018 ועד ליום 31.5.22, בסך נומינלי של 1,233,527 ₪ ולאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכל אשר בפנינו, אנו מחייבים את הערייה לשלם למשיבה, בנוסף לסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא, שיוותר בעינו, סך של 960,000 ₪, נכון להיום.

...

לא מצאנו לנכון לקבוע באיזו תדירות תפנה העירייה את האשפה, מאחר שעניין זה לא נכלל בתביעה ואף לא עלה בבית משפט קמא וספק רב אם הוא בסמכותנו.

בעניין גובה השיפוי לאחר שעיינו בפסק הדין מושא הערעור ובכתב התביעה שהוגש בתביעה החדשה, בה נתבע שיפוי עבור התקופה שמיום 1.4.2018 ועד ליום 31.5.22, בסך נומינלי של 1,233,527 ₪ ולאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכל אשר בפנינו, אנו מחייבים את העירייה לשלם למשיבה, בנוסף לסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא, שיוותר בעינו, סך של 960,000 ₪, נכון להיום.

אנו מורים על החזר מלא של האגרה בתביעה החדשה, למשיבה, באמצעות באי כוחה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 27138-05-17 דור-אור קרית גת נכסים בע"מ נ' אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ לפני כבוד השופט גרשון גונטובניק התובעת: דור-אור קרית גת נכסים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אלי שמעון, נעה יוסף ועידן ילוז פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני – עורכי דין נ ג ד הנתבעת והמודיעה: הצד השלישי: אזורים חברה להשקעות בפתוח ובבניין בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ערן שפינדל ושירי שירן שפינדל ושות' ל ב י ן כלל מוצרי בטון בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מאיר לפלר ויהונתן גלנטי לוסטיגמן, לפלר, רוזנברג ושות' פסק דין

היא הבהירה כי עיכוב בפנוי הפסולת עלול לעכב את הפרויקט נוכח הצורך לעבוד מול קבלני משנה וספקים ומהארץ ומחוצה לה. ביום 16.2.16 ציינה עו"ד עובדיה-רוטמן כי "אנו נפעל בהתאם למחויבות שלנו לפי הסכם המכר ולפי מה שסוכם עם ישראל [פינקלברנד]. לצערי נוסח משפטי של הסכם השיפוי נמצא בטיוטות אצל עורכי הדין כבר למעלה משנה" (נספח 12 לכתב התביעה).

ועוד נכתב כי "חברת שסטוביץ הבהירה כי תהיה מוכנה לכל דרך בה יצומצמו עלויות הפינוי, בין אם על ידי קבלן של אזורים ובין על ידי העברת הפסולת לכל מיגרש שיוצע על ידי אזורים, ובתנאי שלא ייוצר עיכוב בבצוע הפרויקט כתוצאה מפינוי הפסולת" (פסקה 19 לסיכום).

הוא ציין כי לא ניתן להסביר ולהצדיק את המשך ביצוע החפירה והעמקתה מעבר לעובי שכבת המצעים העליונה; שמילוי משכבת המצעים העליונה נחשב לחומר מילוי טוב שניתן לעשות בו שימוש ואין הוא בגדר פסולת המחייבת פינוי מהאתר.

...

התוצאה התביעה מתקבלת בכל הנוגע לעלויות פינוי הקרקע, ונדחית בכל הנוגע לרכיב אובדן דמי השכירות.

הודעת הצד השלישי שהגישה הנתבעת נדחית.

על רקע זה, ובשים לב לחלקו המצומצם יותר של הצד השלישי בהתדיינות, אני קובע כי על הנתבעת לשאת בהוצאות שכ"ט ב"כ הצד השלישי בסך 350,000 ₪ בתוספת מע"מ. ובנוסף בהוצ' הצד השלישי בסך 12,000 ₪ בשים לב לצורך של שלושת המצהירים מטעמו ללמוד את החומרים הרבים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 27138-05-17 דור-אור קרית גת נכסים בע"מ נ' אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ לפני כבוד השופט גרשון גונטובניק התובעת: דור-אור קרית גת נכסים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אלי שמעון, נעה יוסף ועידן ילוז פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני – עורכי דין נ ג ד הנתבעת והמודיעה: הצד השלישי: אזורים חברה להשקעות בפתוח ובבניין בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ערן שפינדל ושירי שירן שפינדל ושות' ל ב י ן כלל מוצרי בטון בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מאיר לפלר ויהונתן גלנטי לוסטיגמן, לפלר, רוזנברג ושות' פסק דין

היא הבהירה כי עיכוב בפנוי הפסולת עלול לעכב את הפרויקט נוכח הצורך לעבוד מול קבלני משנה וספקים ומהארץ ומחוצה לה. ביום 16.2.16 ציינה עו"ד עובדיה-רוטמן כי "אנו נפעל בהתאם למחויבות שלנו לפי הסכם המכר ולפי מה שסוכם עם ישראל [פינקלברנד]. לצערי נוסח משפטי של הסכם השיפוי נמצא בטיוטות אצל עורכי הדין כבר למעלה משנה" (נספח 12 לכתב התביעה).

ועוד נכתב כי "חברת שסטוביץ הבהירה כי תהיה מוכנה לכל דרך בה יצומצמו עלויות הפינוי, בין אם על ידי קבלן של אזורים ובין על ידי העברת הפסולת לכל מיגרש שיוצע על ידי אזורים, ובתנאי שלא ייוצר עיכוב בבצוע הפרויקט כתוצאה מפינוי הפסולת" (פסקה 19 לסיכום).

הוא ציין כי לא ניתן להסביר ולהצדיק את המשך ביצוע החפירה והעמקתה מעבר לעובי שכבת המצעים העליונה; שמילוי משכבת המצעים העליונה נחשב לחומר מילוי טוב שניתן לעשות בו שימוש ואין הוא בגדר פסולת המחייבת פינוי מהאתר.

...

התוצאה התביעה מתקבלת בכל הנוגע לעלויות פינוי הקרקע, ונדחית בכל הנוגע לרכיב אובדן דמי השכירות.

הודעת הצד השלישי שהגישה הנתבעת נדחית.

על רקע זה, ובשים לב לחלקו המצומצם יותר של הצד השלישי בהתדיינות, אני קובע כי על הנתבעת לשאת בהוצאות שכ"ט ב"כ הצד השלישי בסך 350,000 ₪ בתוספת מע"מ. ובנוסף בהוצ' הצד השלישי בסך 12,000 ₪ בשים לב לצורך של שלושת המצהירים מטעמו ללמוד את החומרים הרבים.

לטענתה, הקרן הודיעה לתובעת שככל שיש באפשרותה לבצע את העבודות על אף המורכבות כתוצאה מקיומם של העוגנים, הערייה תשפה את התובעת בכל הנזקים והעלויות העודפות שייגרמו לה כתוצאה מקיום העוגנים, לרבות התמשכות הבצוע בשל כך. לטענת התובעת, הקרן הודיעה שחברת אפרידר המבצעת עבודות במיגרש שכן ובצעה את העוגנים חתמה על כתב שיפוי לעירייה בגדריו התחייבה לשאת בכל העלויות שהעירייה תדרש לשלם לתובעת בשל קיומם של העוגנים.

בנוסף, לטענת התובעת, שעה שהחלה בבצוע עבודות בשטחים נוספים שבהם לא היו מצויים עוגנים, התברר לה שנדרשות מטלות רבות שלא היו צפויות מראש, שגרמו לעיכוב בהשלמת הפרויקט ועלויות נוספות חריגות – קיר תמך מבטון חשוף במקום מסלעה בחזית המזרחית; פינוי חומרי בנייה וציוד של קבלנים ועצים ועמודים של חברת בזק; פינוי פסולת ביניין בכמויות נכבדות שהושלכו במקרקעין משך שנים.

יתר על כן, כעולה מכתב השיפוי (ת/2) התחייבה אפרידר "חברתנו תישא בעלות העודפת ככל שתהיה כזו בגין נזק שייגרם לקבלן המבצע בשל פגישה בעוגנים הנמצאים בתת-הקרקע במהלך עבודות הקדוח. כמו כן במידה ויידרשו שעות תיכנון עבור התאמת ראשי כלונס שיידרשו עקב פגיעה בעוגנים אנו נישא בעלות הנוספת". אין מדובר בשיפוי בגין עיכוב בבצוע או בגין מספר הכלונסאות הדרוש, אלא רק שיפוי על נזק שייגרם למכשירי הקדוח ותוספת שעות תיכנון.

לטענת התובעת בסיכומיה, יואל לא נחקר על כך בחקירה נגדית, ועל כן יש לקבל את דבריו כנכונים, לפי פסק דין שציטטה, שאינו מחייב ואינו מנחה לפי סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה ועל כן לא אתייחס אליו.

אין הוראה בהסכם המזכה אותה בשחרור הערבויות לאחר שלב א', והעובדה שביקשה לשנות את ההסכם כך שהערבויות ישוחררו אינה מקנה לה זכות זו. אכן, לאחר מסירת שלב ב', ולאחר סיום ההיתחשבנות בין הצדדים, היתה התובעת זכאית לשיחרור הערבויות, אך הגישה חשבון סופי חודש לפני התביעה, ומאז מנוהלת התביעה, ואולי כעת בעקבות פסק הדין תסתיים ההיתחשבנות בין הצדדים, והנתבעות יחזירו לה את ערבות הבצוע.

...

בהתאם לתקנה 153, על פי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, והיחס בין סכום התביעה לסכום שנפסק, תשלם התובעת/הנתבעת שכנגד לנתבעות/התובעת שכנגד שכר טרחת עורך דין בסך 234,000 ₪, ולנתבע 3 שכר טרחת עורך דין בסך 140,400 ₪, בנוסף על עלות המומחה מטעם הנתבעים.

לפיכך, אני מקבל את התביעה ואת התביעה שכנגד באופן חלקי, ומורה כדלקמן: עיריית חדרה הנתבעת 1 תשלם לתובעת אל.די.שיא הנדסה בע"מ 190,922.82 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.12.21 ועד לתשלום בפועל.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2-3.