עיכוב ביצוע פסק דין בפרשת הולילנד בשל מצב כלכלי

כפי שניווכח להלן ובהמשך פסק הדין, דכנר, כדרכו, לא עמד בהתחייבות זו. ככלל, טובת ההנאה המובטחת לעד מדינה, ביוזמתו וביוזמת הרשות החוקרת היא חסינות מפני העמדתו לדין בגין ביצוע העבירה הנחקרת.

לפיכך, ולשם הבהרת ההקשר הרחב של הדברים – הקדמתי כמה מילים על טיבו וחומרתו של איסור השוחד בחלק הכללי של פסק דין זה. בחלק זה יידונו ערעוריהם של דנקנר ורבין בקשר לשתי הפרשות: תחילה ייבחן עירעורו של דנקנר כנגד הרשעתו בפרשת קרקעות המלח; לאחר מכן יידון עירעורו של רבין בפרשה זו; ולבסוף – עירעורו של רבין בפרשת הולילנד.

אלו הן איפוא נסיבות תרומת דכנר לישיבת יצחק לופוליאנסקי: לא הוכח כל קשר בין הישיבה לדכנר לבד מלופוליאנסקי האב; התרומה שנתן דכנר הייתה חריגה ביחס לגוף הנתרם; התורם היה במצב כלכלי קשה; לופוליאנסקי כיהן כראש העיר וכיו"ר הועדה המקומית; והטיפול בפרויקט הולילנד לא הושלם אותה עת, בנגוד לטענת לופוליאנסקי (ראו לעניין זה נ/163, טבלה שמציגה היתרים שניתנו לפרויקט הולילנד ואת תאריך הוצאתם).

מסקנתה של פרופ' בן-יהודה הייתה כי שהותו של לופוליאנסקי מחוץ לביתו ובריחוק מבית החולים המטפל "מהוה סכנה לחייו". במענה לשאלות שהעבירה המשיבה לפרופ' בן-יהודה הוסיפה האחרונה: "ההמלצה [...] היא להמנע ממקומות סגורים שבהם יש הרבה אנשים, להיתרחק ככל הניתן מאנשים חולים בעיקר במחלות מדבקות [...] בכל מקרה של חום עליו להגיע באופן מיידי לבית החולים [...] כל עיכוב ולו הקל ביותר יכול לגרום להלם ספטי שהוא מצב שיכול להיגמר במותו של החולה". עוד ציינה כי "אסור לו מבחינה בריאותית לשהות במקום סגור בו אין תנאים סניטריים. כוונתי לשימוש בשירותים צבוריים, מקלחות ציבוריות". בהתייחס לעמדת שירות בתי הסוהר הטעימה פרופ' בן-יהודה: "מצבו החיסוני הירוד של לופוליאנסקי הנו קבוע ובלתי הפיך. לכך מתווספים [...] הגורמים לכך שכל זהום הוא עבורו מסכן חיים. במצבו זה – בין אם במהלך טיפולים או ביניהם – אסור לו בתכלית האיסור לשהות במר"ש [המרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר – ע' פ'] ובקרבת חולים הסובלים מזיהומים [...] ברור לי כי בתנאי כליאה, יגבר מספר האשפוזים ומחלתו תוחמר עוד יותר. גם אם ניתן לטפל בו במסגרת מיתקני השב"ס, הרי שבהנתן מצבו הייחודי, ברור כי בתקופת כליאתו הוא ייחשף לזיהומים רבים ויאושפז שוב ושוב. חשיפתו לזיהומים חוזרים תיגרום לכשעצמה להחמרה נוספת במחלתו ולקיצור ממשי נוסף בתוחלת חייו". בגזר דינו אימץ בית המשפט המחוזי את חוות דעתם של גורמי הרפואה בשב"ס, אולם דומה שצודק בא כוחו של לופוליאנסקי באומרו כי המחלוקת בעיניינו איננה בשאלה אם ניתן לכלוא את לופוליאנסקי, במצבו; השאלה היא אם ראוי, על רקע מצבו הרפואי, להורות כן. מצבו הרפואי הקשה של לופוליאנסקי אינו שנוי במחלוקת.

על כן, הוצע לתקן החוק כך שתפורטנה נסיבות שבהתקיימן יהא מוסמך בית המשפט לחרוג ממיתחם העונש ההולם: (1) כאשר הפגיעה של העונש בנאשם, בשל מצבו הבריאותי החריג או גילו המתקדם, עשויה להיות קשה במיוחד; (2) כאשר כתוצאה מבצוע העבירה נגרמה לנאשם או לאדם קרוב לו פגיעה גופנית חמורה; (3) כאשר היתנהגות רשויות אכיפת החוק עמדה בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית; (4) אם חלף זמן ניכר במיוחד מעת ביצוע העבירה.

...

פה אחד מורשע המערער בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין בגין קבלת סך של 60,000 ש"ח מעד המדינה.

המערער מורשע בעבירה אחת של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין ובעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון.

המערערת מורשעת פה אחד בעבירה של מתן שוחד למתווך לפי סעיף 295(ג) לחוק העונשין, וב-7 עבירות של מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק העונשין.

בפסק הדין בעיניין גודובסקי היתייחס כב' השופט הנדל ליחס בין מאפייני החומרה בעיניינו של שטרית למאפייני החומרה בעיניינו של גודובסקי, כשהמסקנה היא שעניינו של גודובסקי עולה בחומרתו על זה של שטרית: "אמנם מדובר בסכום גבוה מענייננו אך חשוב לזכור כי גם מקרה זה נסוב סביב עבירות שבוצעו לפני התיקון המחמיר בענישה בעבירת השוחד. כמו-כן גם במקרה זה חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות. עוד יוזכר כי שטרית אמנם מילא תפקיד חשוב בבצוע העבירות כמי שמתוקף תפקידו יכול היה לעכב או לזרז את הפרויקט שעבורו ניתן השוחד אך תפקידו לא היה כשל המערער בעניינינו. כאן, המערער הוא היוזם והמוציא לפועל העקרי, ביחד עם קירשנבאום על פי כתב האישום המתוקן, של התכנית העבריינית" (עניין גודובסקי, פסקה 31 לפסק דינו של כב' השופט הנדל).

בית המשפט העליון הדגיש בפסק הדין כי לולא זוכה בר מחלק מהעברות בהן הרשיע אותו בית המשפט המחוזי, ובהעדר נסיבות אישיות המצדיקות זאת (גיל המערער, 81 שנים, ומצבו הרפואי), היה מקום לגזור על בר עונש חמור בהרבה – ולהעמידו למצער על תקופה קרובה לזו שנגזרה על שטרית בפרשת הולילנד: "מסכים אני עם הערת בית המשפט המחוזי שלפיה אם לא היה מצבו הרפואי מחייב היתייחסות, ואם לא היה גילו מבוגר במיוחד (כ-81) – היה מקום להעמיד את עונשו של בר למצער על תקופה קרובה לזו שנגזרה על מהנדס העיר שטרית בפרשת הולילנד, כאמור לעיל – 7 שנות מאסר בפועל. בשני המקרים דובר היה בעובד ציבור בעל סמכויות רחבות, שניצל את מעמדו לאורך שנים ובאופן שיטתי, על מנת להשיג טובות הנאה כספיות בסכומים גבוהים" (ראו בעמ' 142 לפסק הדין).

זאת, בשים לב למאפייני רכיב ענישה זה, שבגזירתו יש ליתן את הדעת לצורך באיזון בין מכלול רכיבי ענישת הנאשם הקונקרטי, תוך שכלול יכולותיו הכלכליות (ראו: עניין קלנר, סעיפים 117-116 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן בעיניינו של שטרית).

לגזיאל, הורשע בשתי עבירות מתן שוחד בכך שהעניק לבר הטבה כספית בשווי 99,125 דולר, ונתן, ללא תמורה לבנו של בר מניות בחברת "מד פטרוליום". בית המשפט העליון השית על לגזיאל 9 חודשי מאסר בפועל, חלף 18 חודשים שגזר עליו בית המשפט המחוזי, אך בשל מצבו הרפואי הקשה בית המשפט העליון לא התערב ברכיב הקנס בסך של 1,000,000 ₪; ובחילוט כספים בסך של 440,000 ₪.

מדיניות הענישה הנוהגת בחינת הפסיקה הנוהגת, לרבות פסקי הדין שהגישו ב"כ הצדדים, מעלה קושי באיתור מקרים המזכירים את עניינו של הנאשם, על מאפייני החומרה הייחודיים בו. ראו, למשל: ת"פ (מחוזי י-ם) 55406-11-15 מדינת ישראל נ' אשורי ( 13.05.2020); ע"פ (מרכז) 2139-11-07 דהאן נ' מדינת ישראל (17.12.2008).

...

סוף דבר קשה וכואבת היא מלאכת גזירת הדין.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 10 (עשר) שנות מאסר לריצוי בפועל.

חילוט לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: נאשמת – חילוט בסך 1,000,000 ₪ מכלל הנכסים שנתפסו.

התביעה ציינה כי הגם שהודאתו של הנאשם , מצבו הכלכלי , מצבו הרפואי ואף העובדה שהכסף הוחזר בהסכם אזרחי עם חברת אלקטרה נילקחו בחשבון, אין בכך כדי לשנות מעתירתה לעונש של מאסר לריצוי בפועל.

התביעה תמכה טיעוניה באסופת פסיקה שהוגשה לביהמ"ש וציינה כי גם אם יבחר ביהמ"ש להקל בעונשו של הנאשם בשל מצבו הרפואי הרי שיש לעשות כן, אך לא עד כדי המנעות מהטלת מאסר בפועל, אלא על דרך קיצורו של המאסר, כפי שעולה מהפסיקה שהציגה.

ב"כ הנאשם ציין כי הוא ביקש דחיות בקיום הדיונים לאורך תקופה של כשנה וחצי וזאת לאור מצבו הרפואי של הנאשם ואף הגיש בקשה לעיכוב הליכים, אלא שמאחר ומדובר היה כבר בשלב של ההליך לאחר הכרעת הדין, לא היה מקום לדיון בבקשה כזו.

מתסקיר שירות המבחן בעיניינו של הנאשם עולה כי מאז חשיפת שהפרשה, בשנת 2011, הנאשם אינו עובד.

לענין זה ראה את דברי ביהמ"ש העליון ב- ע"פ 3259/15 ברק נ. מ"י: "אציין כי סטיית בית משפט קמא בנסיבות דנן ממיתחם העונש ההולם שקבע אינה מובנת מאליה כלל, כפי שהיטיב להבהיר שופט המיעוט, וספק רב בעיני אם הייתה מוצדקת גם לפי הגישה בה נקט בית משפט זה בענין הולילנד (ע"פ 5076/14 קלנר נ' מדינת ישראל (29.12.15)) לענין סטייה ממיתחם ענישה מסיבות רפואיות (פסקות 222-221 לפסק דינו של השופט פוגלמן בענין לופוליאנסקי - ע"פ 5669/14; וראו גם ע"פ 4301/15 פינטו נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (3.1.2016)).

וכן ראה האמור בפסק דינו של ביהמ"ש העליון ב-ע"פ 4506/15 בר ואח' נ. מ"י. בית המשפט העליון חזר לא אחת ובמספר הילכות, שיש לשקול את מצבו הרפואי הקשה של נאשם בכובד ראש, אך אין בו בלבד כדי לפטור אותו מהטלת עונש מאסר בפועל, מקום שחומרת העבירות ונסיבותיהן מצדיקות זאת.

לאור כל אלה ולאחר שנתתי את המשקל הנכבד הרואי למצבו של הנאשם ומנגד שקלתי את הנסיבות האופפות את ביצוע מעשיו , כמפורט לעיל ואת האינטרסים הציבוריים, אני גוזרת עליו כעונש כולל בגין העבירות שביצע – 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

...

לאור כל אלה ולאחר שנתתי את המשקל הנכבד הרואי למצבו של הנאשם ומנגד שקלתי את הנסיבות האופפות את ביצוע מעשיו , כמפורט לעיל ואת האינטרסים הציבוריים, אני גוזרת עליו כעונש כולל בגין העבירות שביצע – 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 41363-03-13 לפני: כב' השופטת עידית איצקוביץ – אב"ד מר משה כהנא נציג ציבור עובדים גב' צביה דגני נציגת ציבור מעסיקים התובע אורי יוסקוביץ ע"י ב"כ עו"ד עירית יוסקוביץ הנתבעים .1 טלרד נטוורקס בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אפרת בירן ואח' .2 FORTISSIMO CAPITAL FUND GP .3 רן בוקשפן ע"י ב"כ עו"ד אורלי לייבו .4 שי ינאי ע"י ב"כ עו"ד אפרת בירן ואח' פסק דין

אנו מאמינים שהתובע אכן חשש מפיטורים עקב מצבה הכלכלי של החברה, הצמצומים, הפחתת השכר ואף הפיטורים שלו עצמו - שאמנם בוטלו - משנת 2010.

פרושו של חופש פעולה זה, בין היתר, הוא עצמאות רבה מאוד בקבלת החלטות, בביצוען ובאחריות לנעשה (תב"ע לא/2-66 אהרון וקסנברג - מלון הולילנד בע"מ, פד"ע ג (לח).

מר בוקשפן העביר לעובדים מסרים לגבי המצב הקשה של טלרד, פיטר עשרות עובדים, הפחית שכר ועיכב כספי קופות לחלק מהעבודה ולא שילם לספקים.

חובה זו אינה נגזרת מהוראותיו של חוק ספציפי אלא מנורמות היתנהגות הנפרשות על פני מערכת יחסי עובד-מעסיק המוטלות על כל עובד וביתר שאת על עובד בכיר (ראו ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ - כרמקס בע"מ, פד"י נא(3) 421 (1997); ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט - רדגארד בע"מ, 4.6.1999; ע"ע 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב ׁ18.12.2003; ע"ע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ - אליעזר פן, 4.12.2012, להלן – פרשת הארה; ע"ע 38449-06-11 דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות 2007 בע"מ - לב פוטיחה, 23.12.2012).

...

התביעה כנגד נתבעים 2,3,4 נדחית.

התביעה שכנגד נדחית על כל רכיביה.

בהתחשב בסכום התביעה, מעל 2,000,000 ₪, לעומת הסכום שהתקבל, ומשהתביעה כנגד הנתבעים 2-4 נדחתה וולנוכח דחיית התביעה שכנגד אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעים 2-3 סך של 30,000 ₪ (סך הכל) ולנתבע 4 סך של 20,000 ₪.