עיכוב ביצוע פסק דין בתביעת עובד נגד גוף שידור מסחרי

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 32724-11-19 קו-פיר מחקר ואסטרטגיה בע"מ נ' עמית ת"ת 44039-11-19 קו-פיר מחקר ואסטרטגיה בע"מ נ' מפלגת האזרחים הותיקים לפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ התובעת: קו-פיר מחקר ואסטרטגיה בע"מ הנתבעים: 1. מפלגת האזרחים הותיקים 2. סער עמית, עו"ד ב"כ התובעת: עו"ד ליאור פרי ב"כ הנתבעים: עו"ד סער עמית פסק דין

התובעת הציגה מסמכים וראיות המוכחים כי שם הלוגו המוטבע על הסכם ההיתקשרות: "SENIORMARKET", הנו שמה המסחרי של התובעת ואין מחלוקת כי חשבוניות המס שהונפקו כנגד התשלומים שבוצעו נושאים את שמה של התובעת ומספר זהותה.

מה יותר מהתכתובת בין הצדדים מתחילת חודש אפריל 2019 (עמ' 11 במוצג 8), לפיה עיכוב בתשלום נובע מסירוב יתר המועמדים לשאת בחלקם בתשלום לתובעת וההליכים המשפטיים שמתכוון הנתבע 2 לנקוט באופן אישי כנגדם, כמעידים על התחייבות אישית לתשלום.

כאשר פונה נציג התובעת לנתבע 2 ביום 5.4.19 ואומר: "לפני כחודש עזבתי לבקשתכם את כל עיסוקי על מנת לתת את כל כולי בשבילכם ולמענכם ולהתמקד ולסייע לכם בדרככם לכנסת אולם לצערי לא קיבלתי עד היום את שכר עבודתי...אני עדיין מאמין שמי שעובד מגיע לו שכר "(עמ' 10 ו- 11 במוצג 8) עונה לו הנתבע 2: "למחרת הבחירות אפעל יחד עם אשרי לגרום לכך שכל מי שצריך ישלים את חלקו, תוך פירוט עובדתי ומשפטי (שכרגע אינני יכול להכין). חלק מהתשלום החסר שלך ישולם על ידי אשר, גלצר, זיו ואני והיתרה על ידי קזדו. (הדגשה שלי – ו.ש.) ההודעה שלך מקטינה את המחויבות המשפטית של קזדו ועלולה לגרום נזק... זו מחויבות משפטית של כולם, כלפיך." כאשר מביע נציג התובעת חשש להיעלמות אחרי הבחירות אומר הנתבע: "הצחקת אותי. אף אחד לא יעזוב את הארץ בגלל חוב כזה. יש לך את המפלגה, אותי (הדגשה שלי – ו.ש.), את אשרי את גלצר ואת זיו, אנשים שכבר שילמו ומוכנים לשלם..". נותרה אם כך השאלה המורכבת והיא ביצוע העבודה וזכאות לתמורה: הסכם ההיתקשרות מחולק לשתי הצעות מחיר: הראשונה הצעת מחיר לניהול קמפיין הבחירות המפרטת בגוף ההצעה את הפעילות המתחייבת מניהול זה על פני 20 תתי סעיפים (עלות 27,000 ₪ בצרוף מע"מ).

כמו כן הכין וערך סרטונים לצורך תשדירי בחירות ששודרו בטלויזיה, ביצע שליחויות, עבודות פקידותיות כגון שיחות עם מועמדים, קבלת קורות חיים, תאום ימי צילומים, תאום לו"ז וכיו"ב ובצוע פעילויות של יחסי ציבור בהיעדרו של דובר לנתבעת.

אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעים בתיק הוצאה לפועל 510619-09-19 כסדרם תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה לידם באמצעות הנתבע 2 ובהעדר תשלום.

...

בסופו של דבר מלין למעשה הנתבע על עלות שכר גבוהה ביחס לעבודה שהושקעה כאשר לטענתו הראיות לביצוע העבודות על ידי התובעת כפי שהוצגו על ידו הן למעשה עבודות של אחרים (סעיפים 52 עד 56 בתצהיר עדותו).

אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעים בתיק הוצאה לפועל 510619-09-19 כסדרם תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה לידם באמצעות הנתבע 2 ובהיעדר תשלום.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ אשר יצטרפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל. ניתן היום, י"ז אייר תשפ"א, 29 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בנצרת תאד"מ 32685-02-21 שטיין נ' שמרת הזורע (1999) תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה, שרונה צור גינור תובע אלון שטיין נתבעת שמרת הזורע (1999) פסק דין

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית בסך 11,000 ₪ מאחר והנתבעת שלחה לו הודעות פירסומת בדואר אלקטרוני ללא הסכמתו.

הנתבעת שבה והדגישה את הקשיים אשר היו לה בתחילת מגיפת הקורונה, כאשר העבודה וכוח האדם היה חלקי וכי המשלוח וההסרה בדוא"ל מבוצע ע"י חברה חיצונים ולפיכך היה עיכוב בהסרת התובע מרשימת הדיוור.

ש: אמרת שחברה צד ג' מבצעת, או אתם מבצעים? עכשיו אתה אומר גם וגם אז שאלתי במקרה הזה מי ביצע את ההסרה עובדי החברה שלכם או חברה צד ג'? ת: בימים כתיקונם ולא בתקופת קורונה, אנחנו נוהגים להסיר בהכרח גם מבקשות שנשלחות ב"השב" גם בשיחת טלפון, וגם במייל למשרדי החברה שמופיע ומפורסם וגם לבקשות "הסר מגוף המייל"..

סע' סעיף 30א(ב) לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן : "החוק"), אוסר על משלוח דברי פירסומת ללא הסכמה : "(ב) לא ישגר מפרסם דבר פירסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומאטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת". קיימים חריגים, דוגמאת החריג המסחרי אך התובע טען כי הוא לא הסכים לקבלת פירסומות ולכן לא סימן הסכמתו במקום המתאים בטופס ההזמנה.

...

דיון בחנתי את כתבי הטענות, הראיות, התרשמתי ישירות מהעדויות ובאתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

כמפורט, לא שוכנעתי כי מולאו תנאי החריג ולכן אין לפטור את הנתבעת מכל פיצוי, אם כי יש להביא זאת במכלול השיקולים בקביעת הפיצוי, כפי שיפורט.

במכלול השיקולים, התובע לא עשה די כדי להפסיק קבלת הפרסומות ולא מילא אחר החובה המוטלת עליו מכוח עקרון תום הלב בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הסירוב להשתמש בלחצן "הסר" יש בו חוסר תום לב - ראה בפס"ד בן עמי הנ"ל בסע' 19 לפסה"ד : "מן האמור עולה שפייסבוק הפרה את הוראות סעיף 30א(ה) לחוק. דא עקא, כידוע, התנהגות שלא בתום-לב מצדו של נמען, עשויה להשליך גם על היקף הפיצוי המגיע לו (רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה י"ג (27.7.2014) ... כך בפרט לגבי תביעות ספאם, כאשר הסמכות לפסיקת פיצויים לדוגמא, ממילא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (סעיף 30א(י)(1) לחוק... בעניין זה, הן הסירוב הבלתי- לגיטימי להשתמש בלחצן ה'הסר' ..., הן היקף ההפרה הקטן עד מאוד (סעיף 30א(י)(3)(ג) לחוק), מובילים לכלל מסקנה כי אפילו שהופר החוק, בנסיבות, אין מקום לפסוק ליונתן פיצוי כספי כלשהו". באותו מקרה לא נפסק כלל פיצוי לתובע.

במסגרת תביעה כספית שהגיש הנתבע כנגד אחי התובעת (ת.א. 2346-02-10) ניתן ביום 9/6/10 פסק דין במסגרתו חויב האח בתשלום סך של 2,300,000 ₪.

מעמד הנתבע אינו עולה על מעמד גוף מסחרי לטובתו נרשמה משכנתא, אשר במצורף לבקשת המימוש מצרף הוא מסמכים להוכחת החוב שהמשכנתא נועדה להבטיח את פרעונו עת הוגשה הבקשה למימוש השיעבוד.

הסכום לו עתרה התובעת במסגרת תביעתה דנן הועמד על-סך 1,205,636 ₪ - המהוים לשיטתה – "את הסך של 1,132,924 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית עד היום, שמהוה את החלק היחסי מהסכום הכולל שנגנה ממנה ע"י הנתבע ושכ"ט בא כוחו בסך כולל של 2,719,593 ₪ של סכום ההפרש בין החוב הנטען בסך 1,840,249 ₪ לבין החוב המוצהר בסך 1,073,641 ₪, בסך 766,608 ₪". במסגרת טענות ההגנה של הנתבע, נטען, בין היתר, כי מאחר ואחי התובעת לא פרע את חובו, הנתבע פתח בהליכים למימוש המשכנתא כנגד התובעת כשבבקשת התובעת לעיכוב ההליכים שהגישה לתיק ההוצאה לפועל ביום 13/11/12, היא לא היתכחשה לחוב אלא בקשה ארכה של 90 יום למכירת הנכס ופרעון החוב.

ערבות שחולטה על-סך 250,000 ₪; המומחה ציין כי הוצג כתב ערבות עבור אבטחת אשראי לחברת האח אשר בתוקף עד ליום 3/4/09 ובקשה מיום 16/12/09 לחילוט ערבות ודף בנק על ביצוע ההעברה.

...

כפועל יוצא מכך נדחית הטענה הנוספת של התובעת הגובלת אף היא באבסורד אודות הוויתור הנטען מצידה שאותו בקשה לראות כוויתור שנכון רק ל-"אותה עת". אף דינן של הטענות הנוספות לפיהן ההסכם היה הסכם "על תנאי" או כי הוא לא יצא אל הפועל – להידחות, ולוּ רק משום שלא נטען וממילא לא הוכח כי אי קיומו של ההסכם נבע בשל התנהלות הקשורה הנתבע והעדר קיומו של כל תנאי מתלה.

לאור האמור, דין התביעה להידחות גם מטעם זה. הערה לפני סיום; חרף זאת שלא חסכתי את ביקורתי אודות התנהלות התובעת (ובפרט בזמנים הרלוונטיים למימוש המשכנתא), עדיין ליבי עימה שעה שעסקינן במי שבסופו של יום איבדה את זכויותיה במקרקעין בגין חובות של אחר וההשלכות הכלכליות והאחרות של מצב שכזה ברורות.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

בחודש אפריל 2009, החלה היתקשרות בין המבקשת - גוף שידור מסחרי המשדר שידורי ספורט (להלן: החברה), לבין המשיב, שעבד בהתחלה בתפקיד טיקר (כותב מבזקי חדשות בתחתית המסך של הערוץ), ובהמשך משנת 2011 שימש כעורך תיקי שדר (תחקירן שכותב פרטים לגבי הקבוצות המשחקות על מנת שהשדר ישתמש בהם בשידור), כאשר בשנת 2013 אף קודם לתפקיד עורך שידורי ספורט (ניהול כל האופרציה של השידור מהמגרש).

אשר לכוונות הצדדים, בבחינה של יחסי עבודה לא נמצא כי עבודת טיקר או עורך שידורי ספורט מהוים מקרים גבוליים, אפילו לשיטת החברה היא הייתה אדישה למתכונת ההיתקשרות בכפוף למסגרת העלות, הרי שאין ליתן משקל להסכם הראשוני ולמסמכי העידכון שנחתמו מעת לעת, כמו גם להוראה, שלפיה "אם תוגש על ידי הקבלן תביעה להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד יעמוד התשלום החודשי/השעתי לחישוב זכויותיו הסוציאליות על 60% מהתמורה". נוכח כל האמור נפסק כי בין הצדדים היתקיימו יחסי עובד ומעסיק.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החברה הגישה ערעור כנגד פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצועו.

...

אשר לכוונות הצדדים, בבחינה של יחסי עבודה לא נמצא כי עבודת טיקר או עורך שידורי ספורט מהווים מקרים גבוליים, אפילו לשיטת החברה היא הייתה אדישה למתכונת ההתקשרות בכפוף למסגרת העלות, הרי שאין ליתן משקל להסכם הראשוני ולמסמכי העדכון שנחתמו מעת לעת, כמו גם להוראה, שלפיה "אם תוגש על ידי הקבלן תביעה להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד יעמוד התשלום החודשי/השעתי לחישוב זכויותיו הסוציאליות על 60% מהתמורה". נוכח כל האמור נפסק כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה כך שיעוכב ביצוע תשלום מחצית מהסכום הפסוק כערכו היום (להלן: הסכום המעוכב) בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין.

משכך, החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה כך שמחצית מהסכום הפסוק כערכו היום תעוכב בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין.

סוף דבר3- הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שמחצית הסכום הפסוק כערכו היום תעוכב בכפוף להפקדתו תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו בקופת בית הדין.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 38511-06-18 שמשון זליג ושות חברה קבלנית בעמ ואח' נ' סמל ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת הלית סילש התובעת והנתבעת שכנגד שמשון זליג ושות חברה קבלנית בעמ ע"י ב"כ עוה"ד יגאל דורון ואח' הנתבעים והתובעים שכנגד 1. אבי סמל 2. אורנה דרייזין 3. עמוס זמל ע"י ב"כ עוה"ד יורם זמיר ואח' פסק דין

אך על מנת שלא יימצא פסק דיני כחסר אציין כי ספק בעיני באם ניתן היה להורות על סילוק התביעה בגין רכיב תביעה זה מחמת היתיישנות, וזאת בהנתן הוראות הדין, פסיקתו של כב' בית המשפט העליון לעניין התיישנותן של תביעות, מועד השלמת הפרויקט (אף ללא יחידות הבעלים), המנגנון שנקבע בגוף ההסכמים בין הצדדים באשר לביצועה של ההיתחשבנות ביניהם והתנהלות בעלי הדין באותו זמן.

מר שלמה זליג העיד, כי על אף שככלל, הייתה התובעת הייתה אחראית על כל קבלני המשנה העובדים באתר, אפשרותה לפקח על קבלני המשנה של הבעלים הייתה מינימאלית לאור העובדה כי ההיתקשרות בוצעה ישירות מול הבעלים, וכך גם התשלום: "... תיאורטית אנחנו אחראים על כל קבלני המשנה שעובדים באתר, אבל מכיוון שלא אנחנו אלה שעשינו איתם את ההסכם המסחרי ולא הכנסנו להם לחוזה את לוחות הזמנים, לא הכנסנו סנקציות וגם לא אלה שמשלמים, אז לכן בסופו של יום השליטה שלי על קבלן משנה היא מאוד נמוכה. אני יכול להגיד לו משהו והוא יכול להגיד לי קפוץ לי ולא אוכל להפעיל עליו שום סנקציה ולכן למרות שאני לכאורה אחראי עליו בפועל התעכב ורק בחודש מאי הותקנו המשקופים הסמויים." (ע' 64 ש' 9-15 לפרוטוקול הדיון וכן ר' עדות מר שוקי זליג בע' 109 ש' 9-17 לפרוטוקול הדיון).

בנסיבות אלה, ועת נקבע בהסכם הבנייה כי מסירת היחידות לבעלים תיעשה כנגד תשלום מלוא התמורה בגינן (ס' 3.1 להסכם הבנייה), סירבה התובעת למסור את הקוטג'ים לידי הבעלים (על אף שהיא אפשרה להם, לפנים משורת הדין, לבצע בקוטג'ים השלמה של העבודות אותן ביקשו לבצע, באמצעות קבלנים מטעמם, אף בטרם מסירת החזקה).

עם זאת, בהתייחס לתוספות ולשינויים שבכל קוטג', הרי שתשלום מלוא תמורתם של אלו, הנה חלק בלתי נפרד מהתמורה הכוללת, ומשכך, כל עוד לא בוצע התשלום ביחס לאלו בפועל, עמדה לתובעת הזכות לעכב את מסירת החזקה בקוטג'ים. האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו מקביעותי לעיל, כפי שהן באות לידי ביטוי גם בסיפא של פסה"ד, בסופו של יום נמצא כי הסכומים אותם חבים הבעלים לתובעת, גבוהים יותר מן הסכומים אשר מגיעים להם ממנה.

...

לאחר שחזרתי ובחנתי את הראיות שהובאו לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה קיומה של הסכמה לכך שקוטג'ים לא ייבנו.

כלל הנתונים אשר נמנו לעיל מכוון למסקנה על פיה התובעת כשלה בהוכחת היקף הנזק אשר לטענתה נגרם לה כתוצאה מאי בניית הקוטג'ים במגרש 401, ולפיכך יש לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לרכיב זה. בשולי הכרעתי בפרק זה אציין כי אני ערה לעובדה כי המדובר, לכאורה, בנזק בהיקף לא מבוטל.

סוף דבר: בהינתן כלל הטעמים, הראיות והשיקולים הצריכים לעניין אני מורה בזאת כדלהלן: תביעת התובעת להשבת סכומים שלטענת התובעת שולמו על ידה ביתר – נדחית.