בית הדין פסק לעובד פצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפקדה לגמל, גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, פדיון חופשה, דמי הבראה וכן פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר, בסכום כולל של 231,376 ש"ח. בשים לב לקבלת מרבית התביעה ולדחיית התביעה שכנגד, חייב בית הדין את המעסיקים בתשלום הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ושכר טירחת עו"ד בסך 45,000 ש"ח.
בהודעת העירעור טוענים המעסיקים כנגד עקרי פסק הדין.
כאשר פסק הדין מורה על חיוב כספי, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחיוב בהוצאות, גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, אלא רק "...במקרים חריגים ונדירים שבהם יעלה בידי המבקש להוכיח כי הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, אם עירעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך" (עניין דן אופ).
וראו עוד: "לרוב, פסק דין כספי אינו יוצר מצב דברים בלתי הפיך שלא ניתן לרפאו על דרך של השבת הסכום, ועל כן בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי תיתקבל רק במקרים יוצאי דופן, ובעיקר כאשר חוסנו הכלכלי של מוטב הכספים מוטל בספק..." (ע"א 5811/09 יהורם גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ, 30.8.2009).
...
העובד אמנם ציין כי בבעלותו חסכונות (בשונה מנכסים כגון בית מגורים או רכב פרטי) אך לא פירט את הסכומים בהם, בכדי שניתן יהיה להתרשם כי אכן יוכל להחזיר ללא קושי סכומים שישולמו לו.
בהחלטה בבר"ע (ארצי) 28500-09-22 ידע קול – דוד חן, 19.10.2022, נקבעו הדברים הבאים, היפים לענייננו:
"לטעמינו דין הבקשה להתקבל בשל מאזן הנוחות, ומבלי שנדרש לסיכויי הערעור. הסכום שנפסק (207,664 ₪) הינו גבוה במידה שניתן להניח שאדם מן היישוב יתקשה להשיבו אם יתקבל ערעור המעסיקה. שיקול זה מהווה שיקול במסגרת מאזן הנוחות (ראו למשל ע"ע 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ – נבילה אלעביד (5.5.16); ע"ע 6139-05-20 אוריון פלאפל המדינה בע"מ – ראיד כנאען (8.7.20); ע"ע 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי (9.5.13); ע"ע 29091-07-21 משרד הבריאות – ד"ר עידית בן יאיר (23.8.22); וכן בר"ע (ארצי) 41021-05-22 ר.מ. פ. ה שירותים לוגיסטיים בע"מ - אלסייד מוחמד (12.6.22, פיסקה 12, וההפניות שם)."
בשים לב לכלל האמור לעיל ובהנחה כי אף אם יתקבל הערעור בחלקו, קיימת סבירות כי המעסיקים יחויבו בסכומים כלשהם, שכן לא היה חולק כי לנוכח שיטת התגמול שהוסכמה בין הצדדים, לא שולמו לעובד זכויות קוגנטיות נלוות, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, כך שמהסכום שנפסק, נכון למועד פסק הדין, יעוכב סך של 150,000 ש"ח.
אשר לטענה בדבר חלוקת האחריות בין המעסיקים, בית הדין האזורי קבע כי הם "לא התנגדו לכריכתם יחדיו במסגרת התביעה" (סעיף 115, הערת שוליים 38) ובהתאם חייב אותם יחד ולחוד בסכומים שנפסקו.
סוף דבר – ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע תשלום סך של 150,000 ש"ח כערכו במועד מתן פסק הדין, כנגד הפקדת הסכום במזומן או בערבות בנקאית בנוסח מקובל, בקופת בית הדין עד ליום 23.4.2023.
לא יופקד הסכום או הערבות בקופת בית הדין במועד האמור, תבוטל החלטתי זו מאליה.