עיכוב ביצוע גזר דין בעבירות מין במשפחה

בבית המשפט העליון ע"פ 4095/18 - א' לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלונית בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 27219-03-16 מיום 25.4.2018 שניתן על ידי כב' השופטים ש' דותן, מ' לוי ו-י' לוי בשם המבקש: עו"ד משה מורגנשטרן בשם המשיבות: עו"ד עילית מידן החלטה

המבקש הצביע גם על הנסיבות הנילוות המצדיקות מתן עיכוב ביצוע, והן: גילו ומצבו המשפחתי (בן 37, נשוי ואב לילדים); העידר עבר פלילי; העבירות שיוחסו לו בוצעו בין השנים 2008-2005 ומאז לא ניפתחו נגדו תיקים נוספים; שהייתו במעצר ולאחר מכן במעצר באיזוק אלקטרוני כשהוא מורחק ממשפחתו; התייצבותו לכל הדיונים במועדם; חלוף הזמן מאז בצוע העבירות הנטענות לפני למעלה מעשור וללא שניפתחו נגדו תיקים חדשים; מתן ערבויות גבוהות ביותר להבטחת התייצבותו; הסיכון הנשקף ממנו לציבור קטן והיעדר חשש כי ינסה להמלט מן הדין.

המבקש הורשע בבצוע עבירות מין במשפחה, אותן ביצע בשתי קטינות, כשלגבי אחת מהן מדובר במעשים חמורים ביותר שבוצעו לאורך מספר שנים בילדות צעירות.

בנסיבות אלה, יש משמעות לתחילת ריצוי העונש בסמוך למתן גזר הדין, מטעמים של אכיפה אפקטיבית והרתעת עבריינים פוטנציאליים (ע"פ 4213/15 פלוני נ' מדינת ישראל (24.6.2014)).

...

לאחר שעיינתי בהכרעת הדין ובגזר הדין, בהודעת הערעור ובטענות הצדדים בכתב ובעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בחינת עניינו של המבקש לאור מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 275ז ואילך (2000)), הביאתני למסקנה כי דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהגיש המערער נדחתה ביום 26.3.2017, והמערער החל לרצות את עונשו.

הפסיקה עמדה על כך כי יש להחמיר עם עברייני מין המבצעים את העבירות בתוך המשפחה, ולהשית בעבירות אלו עונשי מאסר משמעותיים "בעיקר על מנת לשקף את מידת הפגיעה החמורה בקורבנות ובזכות היסוד של כבוד האדם, וכן במטרה להביע את הסלידה ושאט הנפש של החברה מבצוע עבירות אלו. הדבר נכון ביתר שאת, כאשר מדובר בקורבנות קטינים" (עניין פלוני 2, בפיסקה 5).

...

דין הערעור להידחות אף ברכיב זה. נקודת המוצא היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שגזרה הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או כשהעונש שנגזר חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג או הראוי במקרים דומים (ראו, בין רבים אחרים, ע"פ 4846/13 פלוני נ' מדינת ישראל (18.6.2014) (להלן: עניין פלוני 2)).

סופו של דבר שאין מקום להתערב גם בעונש.

אשר על כן, אנו מורים על דחיית הערעור על כל רכיביו.

הרקע לבקשה נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות מין במשפחה, שבמרכזן עבירה של אינוס קטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה 14 שנים (עבירה לפי סעיף 351(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

לצד זאת, יש להביא שיקולים נוספים בחשבון בבוא בית המשפט להדרש לבקשה לעיכוב ביצוע, ובהם סכויי העירעור; משך תקופה המאסר שנגזרה; חומרת העבירה ונסיבותיה; עברו הפלילי של מבקש הבקשה; אם היה המערער משוחרר בערובה ולא הפר את התנאים המגבילים; נסיבותיו האישיות; ואם מדובר בעירעור נגד הכרעת דין או רק נגד גזר דין (עניין שוורץ; ע"פ 5287/15 חיר נ' מדינת ישראל, (10.8.2015); ע"פ 6179/12 טובול נ' מדינת ישראל (27.9.2012); ע"פ 9956/16 מויאל נ' מדינת ישראל (23.12.2016); בש"פ 9113/15 גביש נ' מדינת ישראל (12.1.2016); ע"פ 4506/15 בר נ' מדינת ישראל (17.9.2015)).

...

על כן, בסופו של דבר אני דוחה את הבקשה ומורה כי על המבקש להתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

בבית המשפט העליון ע"פ 489/18 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני 3. פלוני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיאה ר' יפה-כ"ץ, כב' סגן הנשיאה י' צלקובניק, כב' השופטת ג' שלו), מיום 18.12.2017, בתפ"ח 46046-04-16 בשם המבקש: עו"ד חן בן-חיים בשם המשיבה 1: עו"ד אפרת גולדשטיין ][]החלטה

המבקש הודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון והורשע בבצוע עבירות מין במשפחה של מעשה סדום ומעשים מגונים בבתו שהחלו בהיותה בת 8.

המשיבה היתנגדה לבקשה בהצביעה על ההלכה לפיה אין מקום לעכב גזר דין בכלל ותשלום פיצויים בפרט.

...

בסופו של דבר, ביום 18.12.2017 השית בית המשפט על המבקש מאסר בפועל של 9 שנים, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים וחייב אותו לפצות את המתלוננת בסך של 100,000 ש"ח אשר ישולם בתוך 30 יום מיום מתן גזר הדין.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

לשלמות התמונה יצוין, כי המערער הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין לבית משפט זה, וביום 22.6.2022, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים לפני השופט נ' סולברג, חזר בו המערער מן הבקשה ונקבע כי זה יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 14.7.2022 (הוסכם על תקופת התארגנות של שלושה שבועות).

במסגרת גזר הדין ציין בית המשפט המחוזי את השיקולים לקולה ולחומרה, וקבע כי בנסיבות העניין, ונוכח המשקל המוגבר של שקולי הרתעה בעבירות מין בקטינים במשפחה, יש לגזור את עונשו של המערער בחלקו התחתון של המיתחם, אך לא בתחתיתו.

...

כידוע, שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בקביעת מתחם העונש ההולם – רחב, ובדרך כלל אינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור, אם העונש שנגזר בסופו של דבר, הולם את חומרת העבירות שבוצעו, ואינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת או הראויה (ראו למשל, מִני רבים: ע"פ 8320/21 מדינת ישראל נ' בסילה, פסקה 8 (28.12.2021)).

מכאן, שאין במקרים אלה – ואף לא במקרים אחרים שהובאו לעיוננו – כדי ללמד כי העונש שנקבע בסופו של דבר על-ידי בית המשפט המחוזי, חורג ממדיניות הענישה הנוהגת; ודאי שלא באופן קיצוני, כזה שיש בו כדי להצדיק את התערבותנו.

לפיכך, בהתחשב גם בהערת גורמי הטיפול כי לקיחת האחריות מצדו של המערער נעשתה באופן פורמלי בלבד, תוך השלכת אחריות על אחרים, ונטייתו למזער מחומרת מעשיו; ובשים לב לחומרה היתרה שיש לייחס לעבירות מין בקטינות בכלל, ובמסגרת המשפחתית בפרט, החלטתי לצרף את דעתי לדעתו של חברי, המשנה לנשיאה ע' פוגלמן; אין הצדקה להעתר לערעור.