עיכוב בהגעה לבית החולים מהווה תאונת עבודה

בתחילה השיבה האם כי התלמיד התעכב מעט והוא יגיע מיד, לאחר זמן רב, כך טען התובע, היתקשר שנית ואימו של התלמיד מסרה כי הוא אוכל וכבר יגיע.

המסגרת הנורמאטיבית בסעיף 79 לחוק מוגדרת "פגיעה בעבודה" כתאונת עבודה או מחלת מיקצוע.

אין לנו ספק כי לו היה השופט האיזורי המלומד ער לכתוב במסמכים הרפואיים של בית-החולים ושל רופאת המשפחה מיום האישפוז, היה מתייחס לסתירות ביניהם לבין עדות המשיב, אישתו וחתנו" הלכה היא כי "מתח מתמשך" בעבודה אינו נחשב כגורם מוכר כפגיעה בעבודה כשהוא קודם לאוטם הלב (ראו דב"ע מו/0-139 דן יצחק נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ח, עמ' 315, י.כ.), אף על פי שקיימים מקרים בהם מתח כזה ייחשב לארוע חריג ואולם, במקרים אלה, יהיה על התובע להביא 'ראשית ראיה' להתרחשותו של "ארוע חריג". דיון והכרעה בדיון שהתקיים בתאריך 28.2.2021 העידו מטעם הנתבע מר דוד כוללי, רכז בבית הספר בו לימד התובע, ומר אילרוב מרדכי, מנהל בית הספר דאז.

חשוב לציין כי גם התובע עצמו, במסגרת שאלה ששאל את רכז בית הספר, בעצם הודה כי במשך תקופה היתה בעיה עם היתנהלותו של התלמיד ואי הגעתו לשיעורים ובהמשך היתעקש דוד כי לאור כך שמדובר בשעות פרטניות, הוא אכן קיבל דיווח מהתובע על אי הגעתו של התלמיד לחלק מהשיעורים (עמ' 16, ש' 1-15, 25-26, עמ' 17, ש' 15-17, י.כ.).

...

בסופו של דבר, לאחר לחצים ושכנועים מצד האם בשל מועד הבגרות המתקרב, לטענת התובע, הסכים התובע לקיים את השיעור ביום הזיכרון, על אף שלא רצה בכך, לאור ההכנות והסידורים שהוא נדרש לעשות, ובלבד שהתלמיד יגיע לשיעור אצל התובע בשעה 12:30.

לבסוף טען הנתבע כי החלטת פקיד התביעות התקבלה כדין ויש לדחות את תביעתו של התובע.

על רקע ההלכה הפסוקה, כמתואר לעיל, ובהתאם לחומר הראיות בתיק, שוכנענו כי האירוע שעבר התובע בתאריך 24.4.2015 לא היה "אירוע חריג", ולכן יש להורות על דחיית התביעה.

כמו כן, לא מצאנו בתשובתו של התובע הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא ביקש לזמן את אשתו לעדות.

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי התובע לא הוכיח קרות אירוע חריג בעבודה בתאריך 24.4.2015.

להשלמת התמונה יצויין כי במסגרת הבר"ע שהגיש התובע (היא בר"ע 33436-12-21), הורה בית הדין על דחיית בקשת העירעור של התובע, אשר הוגשה באיחור, וכן הורה על דחיית בקשתו להארכת מועד להגישה, תוך שציין, בין היתר כי: "4. המבקש לא הצביע בטיעוניו על טעם מיוחד להארכת המועד. טענתו של המבקש, כי סבר בטעות שנתונים 30 יום להגשת בקשת רשות העירעור אינה מהוה טעם מיוחד להארכת המועד, משום שמדובר בטעות שניתן היה לגלותה בבדיקה שגרתית בהוראות הדין (ראו: (בש"א (עליון) 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרישמי ואח', פ"ד סד 182; ראו גם: בש"א (עליון) 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702).

ככל שבית הדין ישתכנע, על סמך מאזן ההסתברויות, כי סביר יותר שהתקיפה ארעה על רקע אישי וללא זיקה לעבודה - התאונה לא תוכר כתאונת עבודה (עב"ל (ארצי) 64880-09-17 גמיל - המוסד לביטוח לאומי, 3.5.18; בג"צ 1262/94 זילברשטיין - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח (4) 837 (1994).

למרות שהתובע התעכב בסיכומיו על נטל ההוכחה ועל חזקת הסיבתיות הרי שבמקרה זה מאחר והתובע שתק במהלך כל חקירת המישטרה ולא שיתף פעולה הרי שנטל ההוכחה עדיין רובץ לפתחו.

בהתאם להלכה הפסוקה יש ליתן משקל לגרסאותיהם הראשונות של מי שנחקר בסמוך לארוע ועוד בטרם היה בידיהם לשקול את גרסאותיהם והשלכותיהם ולכן יש לשים לב לעובדה שעת הגיע שוטר אל בית החולים אליו הובהל התובע לאחר ארוע הירי ועת ביקש לתשאל אותו/לגבות ממנו עדות, החל התובע לצעוק ולהגיד שהוא לא רוצה לדבר איתו וכי לא ימסור לו שום דבר אפילו אם יירו לו בראש ואז גם צעק לעברו ודרש שיסתלק משם - היתנהגות זו של התובע מצביעה על כך שהוא ידע מי ירה עליו וכי לא היה לו עניין לשתף פעולה עם המישטרה.

...

לאחר שהנתבע הגיב לבקשתו הנ"ל של התובע ולאחר שהתובע התייחס לתגובת הנתבע, ניתנה, ביום 16/11/21 ההחלטה הבאה: "בקשת התובע נדחית גם מהטעמים שציין הנתבע בתגובתו וגם ובעיקר הואיל ואין בה, כמו גם בתשובתו, כדי לשכנע כי במקרה זה להבדיל ממקרים רבים ודומים אחרים, יש להורות על היפוך נטל הבאת הראיות ולכן על התובע להגיש את תצהירו/יו וראיותיו בתוך 21 יום מהיום. אשר לבקשת התובע להביא ראיות מפריכות - ענין זה יוכרע, במידה ויהיה בכך צורך, בבוא העת. למעקב ביום 8/12/21" מאחר והתובע לא הגיש את תצהירו/יו בהתאם להחלטה הנ"ל , נמחקה תביעתו ביום 13/12/21.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטיעוני הנתבע וחרף טיעוני התובע, הרינו קובעות כי הגיונם וסבירותם של הדברים היא שאירוע הירי לא התרחש עקב עבודתו של התובע אצל מעסיקתו, כדרישת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי אלא על רקע אישי ו/או סכסוך בין משפחת התובע למשפחה אחרת, לפיכך הרינו קובעות כי בדין דחה הנתבע את התביעה.

סוף דבר - התביעה נדחית.

הוצאות משפט - בשל בחירתו של התובע שלא לשתף פעולה עם המשטרה, על כל המשתמע מכך, בשל בחירתו להגיש תלונה במשטרה כשלושה וחצי חודשים לאחר אירוע הירי וארבעה ימים לאחר שהגיש תביעתו לנתבע ובשל התשובות הבלתי מהימנות שבחר לתת בחלקים לא מבוטלים מעדותו, כפי שפרטנו לעיל, החלטנו שבמקרה זה ולמרות שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי יש מקום לעשות צו להוצאות ולכן הרינו מחייבות את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪.

המחלוקת העומדת לדיון היא האם יש לראות בארוע שהתרחש ביום 8.3.16 על-פי תאור התובע כארוע חריג המהוה תאונת עבודה שגרמה לאוטם שריר הלב.

כתאור הפגיעה "תוך כדי ויכוח סוער וחריף עם לקוחה בעקבות עיכוב תשלום גדול ומשמעותי שערך כחצי שעה, לאחר הוויכוח ולאחר שלא שולם התשלום בעקבות השפוץ שהיה לקראת סופו, ובנגוד למוסכם ביננו, התחלתי להרגיש כאבים בחזה וחולשה ביד שמאל ולאחר מכן פניתי לטפול רפואי בבית חולים כרמל." התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 7.5.17 (נספח לכתב ההגנה).

הגעתי לפגישה אך לא יכולתי לצאת מהרכב, התקשרתי לאישתי, הגיעה אליי ונסענו לבית חולים כרמל.

...

אשר לטענות בדבר עברו הרפואי של התובע, הרי שעניין הקשר הסיבתי יועבר לבחינת מומחה-יועץ רפואי ואין בטענה זו כדי להביא לדחיית התביעה בשלב זה. על יסוד העדויות כמפורט לעיל, אנו קובעים שמדובר באירוע חריג, במהלכו החליפו התובע וגב' דיסין דברים והתגלעה ביניהם מחלוקת של ממש בנוגע לתשלום שהתובע זכאי לו באותה עת, הסכום לתשלום ודרך ביצוע התשלום.

הלכה היא שאין בקיומם של ויכוחים קודמים במקום העבודה כדי לחייב את המסקנה שאין מדובר באירוע חריג (עב"ל (ארצי) 27065-05-14 מישה ציונוב – המוסד לביטוח לאומי (21.2.2016); עב"ל (ארצי) 1285/04 בן ציון בנרויה – המוסד לביטוח לאומי (5.1.2006)).

לאור כל האמור והמפורט לעיל, מצאנו שהתובע הראה במידה הנדרשת שהאירוע מיום 8.3.16 הוא בגדר אירוע חריג, ויש לכן להורות על מינוי מומחה רפואי.

טענות הצדדים וההליכים בתיק טוען התובע, כי הארוע המוחי בו לקה מהוה תאונת עבודה, שכן היתרחש תוך כדי עבודתו, לאחר שהתרחשו מספר אירועים חריגים ומשמעותיים.

ביום הארוע סבל ממחסור בשעות שינה לאחר שביום שקדם לארוע סיים את המשמרת בשעה 22:00, הלך לישון בחצות והתעורר ביום הארוע בשעה 4:00 כדי להגיע למשמרת בשעה 5:00.

במכתב השיחרור של התובע מבית החולים אין כל אזכור לארוע חריג בעבודתו.

מהעדויות עולה, כי התובע נהג לשוחח ולהתווכח לעתים עם חשב השכר בנוגע לתשלום שכר או עיכוב שכר.

...

בעקבות האירוע פנה התובע בתביעה לנתבע ותביעתו נדחתה בהתאם למכתב מיום 29.9.16, בזו הלשון: "אנו מאשרים את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם מוחי שאירע בתאריך 15.6.16 אולם לצערנו עלינו לדחותה עפ"י הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים שיובאו להלן:

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה.

עם כל הצער וההבנה בדבר מצבו הקשה של התובע, יש לדחות את התביעה.

לאור כל האמור, ברי כי התובע עבד היקף שעות רב, בסביבת עבודה עמוסה מאד.

בנסיבות אלה, ועל אף ההבנה והצער בשל מצבו הרפואי של התובע, אין מנוס מדחיית התביעה.

מהימנותו באה לידי ביטוי גם בכך שעלתה בקנה אחד עם יתר הראיות בתיק, ובמה דברים אמורים? התובע מסר עדות בפני החוקר מטעם הנתבע, במסגרתה הבהיר באופן סדור מדוע חש דחק בטרם לקה בלבו וכדלקמן: "ש – למה אתה בעצם קושר את הארוע הלבבי לעבודה? כתאונת עבודה?

מנהל המחלקה שלנו העביר לנו את דברי מנהל בית החולים, אני נחשב לרופא בכיר ומוערך בבית החולים ולא רציתי להיות זה שמעכב ניתוחים.

ביום הארוע היו מספר גורמים שהלחיצו אותי, הישיבה שהסתיימה בשעה 8:00 בדיוק בזמן של הניתוח, והאחות בחדר הניתוח שהתקשרה לבדוק היכן אני ומתי אני מגיע לחדר הניתוח, המטופלת שהתעקשה לראות אותי לפני הניתוח ולוודא שאני זה שמנתח אותה ואז עיכוב המכונה של הבגדים שהיה עליי לעלות לעוד קומה בריצה ואז להביא בגדים ואז המכונה לא עבדה עד שהאחות הוציאה לי בגדים ואז לעלות לעוד קומה להחליף בגדים כל הגורמים הללו השפיעו עליי מאוד.

...

אנו סבורים, כי אין זה מופרך להניח, כי מדובר במצב שעלול אובייקטיבית לגרום ללחץ ודחק אצל כל אדם הגון ואחראי מן היישוב; יתרה מזאת, מדברי התובע עלה כי הוא טיפוס אחראי, שנוהג להקפיד על פרטים ולא הפסיד ולו יום עבודה אחד, על כן, אין זה בלתי סביר, כי חווה באופן סובייקטיבי לחץ רב אף יותר.

אין בידינו לקבל זאת כהסבר סביר; שנית, מקום בו התובע לא זימן את הרופא למתן עדות הרי שיש לדחות את הטענה שהרופא בדה את הדברים מכל וכל.

לאור כל המקובץ לעיל, יש למנות מומחה לקרדיולוגיה, אשר ייתן חוות דעתו על בסיס העבודות הבאות – התובע, , יליד 1957, עובד כאורתופד מנתח בבית החולים איכילוב.