סכויי העירעור קלושים, נוכח הליך השקום הארוך שעבר המשיב בעידודו של בית המשפט קמא, אשר דחה את הדיונים שוב ושוב לצורך כך. אין גם הפליה בינו לבין הנאשמת הנוספת, שריצתה בעת מתן גזר דינה עונש מאסר בגין תיק אחר.
יחד עם זאת אין מדובר בקבלה אוטומטית של בקשת המדינה, וכך נאמר שם בפיסקה 7:
"... הכלל שנפסק בעיניין שוורץ הנו כי עונש מאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין, ועל המבקש את עיכוב הבצוע לשכנע כי בנסיבות המקרה נסוג האנטרס הצבורי בבצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים בסוגיה. אמנם, כלל זה מניח כי האנטרס הצבורי הוא העומד בבסיס ריצוי העונש מידית לאחר מתן גזר הדין, אך אני סבורה כי ישנם אינטרסים של הפרט הנדון שיכולים אף הם לתמוך במקרים מסוימים בהשתת העונש סמוך למתן גזר הדין. כך למשל, השיקול השיקומי של נידון אשר רוצה לכפר על מעשיו, להשתקם ולהשאיר את מעידתו מאחוריו. כך גם הפגיעה בפרט שהודה בבצוע העבירה, רוצה להמשיך בחייו ולסיים עם חובתו לחברה בריצוי עונשו מוקדם ככל הניתן, ואשר ריצוי העונש בשלב מאוחר יותר יכול לפגוע באנטרס כלשהוא שלו, כגון פגיעה בלימודים, בעבודה, בגיוס לצבא וכו'. יש לבחון את השיקולים השונים הרלוואנטיים ולערוך איזון ביניהם. אחד מהשיקולים המרכזיים שיש לבחון במקרים מעין אלו, אל מול החשש מפגיעה בזכות העירעור של המדינה ומכבילת שיקול דעתה של ערכאת העירעור, הנו סכויי העירעור שהגישה המדינה, וזאת לצד שיקולים נוספים של הפרט הנדון".
בנסיבות העניין, לטעמי, אינטרס המשיב להמשיך בריצוי העונש אותו כבר החל, גובר על אינטרס המדינה בעיכובו.
...
דיון
בדרך כלל תטה ערכאת הערעור להעתר לבקשות המדינה לעכב ביצוע עונש מאסר בעבודות שירות עד להכרעה בערעור על קולת העונש, על מנת שלא לפגוע בזכות הערעור, על דרך ריצוי העונש או חלק משמעותי שלו, ושלא לכבול את ידי ערכאת הערעור, מעצם כך שהעונש כבר רוצה (ראו ע"פ 1154/07 מדינת ישראל נ' פלוני, פורסם בנבו 14.2.07).
יחד עם זאת אין מדובר בקבלה אוטומאטית של בקשת המדינה, וכך נאמר שם בפסקה 7:
"... הכלל שנפסק בעניין שוורץ הינו כי עונש מאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין, ועל המבקש את עיכוב הביצוע לשכנע כי בנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים בסוגיה. אמנם, כלל זה מניח כי האינטרס הציבורי הוא העומד בבסיס ריצוי העונש מידית לאחר מתן גזר הדין, אך אני סבורה כי ישנם אינטרסים של הפרט הנידון שיכולים אף הם לתמוך במקרים מסוימים בהשתת העונש סמוך למתן גזר הדין. כך למשל, השיקול השיקומי של נידון אשר רוצה לכפר על מעשיו, להשתקם ולהשאיר את מעידתו מאחוריו. כך גם הפגיעה בפרט שהודה בביצוע העבירה, רוצה להמשיך בחייו ולסיים עם חובתו לחברה בריצוי עונשו מוקדם ככל הניתן, ואשר ריצוי העונש בשלב מאוחר יותר יכול לפגוע באינטרס כלשהו שלו, כגון פגיעה בלימודים, בעבודה, בגיוס לצבא וכו'. יש לבחון את השיקולים השונים הרלוונטיים ולערוך איזון ביניהם. אחד מהשיקולים המרכזיים שיש לבחון במקרים מעין אלו, אל מול החשש מפגיעה בזכות הערעור של המדינה ומכבילת שיקול דעתה של ערכאת הערעור, הינו סיכויי הערעור שהגישה המדינה, וזאת לצד שיקולים נוספים של הפרט הנידון".
בנסיבות העניין, לטעמי, אינטרס המשיב להמשיך בריצוי העונש אותו כבר החל, גובר על אינטרס המדינה בעיכובו.
באיזון האינטרסים בין הנזק שיגרם למשיב עקב הפסקת עבודות השירות בהן כבר החל, לבין הנזק שיגרם לאינטרס הציבורי אם יוחמר העונש לריצוי במאסר בפועל, אני סבורה כי אינטרס המשיב גובר, ולכן אני דוחה את עתירת המבקשת לעיכוב ביצוע עונש המאסר.
