עיכוב ביצוע חיוב בהוצאות משפט בתביעת עובד

בית משפט השלום בבת ים תא"מ 45003-03-21 אנגרט נ' רזניק תיק חצוני: לפני כב' הרשם הבכיר אבי כהן תובע יבגני אנגרט נתבע שמעון רזניק פסק דין

ביום 29.3.22 נתתי החלטה ראשונית בדבר העברת הבקשה לתשובת הנתבע בתוך 7 ימים מיום המסירה, תוך שהוריתי באותו שלב על עיכוב ביצוע החיוב בהוצאות (מן הסתם עד להכרעת המשך רלוואנטית).

התובע דורש בכתב התביעה שני סכומי כסף: סכום אחד של 1,200 ₪ בגין 10 שעות שבהן התובע נכח פיסית במהלך תקופת החצי שנה שבה נעשו מגעים והכנות לקראת תחילת הלימודים, וסכום נוסף בסך 28,800 ₪ שלגביו כותב/מנמק התובע: "חוסר תיפקוד מקצועי ומוסרי, אני מבקש פיצוי בגודל של משכורת מינימום בת חצי שנה". הנתבע מציג בכתב ההגנה עמדה לפיה יש לדחות את התביעה.

ראשית, ספק רב אם עפ"י הדין אני רשאי לבצע עיון חוזר כזה, בהעדר טעות שלי לטעמי; ושנית, ההוצאות הנ"ל שבהן חויב התובע בהחלטה מושא הבקשה היוו אמצעי דיוני מקובל ומתבקש בנסיבות לריפוי מחדלו הרלוואנטי של התובע.

...

התובע דורש בכתב התביעה שני סכומי כסף: סכום אחד של 1,200 ₪ בגין 10 שעות שבהן התובע נכח פיסית במהלך תקופת החצי שנה שבה נעשו מגעים והכנות לקראת תחילת הלימודים, וסכום נוסף בסך 28,800 ₪ שלגביו כותב/מנמק התובע: "חוסר תפקוד מקצועי ומוסרי, אני מבקש פיצוי בגודל של משכורת מינימום בת חצי שנה". הנתבע מציג בכתב ההגנה עמדה לפיה יש לדחות את התביעה.

הוכח כי התובע, בגישתו הבלתי גמישה מספיק, גרם לכך שלא ניתן היה לפתוח את הקורס הרלוונטי בשל כך שלא היו בנמצא בסטודיו חומרים דרושים לשם פתיחת הקורס (הוכח שהתובע סירב לקחת חלק פעיל בהזמנת הציוד הדרוש לקורס שלו עצמו – הזמנה שאותה ישלם הנתבע – והוכח כי בשל כך נקנו בפועל בהמשך חומרים בלתי מתאימים/מספיקים), וכשנוצרה תקלה מצערת זו שמנעה את האפשרות לפתיחת הקורס, התובע אמר לנתבע כי זו בעיה שלו (של הנתבע) וסירב לשתף פעולה עם מתן הסבר מאולץ – גם אם בלתי נכון - לאי-פתיחה במועד של הקורס, בשל אותה תקלה.

אך סביר והגיוני כי בין הצדדים (ודאי ערב פתיחת הקורס הרלוונטי) אמורים היו לשרור יחסים מקצועיים ואנושיים טובים, על בסיס אינטרס משותף ורצון טוב לסייע בפתרון התקלה שנוצרה לטובת כולם, ושוכנעתי לקבל את עמדת הנתבע כי התובע, בהתנהלותו בזמן אמת, לא אפשר קיומם של יחסים כאלה, ומכאן ניתן להבין ולקבל את החלטת הנתבע להפסיק לאלתר את התקשרותו העסקית עם התובע.

לא מצאתי, בנסיבות כולן, להיעתר לבקשתו הנ"ל של התובע לעיון חוזר בחיובו בהוצאות לטובת הנתבע.

על פסק הדין ב-ת"א 58099-06-19 הוגש ערעור ובמסגרתו הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין (החיוב הכספי) וכן לפטור מהפקדת עירבון להבטחת תשלום המשיב (הוא הנתבע בהליך כאן; ע"א 69785-12-219).

בכל הנוגע לחיסרון הכיס של התובע אין למעשה מחלוקת בין הצדדים ואין נסיון של ממש של התובע לטעון ליכולת כלכלית שלו ולאפשרות שלו לפרוע את הוצאות המשפט שבהן יחוייב בהליך דנן, ככל שיחוייב בהן.

סבורני איפוא כי נסיבותיו של ההליך דנן מחייבות הפקדת כספים להבטחת הוצאות הנתבע - וזאת נוכח הקשיים הממשיים בתביעה והעובדה שאיננה במחלוקת לפיה במקרה של דחיית התביעה וחיוב התובע בהוצאות הנתבע אזי אין מקור לתשלום ההוצאות.

...

סבורני אפוא כי נסיבותיו של ההליך דנן מחייבות הפקדת כספים להבטחת הוצאות הנתבע - וזאת נוכח הקשיים הממשיים בתביעה והעובדה שאיננה במחלוקת לפיה במקרה של דחיית התביעה וחיוב התובע בהוצאות הנתבע אזי אין מקור לתשלום ההוצאות.

התוצאה אני מחייב את התובע בהפקדת 25,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע.

בנסיבות אלה עותרות התובעות כי בית המשפט יורה על סיום הסכם השכירות ביום 1.5.22, לחייב את הנתבעים להעביר על שמם חיובי ארנונה, מים וחשמל וכן לשלם לתובעת 1 הוצאות משפט .

דיון והכרעה; עסקינן כאמור, בשני הליכים שאוחדו: תביעה שהגישו התובעות במסגרת ת"א 25198-06-22, בגדרה, עותרות כי בית המשפט יקבע כי הסכם השכירות הגיע לסיומו במועד בו הן עזבו את המושכר לטענתן- דהיינו ביום 1.5.22.

סעיף 3 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א –1971 קובע כך: "פרטים של חוזה שכירות שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעיסקאות קודמות שביניהם, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעיסקאות מאותו סוג." סעיף 4 לחוק זה קובע: "חיוב הנובע מחוזה שכירות יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השמוש בזכות הנובעת מן החוזה." אשר על כן, הבקשה לבצוע נשוא תיק 22515-10-22, דינה להיתקבל ועיכוב הבצוע שניתן בתיק זה נדחה.

...

טענות הנתבעים; לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה במסגרת (ת"א 25198-06-22) ולקבל את תביעתם שהוגשה במסגרת ת"ט 22515-10-22.

לפיכך, אני סבור, כי דין בקשת הביצוע להתקבל.

משמעות דחיית תביעתן של התובעות היא, כי הטענה לביטול ההסכם על ידן לא היה כדין ולכן דין הבקשה לביצוע מתקבלת.

אני סבור שיש להסתפק בתוצאה האמורה ומעבר לכך אין חיוב בהוצאות משפט.

ביחס לתביעה שכנגד נקבע כי המשיבה אינה חייבת להשיב למבקשת את עלות הוצאת היתר ההעסקה משחובת ההעסקה בהיתר חלה על המבקשת, והיא אינה מצויה ברשימת הנכויים המותרים משכרו של עובד זר. תביעת המבקשת להחזר הלוואה נדחתה בשל חוסר סמכות עניינית, משהפקדת הסכומים הנטענים בוצעה לאחר סיום יחסי העבודה ולכל היותר ההפקדות שיקפו את תשלום שכרה החודשי של המשיבה ותוארו כהלוואה לצורך ההליך.

לבסוף נקבע, כי המבקשת חייבת בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין של המשיבה בסך 10,000 ש"ח מכיוון שהמשיבה נדרשה לטוס לארץ לאחר שהמבקשת עמדה על כך ולא הסתפקה בחקירת המשיבה בהוועדות חזותית ממקום מושבה שבמלטה.

המשיבה עובדת למחייתה במדינה מערבית, מלטה, ומצבה הכלכלי טוב ויציב; העובדה שהמשיבה היא מהגרת עבודה אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב בצוע פסק הדין; המבקשת לא הסבירה את הסיבה לכך שייגרם לה נזק גדול יותר מבצוע פסק הדין, לעומת זאת למשיבה ייגרם נזק בעיכוב ביצוע פסק הדין, ייפגע אינטרס סופיות הדיון והעדפת אינטרס הזוכה להגשמת זכויותיה.

...

נקבע כי המבקשת תשלם למשיבה סך של 38,049 ש"ח עבור רכיבי שכר שונים, בתוספת תשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח. הרקע לבקשה המבקשת, סובלת מנכות, רתוקה לכיסא גלגלים וזכאית לעזרה סיעודית של מטפלת צמודה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

תביעה לקיום משפט חוזר אזרחי, בעקבות פסק דין שניתן לגופו של עניין בשנת 2015, במסגרתו חויב התובע, עורך דין במקצועו, להשיב לנתבע סכום של מעל 1 מיליון ₪, בשל כספים שהנתבע העביר לו לצורך ביצוע עיסקאות חליפין עם מינהל מקרקעי ישראל.

לשם השלמת התמונה אציין, כי בד בבד עם הגשת התביעה הנוכחית, הגיש התובע גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בשים לב למהות התביעה, הראיות עליהן מבוססת התביעה החדש, ואופן ניהול ההליך, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

...

לפיכך, אני מורה למזכירות להעביר עותק מפסק הדין ללשכת היועץ המשפטי להנהלת בתי המשפט, על מנת שיועבר ליחידה החוקרת המתאימה במשטרת ישראל.

התוצאה: אני דוחה את התביעה.

בשים לב למהות התביעה, הראיות עליהן מבוססת התביעה החדש, ואופן ניהול ההליך, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.