עיכוב ביצוע גזר דין באינוס קטינה

בבית המשפט העליון ע"פ 9137/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלונית בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא מ' פינקלשטיין, והשופטים ל' ברודי ור' אמיר) בתפ"ח 32211-04-15 מיום 17.10.2017 תאריך הישיבה: י"ב בכסלו התשע"ח (30.11.2017) בשם המבקש: עו"ד דוד ברהום בשם המשיבה 1: עו"ד אפרת גולדשטיין החלטה

המבקש – יליד 1971 – הורשע ביום 30.4.2017 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא מ' פינקלשטיין, והשופטים ל' ברודי ור' אמיר) בבצוע שורה של עבירות מין – שני מעשי אינוס קטינה בת פחות מ-14 שנים; מעשה סדום בקטינה בת פחות מ-14 שנים; וריבוי מקרים של מעשה מגונה בקטינה בת פחות מ-14 שנים – במתלוננת, שהייתה בעת ביצוע המעשים קטינה כבת 12.

להשלמת התמונה יוער כי ביום 24.7.2016 זיכה בית המשפט את המבקש מעבירה של החזקת פירסום תועבה לאחר שהמשיבה הודיעה על חזרתה מאישום זה. בגזר הדין עמד בית המשפט על החומרה היתרה הגלומה בעבירות שבהן הורשע המבקש, לא כל שכן מקום שבו הן מבוצעות במתלוננת קטינה; ועל הערך המוגן שעומד ביסוד עבירות אלו: הגנה על שלומם של קטינים ועל שלמות גופם ונפשם.

...

נטען כי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי היא מפורטת ויסודית; וכי בית המשפט מצא את עדות המתלוננת – שנתמכה בחיזוקים רבים – מהימנה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון לפניי, באתי למסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בגין מעשים אלה הואשם המבקש באינוס קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה (ביחס לשנים 1990-1988) (ריבוי עבירות) לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בנסיבות סעיף 345 (א)(3) לחוק העונשין כנוסחו בתיקון 22 התשמ"ח-1988; תקיפה מינית באדם שטרם מלאו לו שש עשרה (ביחס לשנים 1990-1988) (ריבוי עבירות) לפי סעיף 348 (ב) לחוק העונשין כנוסחו בתיקון 22 התשמ"ח-1988; אינוס בן מישפחה מתחת לגיל ארבע עשרה (ביחס לשנים 1991-1990) (ריבוי עבירות) לפי סעיף 351 (א) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345 (א) (3) כנוסחו בתיקון 30 התש"ן-1990; מעשה מגונה בבן מישפחה מתחת לגיל ארבע עשרה (ביחס לשנים 1991-1990) (ריבוי עבירות) לפי סעיף 351 (ג) (1) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 348 (א) בצרוף סעיף 345 (א)(3) לחוק העונשין כנוסחו בתיקון 30 התש"ן-1990.

מנגד ציין בית המשפט כי הפסיקה קבעה שיש להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות מין בקטינים, במיוחד כאשר מדובר בעבירות מין במשפחה.

כידוע, ככלל, נאשם שנגזר דינו למאסר בפועל יחל בריצוי עונשו באופן מיידי ואין בעובדה כי הגיש ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין.

...

יצויין כי לראיות החיזוק האמורות הצטרפו גם ראיות בנוגע למצבה הנפשי של המתלוננת בעת שחשפה את מעשיו של המערער וכן קביעתו של בית המשפט המחוזי כי גרסתו של המבקש "אינה אמינה, כבושה ובחלקה שקרית ביחס לפרטים המהותיים". סבורני כי גם קביעות אלה מלמדות לכאורה על סיכויי הערעור.

עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין אין בנתונים אלו כדי להטות את הכף לכיוון עיכוב ביצוע עונשו של המבקש עד להכרעה בערעור שהגיש, וזאת נוכח סיכויי הערעור אותם סקרתי לעיל ונוכח תקופת המאסר הממושכת שהושתה עליו.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ביום 9.6.2020 גזר בית המשפט את עונשו של המבקש והשית עליו 16.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננת על סך 200,000 ש"ח. בגזירת הדין עמד בית המשפט על החומרה היתרה שבאונס אב את בתו החורגת הקטינה תוך ניצול סמכותו ההורית, וכן את הצורך להגן על קטינים החשופים בתוך ביתם למעשים מסוג זה. בהמשך קבע בית המשפט כי נסיבות ביצוע העבירות חמורות ביותר בשל אופי המעשים המיוחסים, מאפייני הקורבן, היתפרסות מעשי האינוס על פני תקופה ארוכה של כ-11 חודשים והנזקים שנגרמו למתלוננת.

לצד זאת, יש להביא שיקולים נוספים בחשבון בבוא בית המשפט להדרש לבקשה לעיכוב ביצוע, ובהם סכויי העירעור; משך תקופה המאסר שנגזרה; חומרת העבירה ונסיבותיה; עברו הפלילי של מבקש הבקשה; אם היה המערער משוחרר בערובה ולא הפר את התנאים המגבילים; נסיבותיו האישיות; ואם מדובר בעירעור נגד הכרעת דין או רק נגד גזר דין (עניין שוורץ; ע"פ 5287/15 חיר נ' מדינת ישראל, (10.8.2015); ע"פ 6179/12 טובול נ' מדינת ישראל (27.9.2012); ע"פ 9956/16 מויאל נ' מדינת ישראל (23.12.2016); בש"פ 9113/15 גביש נ' מדינת ישראל (12.1.2016); ע"פ 4506/15 בר נ' מדינת ישראל (17.9.2015)).

...

על כן, בסופו של דבר אני דוחה את הבקשה ומורה כי על המבקש להתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

האישום הראשון –אינוס קטינה בת מישפחה, לפי סעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); מעשה מגונה בקטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה 16 שנים, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) יחד עם סעיף 351(ג)(2) לחוק.

תוך שנקבע, כי "הואיל ונפגעת העבירה היא קטינה (כיום כבת 13.5 שנים), סכום הפצוי שישולם יופקד בלישכת האפוטרופוס הכללי וינוהל על ידו, עד שנפגעת העבירה תגיע לגיל בגירות". ביום 02.02.2023 הוגש ערעור המבקש, המכוון, כאמור, אך ורק נגד סכום הפצוי שנפסק כי עליו לשלם; בד בבד עתר הוא לעיכוב תשלום הפיצויים.

לא זו אף זו, בשים לב למאפיינים האזרחיים של הפצוי הכספי שמוטל בגזר דין, וחרף הכללים לפיהם לא נדון אדם בפלילים אלא בפניו (סעיפים 126 ו-208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע של רכיב הפיצויים בגזר דין פלילי (עניין אבו גיליון, שם)).

...

הבקשה נדחית אפוא.

המבקש הודה, על יסוד עובדות כתב האישום המתוקן, בבצוע העבירות הבאות (הכרעת דין מיום 23.11.2022; להלן: הכרעת הדין): (-) ריבוי עבירות אינוס של קטינה, שטרם מלאו לה שש-עשרה שנה, תוך שימוש בכוח ובאיומים וללא הסכמתה החופשית, בנוכחות אחר שחבר עם הנאשם לבצוע האינוס – לפי סעיפים 345(ב)(5) ו-(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק.

וכפי שקבע בית המשפט המחוזי: "הנאשם עשה כברת דרך טיפולית משמעותית, אך הדרך עדיין ארוכה מאוד. איננו סבורים כי מדובר במהלך טפולי יוצא דופן המאיין כל שיקול נוגד, ולא הובהר אם וכיצד יינתן בו מענה לסיכון שבקווי אופי ובעיוותי חשיבה מטרידים ומדאיגים. ככלל, חומרתן של העבירות שביצע קטין, יכולה בהחלט שתגיע לדרגה שבה יהיה ההליך השיקומי שעובר הקטין מוצלח ומבטיח ככל שיהיה, ותהיינה ההמלצות של שירות המבחן חד-משמעיות ככל שתהיינה, לא ניתן להורות אלא על מאסר מאחורי סורג ובריח ולפרק זמן משמעותי. שיקול השקום, גם לגבי קטינים, אינו עומד לבדו וככל שהעבירה חמורה יותר כן משקל שיקול ההלימה נהיה כבד יותר" (פסקות 90-89 לגזר הדין).

לשם שלמות התמונה יצוין כי על הנאשם 1 (אשר היה כאמור בגיר בעת ביצוע העבירות), הוטל עונש של 8 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, ופצוי לנפגעת העבירה על סך של 70,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור על גזר הדין, ולצידו הבקשה דנן לעיכוב ביצוע.

...

כמו כן מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה: "ככלל, חומרתן של העבירות שביצע קטין, יכולה בהחלט שתגיע לדרגה שבה יהיה ההליך השיקומי שעובר הקטין מוצלח ומבטיח ככל שיהיה, ותהיינה ההמלצות של שירות המבחן חד-משמעיות ככל שתהיינה, לא ניתן להורות אלא על מאסר מאחורי סורג ובריח ולפרק זמן משמעותי" (הדברים תואמים במדויק את חוות דעתי ב-ע"פ 1589/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (להלן: ע"פ 1589/23)).

סבורני כי גם ערעור שסיכוייו לא היו מצדיקים צו לעיכוב ביצוע, בנסיבות "רגילות", יכול ויצדיק צו לעיכוב ביצוע בנסיבות מיוחדות כאמור, כבענייננו.

סוף דבר: אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש עד להכרעה בערעור.