נקודת המוצא לענייננו, היא שברגיל זכאי בעל דין להנות לאלתר מפירות זכייתו בפסק הדין שניתן לטובתו, והגשת ערעור עליו אינה טעם לעיכוב ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018); ע"א 636/20 טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מועצה מקומית גבעת זאב, פסקה 12 (14.10.2020); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)).
בשים לב לכך, ובהנתן שלטענת המבקש (שלא נסתרה) בני הזוג כבר קיבלו לידיהם סך של 2.2 מיליון ש"ח (והמל"ל כ-1.2 מיליון ש"ח נוספים), סבורני כי יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי של חיוב המבקש, באופן שיביא בחשבון את החשש כי ביצוע מלוא התשלום בו חויב המבקש על פי פסק הדין יצור מצב בלתי הפיך, מחד גיסא, ולא יפגע באופן ניכר ברווחתם של בני הזוג עד למועד ההכרעה בעירעור, מאידך גיסא.
...
במקרה הנדון, טענותיו העיקריות של המבקש אינן מבססות לטעמי מסקנה כי סיכויי הערעור לבדם מצדיקים היענות מלאה לבקשת עיכוב הביצוע.
ראשית, אין ממש בטענה כי החלטתי על עיכוב ביצוע חיובה של הכשרה דורשת מאליה את עיכוב ביצוע חיובו של המבקש.
ויובהר, למען הסר ספק, כי עיכוב ביצוע חיובה של הכשרה לפי החלטתי מיום 2.11.2020 מתייחס גם לחובת השיפוי שהוטלה עליה מכוח פסק הדין.
בשים לב לכך, ובהינתן שלטענת המבקש (שלא נסתרה) בני הזוג כבר קיבלו לידיהם סך של 2.2 מיליון ש"ח (והמל"ל כ-1.2 מיליון ש"ח נוספים), סבורני כי יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי של חיוב המבקש, באופן שיביא בחשבון את החשש כי ביצוע מלוא התשלום בו חויב המבקש על פי פסק הדין יצור מצב בלתי הפיך, מחד גיסא, ולא יפגע באופן ניכר ברווחתם של בני הזוג עד למועד ההכרעה בערעור, מאידך גיסא.
סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין כלפי המבקש מתקבלת באופן חלקי, במובן הבא:
(א) סך של 1,750,000 ש"ח, ישולם על ידי המבקש לבני הזוג ולמל"ל, וזאת בהתאם לחלוקה המוסכמת ביניהם, דהיינו, 60% מהסך האמור (1,050,000 ש"ח) יעביר המבקש לבני הזוג, ו-40% מהסך האמור (700,000 ש"ח) יעביר המבקש למל"ל.
(ב) ביחס לסכומים בהם חויב המבקש בפסק הדין מעבר לסך של 1,750,000 ש"ח (ולמעט החלקים המתייחסים לשכר טרחה והוצאות המשפט), הריני להורות על עיכוב ביצוע תשלומם על ידי המבקש עד להכרעה בערעור.