עיכוב ביצוע עונש לאור פגמים בהליך

][ לפניי בקשה לעיכוב ביצועם של עונשי המאסר, המאסר המותנה והקנס אשר הושתו על המבקש ביום 17.11.2020 על ידי בית המשפט המחוזי באר-שבע (השופטים נ' זלוצ'ובר, ס"נ, י' רז וש' פרידלנדר) בתפ"ח 3767-03-15, בעקבות הרשעתו בשורה של עבירות בטחון ועבירות כלכליות, אשר כללו עבירות מס ורכוש – זאת, עד להכרעה בעירעור נגד ההרשעה והעונשים שהמבקש הניח לפתחנו.

לאור עובדה זו ובהיתחשב באורכה של תקופת המאסר שנגזרה על המבקש, טוענת המדינה כי דין הבקשה להדחות, כמותווה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: הילכת שוורץ).

במלוא הכבוד לבאי-כוח המבקש אשר טענו לפניי לקיומה של הגנה מן הצדק, לא מצאתי בהליך קמא פגמים אשר "עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" (ראו סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; וכן ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, פסקות 21-19 (2005); דנ"פ 7541/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (20.2.2019); ובג"ץ 5290/14 קואסמה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 30 (11.8.2014)).

...

העובדה שמדובר במורשע אשר מקיים בקפידה את תנאי שחרורו ממעצר ואינו מנסה להימלט מאימת הדין מהווה אך ורק שיקול עזר בהחלטות שעניינן עיכוב ביצוע.

לבסוף, הנני דוחה על הסף את בקשת המבקש לעכב את תחילתו של עונש המאסר המותנה שהושת עליו על ידי בית משפט קמא.

הבקשה נדחית אפוא.

לצד זאת, דחה בית משפט השלום את טענות המבקשים בדבר הגנה מן הצדק, וקבע כי לא הוצגו ראיות לקיומו של פגם בהליך.

לאור שיקולים אלו, נגזרו על המבקש 5 חודשי מאסר בפועל במסגרת עבודות שירות, וכן הופעל המאסר המותנה התלוי ועומד נגד המבקש (ת"פ 12-08-14253 שלום חיפה), באופן ש-3 חודשי מאסר ירוצו במצטבר, ו-3 חודשים בחופף, כך שהמבקש ירצה בסך הכול 8 חודשי מאסר בפועל במסגרת עבודות שירות; כן הושתו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה בנגוד לפקודת המסים; וכן קנס בסך 10,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו.

בתוך כך, נדחו טענות המבקש באשר למצבו הבריאותי, וזאת מאחר שהממונה על עבודות שירות "מצא אותו כשיר לבצע עבודות עם מיגבלות, עבודות אותן הסכים המערער [המבקש – י' א'] לבצע". על פסק דין זה הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי ועימה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש.

...

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

לאור זאת, בסוף ההליך, השית בית המשפט המחוזי על המבקשת עונשים של 8 שנות מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים.

בבואו של בית משפט להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, עליו לתת דעתו לכלל הנסיבות והנתונים הרלבאנטיים בעיניינו של המבקש, וביניהם לחומרת העבירה שביצע ונסיבות ביצועה; סכויי העירעור; עברו הפלילי; נסיבותיו האישיות; היתנהלותו במהלך ההליכים שהתנהלו נגדו; ולשאלה האם העירעור תוקף את הכרעת הדין או גזר הדין (עניין שוורץ, בעמודים, 282-277).

טענותיה של המבקשת להגנה מן הצדק לפגיעה בזכותה להליך הוגן שמורות לה להליך בערעורה, אם כי יצוין שאך במקרים מיוחדים יקבל בית המשפט טענה לפיה יש לבטל כתב אישום בשל סיבות אלה, כאשר אין בנמצא סעד מתון יותר שיש בו כדי לרפא את הפגם שנפל בהליך (ע"פ 4988/98 פרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד סה(1) 626, 647 (2011)).

...

על-אף האמור, סבורני כי יתר השיקולים שקיבלו ביטוי בעניין שוורץ מטים את הכף לטובת דחיית הבקשה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

החלטתי מיום 07.02.2022 – מבוטלת בזאת.

לאור האמור, נגזר על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים, למשך 4 שנים; וקנס בסך 1,000 ש"ח. כמו כן, נקבע כי המבקש יפצה את המתלוננת בסכום של 2,000 ש"ח. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי – נדחה.

כן נקבע כי אין לאפשר לו לחזור בו מהודאתו בשים לב לעיתוי הבקשה המאוחר; לכך שלא נפל פגם בייצוג המבקש; ולהתנהלותו הבעייתית לאורך ההליך.

מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בדרך של עבודות שירות.

...

כן נקבע כי אין לאפשר לו לחזור בו מהודאתו בשים לב לעיתוי הבקשה המאוחר; לכך שלא נפל פגם בייצוג המבקש; ולהתנהלותו הבעייתית לאורך ההליך.

דין הבקשה להידחות.

בהינתן זאת, איני מוצא הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא כל שכן במסגרת "גלגול שלישי". אשר על כן, הבקשה נדחית.

ביום 1.8.2023 הוחלט על דחיית הבקשה למתן צו ביניים, ובמקביל – על הגשת תגובה מקדמית לעתירה (ביצוע העונש עוכב בנתיים לבקשת העותר מטעמים רפואיים, במסגרת ההליך המשמעתי).

כאמור, העתירה דנן עוסקת בהרחבה בפגמים שנפלו, לטענת העותר, בהליך המשמעתי בעיניינו – 'בערכאה הראשונה' – ואילו העתירה החדשה, עניינה בעיקר בפגמים שנפלו, כך נטען, בהליך הערר שהגיש העותר, ובהחלטה שהתקבלה בגדריו.

לאור זאת, ומטעמי יעילות דיונית, לדעתנו, אין מקום לקיומן בצוותא של שתי עתירות; דינה של זו, המוקדמת יותר, להמחק, מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בטענותיו ובזכויותיו הדיוניות של העותר.

...

המשיב הגיב לבקשת העותר ביום 26.12.2023, ושב על טענתו כי דין העתירה להידחות על הסף, מהטעמים שצויינו על-ידו בתגובתו המקדמית.

העותר השיב ביום 8.1.2024, ועדכן כי העתירה החדשה הוגשה בו ביום, בצירוף בקשה לאחד את הדיון בה עם הדיון בעתירה זו; לטענת העותר, עדיף לילך בדרך של איחוד הדיון בשתי העתירות, על פני מחיקת עתירה זו, משום ש – "הדיון בפגמי הערכאה הראשונה צריך [...] להיות מפורט בעתירה החדשה וממילא להוות חלק מן הדיון בה. איחוד הדיונים ומתן אפשרות להשלמת טיעון בעתירה הנוכחית ביחד עם השמעת הטיעון בעתירה החדשה – ייעלו את ההליך וימנעו סרבול מיותר של כתבי הטענות". לאחר שנתנו דעתנו על טענות הצדדים מזה ומזה, ובפרט בשים לב להגשתה של העתירה החדשה מטעם העותר (בג"ץ 286/24), אנו סבורים כי העתירה שלפנינו במתכונתה, אינה אקטואלית עוד, ודינה להימחק.