עיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום בנתניה בתיק הוצל"פ

ביום 31.8.2018 אישר בית המשפט המחוזי כבית משפט של פשיטת רגל את בקשת כונס הנכסים לאישור מכירת הנכס במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לאחר שפורטה לפניו התמשכות ההליכים שהביאה לידי כך שרק בחלוף שבע שנים מהמועד שבו החל הליך המימוש הוא הפך לבר-ביצוע.

על ההחלטה מיום 11.11.2018 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום בנתניה (רע"צ 2901-12-18) במסגרתה טען בעיקר כי החלטת רשמת ההוצאה לפועל ניתנה בחוסר סמכות ודינה להתבטל, שכן הליך המכר בוצע ללא היתמחרות, מבלי שנשקלו הצעות נוספות לפדיון הנכס על ידי בני מישפחת החייב, אשר לא ניתנה להם ההזדמנות להשמיע את עמדתם, וכאשר מדובר בנכס שחלקו רשום על שם המנוחה שטרם הוצא לה צו ירושה וצו קיום צוואה.

בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על ביטול ההחלטה המאשרת את הסכם המכר או לעכב את ביצועה.

...

המבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון בבקשה מעין זו. אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.

לא מצאתי כל ממש בטענות המבקש בדבר פגמים שנפלו בהליך המכירה ולא שוכנעתי כי במסגרת ההליך קופחו זכויותיו, בוודאי לא במידה המצדיקה את ביטולו.

הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בנתניה ת"א 40913-06-21 רגב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ מספר בקשה:1 לפני כבוד השופט אלי ברנד מבקש משה חיים רגב משיב בנק לאומי לישראל בע"מ ב"כ המבקש: עו"ד אורי לונטר ב"כ המשיב: עו"ד יוסי דרור החלטה

לפני בקשת המבקש לצוו מניעה זמני אשר ימנע מן המשיב להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא הרשומה לטובתו על דירת המבקש ברח' נחל הבשור 44 כפר יונה הידועה כחלקה 16 בגוש 9502 במסגרת תיק הוצל"פ 534440-01-20 בלישכת ההוצאה לפועל בראשל"צ עד להכרעה בתובענה העיקרית או לחילופין עד להכרעה בתה"ס 46765-07-19 בבית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקוה (להלן בהתאמה: "המשכנתא", "הדירה" ו-"תיק ההוצל"פ").

בפסיקה נקבע ביחס ליסודות אלה כך, כאן מתוך רע"א 5741/19 מוסדות בית הכנסת ישיבה וכולל אבן החיים (ע"ר) נ' חוג ידידי המדרשיה בישראל (ע"ר) (11.9.2019) פסקה 8 (ההדגשות בציטוטים שלי ואינן במקור, אלא אם יאמר אחרת) – "כאשר בית המשפט נידרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: (א) סכויי התביעה להיתקבל הם גבוהים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני התנאים הללו מיתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסכויי התביעה גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. עם זאת, מקובל לראות בשקול מאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (ע"א 1881/14 שומרז חברה לבנין ופתוח בע"מ נ' שמריז, פסקה 12 (13.4.2014); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו, פסקה 13 (18.1.2017))" לצד האמור, התייחסה הפסיקה באופן ספציפי למקרה המיוחד והמובחן של דירת מגורים, וכך נקבע בע"א 8136/19 אירית נוי לויט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (20.2.2020) פסקה 15, גם שם ביחס לערעור, על פיה – "במסגרת שיקול מאזן הנוחות, כאשר עסקינן במימוש נכס מקרקעין המשמש למגורים, להבדיל מנכס מסחרי, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת מתן הסעד הזמני. זאת, בשל הקושי הניכר שייוצר להשבת המצב לקדמותו, ככל שהפינוי יבוצע אך העירעור יתקבל, וכן בשים לב להשלכות המידיות והקשיים הכרוכים בפנוי אדם מדירת מגוריו (ראו, אחד מיני רבים: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן, פסקה 6 (26.1.2011))." ודוק, לדירת מגורים – להבדיל כימעט מכל נכס אחר – אופי ייחודי, כפי שציין בית המשפט העליון, באשר אין מדובר בנכס בעל אופי רכושי-כלכלי גרידא שניתן לשומו בכסף אלא מדובר בביתו-מבצרו של אדם אשר פינוי ממנו גורר קשיים נפשיים וחוויות בלתי הפיכים שלא ניתן לשקמם בפצוי כספי בלבד, ועל כן בהינתן שבכך עסקינן נוטה מאזן הנוחות באופן מובהק לעיכוב הליכי ממושה.

כאן המקום להוסיף ולהזכיר כי במסגרת השיקולים למתן הסעד הזמני על בית המשפט לשקול את תום ליבו של המבקש, כאשר הדברים נכונים ביחס לכל סעד זמני כהוראת תקנה 95 אך במיוחד ביחס לסעד של צו מניעה שהוא סעד מן היושר, שלגביו נקבע (כאן מתוך רע"א 8553/07 ‏ג'מאל כתאני נ' עודד שכטר (27.2.2008) פסקה 11 ועוד רבים) – "במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני על בית המשפט לבחון את השאלה האם קיימים שקולי יושר שלא להעתר לבקשה, קרי האם בא המבקש לבית במשפט ביושר, בתום לב ובניקיון כפיים (ראו למשל: ע"א 121/65 נחמד נ' ביג'ו, פ"ד יט(2) 578 (1965); ע"א 625/83 ברקוביץ נ' בודניה, פ"ד מא(4) 581 (1987); רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין, פ"ד מט(1) 730 (1995))." כאשר המבקש הצניע באופן מטעה את העובדה שאין הוא מתגורר בדירה, נימנע מלהציג את החלטות רשמת ההוצאה לפועל אשר דחו בקשות שלו לעיכוב ההליכים והציג באופן מטעה את ההסכמה עם ב"כ המשיב על תשלום סכום הפיגורים ככזו שעלתה לראשונה ימים ספורים לפני מועד ההתמחרות שעה שהדבר עלה כבר שבועות קודם לכן, אין הוא יכול להיחשב כמי שנוהג בתום לב ובא להליך זה בידיים נקיות.

...

כאן המקום להוסיף ולהזכיר כי במסגרת השיקולים למתן הסעד הזמני על בית המשפט לשקול את תום ליבו של המבקש, כאשר הדברים נכונים ביחס לכל סעד זמני כהוראת תקנה 95 אך במיוחד ביחס לסעד של צו מניעה שהוא סעד מן היושר, שלגביו נקבע (כאן מתוך רע"א 8553/07 ‏ג'מאל כתאני נ' עודד שכטר (27.2.2008) פסקה 11 ועוד רבים) – "במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני על בית המשפט לבחון את השאלה האם קיימים שיקולי יושר שלא להיעתר לבקשה, קרי האם בא המבקש לבית במשפט ביושר, בתום לב ובניקיון כפיים (ראו למשל: ע"א 121/65 נחמד נ' ביג'ו, פ"ד יט(2) 578 (1965); ע"א 625/83 ברקוביץ נ' בודניה, פ"ד מא(4) 581 (1987); רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין, פ"ד מט(1) 730 (1995))." כאשר המבקש הצניע באופן מטעה את העובדה שאין הוא מתגורר בדירה, נמנע מלהציג את החלטות רשמת ההוצאה לפועל אשר דחו בקשות שלו לעיכוב ההליכים והציג באופן מטעה את ההסכמה עם ב"כ המשיב על תשלום סכום הפיגורים ככזו שעלתה לראשונה ימים ספורים לפני מועד ההתמחרות שעה שהדבר עלה כבר שבועות קודם לכן, אין הוא יכול להחשב כמי שנוהג בתום לב ובא להליך זה בידיים נקיות.

נמצא כי הן על פי בחינת סיכויי התביעה העיקרית, הן על פי מאזן הנוחות והן בשל חוסר תום לב היה דין הבקשה להדחות.

לאור האמור והרבה לפנים משורת הדין אני מוצא לנכון להעתר לבקשה ולהורות על עיכוב הליכי מימוש הדירה בתנאים הבאים: הודעה של המבקש עד יום 27.7.21, כי מתוך הסכום שהופקד בקופת בית המשפט מסכים הוא כי יועבר לב"כ המשיב סך של 60,000 ₪ על חשבון החוב וההוצאות השונות שנגרמו עקב עיכוב הליכי המימוש לאחר ההתמחרות.

מדובר בהשגה שהגיש החייב לבית משפט השלום בנתניה (להלן: בקשת העירעור) על החלטת כבוד הרשמת עמית גולדשטיין לירן (להלן: החלטת הרשמת, הרשמת בהתאמה) בתיק הוצל"פ 17-27589-12-0 (להלן תיק ההוצאה לפועל) מיום 11.11.18.

נטען כי מר בורביע ומר גרינברג כבר הפקידו סך של 100,000 ₪ ע"פ החלטת בית משפט שלום בנתניה, כדי לאפשר עיכוב הליכים זמני, ולא תהיה להם מניעה להפקיד סך נוסף להבטחת תשלום המכר על פי ההצעה.

פעולתו של החייב בכלל בנדודיו בין הערכאות השונות, תוך הסתרת קיומן של החלטות והליכים בבתי משפט אחרים, והתעקשותו לבקש פעם אחר פעם צו עיכוב ביצוע להחלטות קודמות, אינה עולה בקנה אחד עם הצהרתו זו. כמו כן, לעניין הסכמת בנו של החייב להציע הצעה לרכישת הזכויות בנכס, כנטען על ידי החייב, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הצהרת אותו בן בחקירתו בפניי בישיבת יום 11.04.19 כי הוא החליט שלא להיות שותף בהתנהלות הכלכלית של המשפחה, ולהפריד את הקשר העיסקי בתוך המשפחה (עמוד 88-87 לאותו פרוטוקול).

...

אשר לטענה כי החלטת הרשמת בטלה משום שאפשרה מכירת זכויות בנכס שחלקו רשום על שם המנוחה גב' שושנה גרינברג ז"ל בטרם הוצא לה צו ירושה וצו קיום צוואה, דין הטענות להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל דין בקשת רשות הערעור להידחות וכך אני מורה.

לאור ההתנהלות המתוארת, גם בהחלטה זו, לאור הארכות שנתבקשו וניתנו ולאור הזמן הרב שחלף ממועד אשור הסכם המכר ועד מתן החלטה זו שתאפשר ביצוע הליך המימוש, אני מורה כי החייב ישלם הוצאות ההליך שיהיה בהם גם פיצוי לנזקים שנגרמו עקב העיכוב במימוש הסכם המכר בסך 30,000 ₪, מחציתו לנושה המובטח ומחציתו לרוכשים אשר היו צד להליך.

בית משפט השלום בנתניה רער"צ 60675-09-20 אמיר נ' ליפשטיין תיק חצוני: 503575-02-19 מספר בקשה:7 בפני כבוד השופטת מרי יפעתי מבקש / זוכה אריק אמיר משיבה / חייבת רגינה ליפשטיין החלטה

בעוד שלטענת המשיבה ביצועו של פסק הדין עוכב על ידי כב' השופט אלדד נבו עד להגשת העירעור על פסק הדין, כאשר אין חולק כי ביום 3.3.2019 קבע בית המשפט המחוזי במסגרת תיק העירעור כי אין מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין, או שמא כטענת המבקש ביצועו של פסק הדין המחייב את המבקשת בתשלום הוצאותיו מעולם לא עוכב.

יוער כי בנסיבות כאלה יכול וחיוב המבקש בהוצאות בשל מחדליו אף היה עולה על סכום החוב בתיק ההוצל"פ. זאת ועוד, ומעבר לנדרש, יוזכר כי הצדדים הסכימו במסגרת העירעור על ביטול החיוב העקרי בפסק הדין שעמד על סך של 40,000 ₪ כאשר לטענת המבקש לא הסכים בשום אופן לוותר על ההוצאות שנגרמו לו לצורך ביצועו של פסק הדין טרם ביטולו.

...

לעניין ההוצאות, הגם שהבקשה נדחתה, החלטתי לחייב את המבקש בהוצאות מתונות בלבד.

כב' השופט אלדד נבו אף הבהיר בהחלטותיו מיום 4.2.2019 כי ההחלטה לעניין עיכוב הביצוע ניתנה ביחס לבקשת חברת דלתא קפיטל וקבע מפורשות כי הוא אינו נעתר לבקשת המשיבה (כאן) לעיכוב ביצוע פסק הדין בנוגע לחיובה בהוצאות המבקש (כאן) מאחר וממילא היא מתעתדת להגיש ערעור בתוך מספר ימים.

בשקלול מכלול השיקולים, אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 56477-05-20 קרטיש תיק חצוני: 5039361218 בפני כבוד השופטת ורדה פלאוט מבקש חיים הנרי קרטיש משיבה לאומי קארד בע"מ החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בנתניה (כב' הרשם הבכיר חילמי חג'וג') מיום 4.5.20 בתא"מ 48764-08-19, לפיה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב הגנתו.

יצוין, כי בסע' 4 ל"הודעה ובקשה" שהגיש המבקש ביום 16.6.20, עתר המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה, מאחר ולטענתו היה עליו להגיש תצהיריו עד ליום 1.7.20 ואולם, הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 17.6.20 בנימוק כי אינה ערוכה כדין, אינה מנומקת והיא אינה נתמכה בתצהיר.

לטענת המבקש, שגה ביהמ"ש קמא בקביעתו לפיה אין מדובר בבקשה לתיקון טענות, אלא בהוספת מסמכים, שכן מסמכים אלו כבר צורפו לתצהיר המבקש ולתיק ביהמ"ש ע"פ החלטה מיום 13.2.20; בעת הגשת ההיתנגדות, המבקש לא היה מיוצג; גם בשלב הסיכומים ביקש המבקש לאפשר לו לתקן את כתב ההגנה, ככל שתנתן לו רשות להיתגונן; רק לאחר מועד הגשת תצהיר ההיתנגדות, התברר למבקש, כי התביעה השטרית שהגישה המשיבה נעדרת עילת תביעה כנגד החברה בכלל והמבקש בפרט; רק ביום 13.1.20 התברר למבקש כי מלוא סכום החוב המוכחש, התגבש מ"עיסקאות ניכיון" שנעשו על ידי המשיבה, ללא הרשאת והסכמת החברה; המשיבה נימנעה במכוון מלגלות למבקש עובר להליך המשפטי מסמכים מהותיים וכן, נימנעה מלפרט ממה מורכב סכום החוב; שטר החוב עליו חתם המבקש ביום 21.8.16 ניתן לצורך הסכם סליקה והוא נילווה להסכם זה בלבד ולא לעיסקאות ניכיון שביצעה המשיבה ללא הרשאה ועל כן, אין עילת תביעה; בסע' 12-13 לבקשה טען המבקש טענות הגנה העולות מתוך המסמכים החדשים שהתגלו לו, אותן לא יכול היה לדעת עובר למועד גילוי המסמכים ושצירופם לתיק אושר רק ביום 13.2.20; מאחר והדיון נקבע ליום 25.2.20, לא עלה בידי המבקש להגיש את הבקשה לתיקון לפני הדיון; משצורפו המסמכים ביום 13.2.20 לראיות המבקש, רשאי המבקש להסתמך עליהם בחקירתו ובסיכומיו ובכלל זה, לבקש לתקן את כתב ההגנה מטעמו בהתאמה; תיקון כתב ההגנה נידרש בטענה, כי שטר החוב שהוגש להוצל"פ אינו מגלה עילה משפטית וממילא אינו בר תביעה; מאזן הנוחות נוטה בברור לטובת המבקש; ההליך המשפטי נמצא בחיתוליו וממילא התובענה לגופה עתידה להתברר על פי פרשת תביעה והגנה ועניין הניכיון עלה על ידי הצדדים עובר למועד הדיון בהתנגדות וחקירת המבקש.

...

הבקשה נדחית.