עיכוב ביצוע חיוב כלפי נושה בהתנגדות לביצוע שטר

הנתבעת לא רק שלא הצליחה לסתור את חובתה ולהרים את הנטל, אלא הנתבעת הודתה שחתמה על השטר וכי נתנה את השיק כדי לעזור לאביה, ובנסיבות אלה, הנתבעת היא מיטיבה לפי סעיף 27 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השיטריות") והיא חבה כלפי התובעת את מלוא סכום השטר.

לטענת הנתבעת, על-פי רשומי המחשב בהוצאה לפועל מסירת האזהרה נעשתה ביום 17.02.93, בעוד הנתבעת הייתה מצויה בהליכי פשיטת רגל, וניתן צו כנוס ועיכוב הליכים כנגדה מיום 08.06.92 ועד ליום 02.10.94, ולפיכך, לא ניתן היה להמציא לה את האזהרה במועד זה. הנתבעת טענה כי עצם נקיטת הליכי הוצאה לפועל שעה שההליכים כנגד הנתבעת עוכבו במסגרת הליכי פשיטת רגל מלמדים על כך שהתובעת נקטה בבצוע הפעולות בתרמית.

באשר לטענת הנתבעת כי טופס הסבת התיק מתיק ידני לתיק ממוחשב אינו כולל את מספר הח.פ. של הזוכה (טופס ההסבה הוגש וסומן נ/3 וכן צורף כנספח 6 לתצהיר הנתבעת), יצוין כי טופסי ההסבה אינם טפסים יוצרי חיוב, דהיינו, אין מדובר בבקשות לבצוע שטר, אלא בטופסי הסבה, כפשוטם, ואין בהם כדי לשנות ממערך הזכויות שבין הצדדים, היונק את כוחו מהבקשה לבצוע שטר, שהוגשה, כאמור, כאשר כל הפרטים מולאו בה. ואכן, עיון במסמכי ההוצאה לפועל הממוחשבים שהוגשו וסומנו נ/4 ו- נ/13 מלמד כי מספר הח.פ. של הזוכה נרשם במחשבי ההוצאה לפועל.

כפי שכבר נקבע: "הסכם להמחאת זכות יכול להעשות בכתב, בעל פה, או בהתנהגות. במסגרת הסכם כאמור, ניתן להמחות, בין היתר, זכות לפרעון חוב. במקרה כזה הנמחה בא במקומו של הממחה והופך לנושה של החייב – אשר, מצדו, חייב לפרוע את החוב האמור לזכותו של הנמחה, ולא לזכותו של הממחה" (עא 3036/09 סונול כנען בע"מ נ' עריית כרמל, (21.12.14), פיסקה 18).

לסיום אציין כי אף שביום 8.6.14 הורה בית המשפט על קבלת ההיתנגדות ובכך למעשה קיבל את בקשת הנתבעת להארכת מועד להגשת היתנגדות, הרי שיש בחלוף הזמן ובעובדה כי טענות הנתבעת הועלו בחלוף כשש שנים מיום שלשיטתה היא ידעה אודות הליכי ההוצאה לפועל, ולמעלה מ- 20 שנים מן המועד שבו לשיטתה היא ידעה כי נתנה הוראה לביטול השטר, וכשלוש שנים מן המועד שבו אין מחלוקת כי נדחתה בקשתה של הנתבעת שהוגשה להוצאה לפועל למחיקתה מתיק ההוצאה לפועל, כדי להשליך על בחינת תום ליבה בהעלאת טענותיה כנגד ביצוע השטר.

...

סיכום: מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה כי הליכי ההוצאה לפועל ננקטו על-ידי התובעת בתרמית ואף לא הוכח כל הגנה אחרת מפני התביעה השטרית.

במכלול האמור, דין ההתנגדות להידחות.

התביעה שכנגד נדחית.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) בת"ט 35724-11-17 מיום 10.11.2019, בגדריו נדחתה היתנגדות המבקש לבצוע שטר חוב – וזאת עד להכרעה בעירעור על פסק הדין.

במסגרת הליכי הפרוק אושר ביום 1.9.2014 הסדר נושים בו נקבע כי המשיב יפרע חובות על סך 7,800,000 ש"ח כלפי נושי החברה.

בפסק דינו מיום 27.9.2016 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי היתקיימו התנאים להעברת הבטחות לידי המשיב, והורה לנאמן "למלא בכתב ידו בשטר החוב את הסכום שנקבע כי על בירמן [המשיב – י' א'] לשלם לנושים במסגרת פסק הדין שאישר את הסדר נושי בירמן". על בסיס פסק דין זה ובהתאם לאמור בהסדר הנושים, הושלם שטר החוב על-ידי הנאמן כך ששוויו הועמד על 7,800,000 ש"ח והוא נימסר למשיב.

כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקש שלפיהן בנסיבות העניין, אין בהסכם בין השניים כדי לחייבו בשיפוי המבקש בתשלום החובות האמורים.

...

דין הבקשה להידחות.

במקרה דנן, אני סבור כי "מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקש, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

] לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ) בפר"ק 47162-07-18 מיום 12.8.2020, במסגרתה התקבלה בקשתם של המשיבים 1 ו-2 לאישור מתוה להשלמת הבנייה בפרויקט תמ"א 38 שביצעה חברת אלמקס הנדסה ח.11 בע"מ (בפרוק) (להלן: "החברה"), וזאת עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה.

באותו המועד נחתם גם שטר מישכון לרישום שיעבוד לטובת המבקשת, הכולל שיעבוד מדרגה ראשונה על מספר נכסים של החברה, ובכלל זאת על מלוא זכויות החברה בפרויקט בפתח תקווה, וכן על כל כסף שעתיד להכנס לחברה ממקור כלשהוא.

לטענת המבקשת, המנהלים המיוחדים פעלו לאישור המתוה מאחורי גבה, תוך הפרת חובות האמון והזהירות שהם חייבים כלפיה כנושה מובטחת, והפחתת התשלומים שבעלי הזכויות בנכס נדרשים לשלם לחברה.

הכנ"ר ציין כי אין לו היתנגדות לאישור המתוה, בכפוף למספר שינויים, שתכליתם הבטחת היתנתקות החברה שבפרוק מהמשך ביצוע הפרויקט.

...

ההתחשבנות בין נושי החברה, ובכללם המבקשת, יכולה להידחות לשלב מאוחר יותר של הליכי הפירוק.

די לעניינו במסקנה כי גם סיכויי ההליך הערעור אינם מטים את מאזן הנוחות לטובת המבקשת.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

לטענת פרפקט, לא זו בלבד שעקיבא חב כלפיו את סכום השטר, וטענותיו נגד ביצועו דינן להדחות, אלא שהוא אף ביצע מעשה פשיטת רגל, כך שאין עוד להמתין להכרעה בהתנגדות שהוגשה על-ידו (באיחור) ויש ליתן צו כנוס בעיניינו באופן מיידי.

עקיבא אף הכחיש את החוב לפרפקט, וטען כי הגיש היתנגדות לבצוע השטר (בתיק מס' 517831-06-18) במסגרתה העלה את טענות ההגנה שלו וכי הליכי הגבייה במסגרת תיק ההוצאה לפועל עוכבו בהחלטה מיום 10.2.2019 (ת"ט 20888-02-19).

בכל הנוגע לשיקים שחוללו באי פירעון, כבעניינינו, קובעת הפקודה בסעיף 3(2) כי פסק דין חלוט בהקשר זה משמעו בין היתר "שטר חוב ושיק שהוגשו לבצוע ללישכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולא הגיש החייב היתנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה בפסק דין חלוט או בהחלטה חלוטה". לצד זאת, הפקודה מאפשרת הגשת בקשה למתן צו כנוס גם כאשר הנושה לא שלח התראה על פשיטת רגל, אם עשה החייב אחד ממעשי פשיטת הרגל הקבועים בסעיפים 5(1)-5(5) לפקודה.

...

במענה לכך השיב בא-כוח החייב כי "...קיבלנו הודעה מבעל הנכס כתוב באופן חד משמעי שעקיבא לא חייב כסף. בעל הנכס ביקש ממנו שישאר. לא היה לו שוכר חלופי. אני לא יודע אם שגריר אנגולה נמצא שם...". בנסיבות אלה, הוריתי בהחלטתי כדלקמן: אני סבורה כי ככל שיוכח בפני שהמשיב אינו מתגורר בדירה שהצהיר כי הוא מתגורר בה היום, די יהיה בכך כדי ליתן צו הכינוס וזאת ללא קשר האם הדירה מושכרת לשגריר אנגולה או לא. אני מסמיכה את עו"ד ורדי ו/או עו"ד קדם וכן את עו"ד רז מנגל המפרק לנסוע כעת לביתו של המשיב ביחד עם המשיב בכתובת השלווה 43 א הרצליה.

סוף דבר אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.

כמו כן, ובשים לב לצו איסור הדיספוזיציה שניתן בהחלטתי מיום 19.12.2019 על חשבונות רעייתו ובנו של החייב, אני מורה למנהלים המיוחדים להגיש דו"ח ממצאי בדיקה והמלצות בנוגע לחשבונות אלו וזאת לאחר חקירת רעייתו ובנו של החייב.

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת בא-כוח החייב לעיכוב ביצוע החלטה זו לצורך הגשת ערעור.

ביום 29.9.2014 אושר גם הסדר נושים שנועד להסדיר את חובותיו של טפירו כלפי נושיו.

יצויין כי בד בבד עם הגשת עירעורו, הגיש טפירו בקשה לעיכוב ביצוע הליכי מימוש שטר החוב.

אף בהנחה שביטול הסדר הנושים כשנתיים לאחר מתן פסק הדין שינה את מערך הזכויות והחובות בין בירמן לנושיו ובין בירמן לטפירו, אין בכך כדי להביא לשינוי תוכנו של פסק הדין בהמרצת הפתיחה או לפקיעתו של פסק הדין (ונזכיר כי היה זה בירמן שהגיש את השטר לבצוע בהוצאה לפועל בעקבות פסק הדין).

(-) בתשובה לכך, טפירו טען בסיכומי התשובה מטעמו כי הוא "שב ובדק את ההיתנגדות לבצוע שטר ואת הסיכומים שהוגשו מטעמו, ולא מצא כי העלה כל טענה מסוג זה כנגד החיוב השיטרי [...]"; כי הוא "לא טען לזכות קזוז חיובים הדדיים (נזק [לבירמן] כנגד נזק [לטפירו]"; וכי טענתו היתה כי "ניזקו (הנטען) של [בירמן] הנו נמוך מהנזק לו טען, ולכן מלכתחילה לא היה רשאי להגיש את שטר החוב לבצוע בסכום של 7,800,000 ₪" (סעיף 18 לסיכומי התשובה של טפירו מיום 10.2.2019, ההדגשות הוספו – י"ע).

...

בית המשפט מצא כי במקרה דנן מדובר ב"עסקה אחת" וכי קיים קשר עובדתי הדוק יחסית בין החיוב השטרי לעסקת היסוד.

ברם, לנוכח המתואר לעיל, מובן כי דין טענה זו להידחות.

סוף דבר, שדין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שתחת הסכום של 7.8 מיליון ₪ שמולא בשטר החוב, ימולא הסך של 2,516,821 ₪ כערכו ביום אישור הסדר הנושים של המשיב (1.9.2014).