עיון חוזר בהחלטה על צו הפטר חלוט מחובות

ערעורים שהוגשו בעיניינה, הן על ידי הנושה והן על ידי החייב, נמחקו בהסכמה והכרעת החוב הפכה חלוטה.

הנושה הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 2.8.21.

בהחליטו על תיקון הפרוטוקול ובטול צו ההפטר המותנה קבע בית המשפט: "לאחר עיון בבקשות ובתגובות, נראה כי בית המשפט טעה בסובארו כי ההסכמה שהושגה בין הצדדים בהפסקה בדיון היא על דעת הנאמן, אשר לא הביא לידיעת בית המשפט שאינו מסכים, אף לאחר שהוכתב לפרוטוקול דבר הסכמתו וניתן צו הפטר לחייב ואף לאחר שניתן היה לצפות בפרוטוקול.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הנושה להוסיף לסכום החוב הפסוק הפרישי הצמדה וריבית בשיעורים הנהוגים בהוצאה לפועל, מהטעמים הבאים: עסקינן בהליך פשיטת רגל עליו חלות הוראות הפקודה הקובעות את שעורי הריבית וההצמדה שניתן להוסיף על החובות הנומינליים, החל מיום צו הכנוס ועד לתשלום בפועל (ראה סעיף 81 לפקודה).

...

ומן הצד השני ניצב חייב, שזהו בית המגורים היחיד שלו, כבן 67, שאינו עובד, חי מקצבאות המוסד לביטוח לאומי ושטען בדיון כי: "...בעידן שבו אני נמצא שאני על הקרשים, אין לי אפשרות אפילו לחיות בכבוד. אני מקבל 1,100 ₪ קצבת זקנה. אני אזרח פשוט ובית המשפט חייב לעזור לי. אני שילמתי את הכל" (עמ' 36 לפרוטוקול שו' 9-10).

לפיכך, בקשת הנושה להורות כי חובו של החייב כלפיה יעמוד על מלוא החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל, נדחית.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, על מנת למנוע את מימוש הנחלה, החייב יוסיף את סך ההפרש בין סכום תביעות החוב שאושר לבין הסכום המצוי בקופה (סך של 77,402 ₪) בתוספת הוצאות ההליך כפי שייפסקו ובתוספת הפרשי הצמדה למדד, החל מיום כניסת צו הכינוס לתוקף ועד למועד התשלום בפועל.

לפני בקשת החייבת לשינוי תנאי ההפטר המותנה שנקבעו בפסק הדין מיום 20.1.21 (להלן: "פסק הדין"), עקב שינוי נסיבות מהותי ובקשת הנאמנת להורות על העברת סך של 100,000 ₪, הסכום לו זכאית החייבת בהתאם לצוואת המנוח בן צבי עמנואל ז"ל (להלן: "המנוח"), לקופת הכנוס כתנאי נוסף לקבלת צו הפטר חלוט; בפסק הדין הוכרזה החייבת פושטת רגל ולאחר דיון בטענות הצדדים ומשלא הושגה הסכמה לגבי תנאי ההפטר, אימצתי את סכום תכנית הפרעון שהוצעה על ידי הנאמנת והוריתי כי לצורך קבלת צו הפטר חלוט, תוסיף החייבת לקופת הכנוס, בנוסף לסכום שכבר נצבר בקופה, סך נוסף של 40,500 ₪ שישולם ב – 60 תשלומים חודשיים שוים בסך של 675 ₪ החל מחודש 2/2021, וסכום נוסף שיגלם את זכויות החייבת בירושת המנוח שייקבע לאחר שהנאמנת תערוך בירור מהות ושווי זכויותיה של החייבת בעזבון המנוח, תוך היתחשבות בצרכיה העתידיים של החייבת, ותנתן זכות תגובה לחייבת.

לטענת הנאמנת, זכויותיה של החייבת בעזבון המנוח הינן "נכס" המוקנה לנאמן בהתאם לסעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") ולשיטת הנאמנת אין מקום במקרה דנן לחרוג מכלל זה וזאת, לטענתה, לאור היתנהלות החייבת ביצירת החובות ובהליך עצמו ובהנתן כי תכנית הפרעון נקבעה בעיניינה תוך היתחשבות בנסיבות חייה של החייבת והכל כפי שפורט בפסק הדין.

בהתאם יש צורך בשינוי קביעותי בפסק הדין בכל הנוגע לפוטנציאל הישתכרותה של החייבת, זאת בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט בהליך פש"ר בסעיף 181 לפקודה לעיין עיון חוזר בכל החלטה שניתנה, במקרים של התפתחות עובדתית שארעה לאחר מתן ההחלטה כמו במקרה שלפנינו (ראו רע"א 8036/19 מאיר זגריזק נ' הכונס הרישמי (20.2.20) פסקה 9).

...

בהתאם אני מורה כי מתוך חלקה היחסי של החייבת בעיזבון המנוח, סך של 52,000 ₪ יועבר לקופת הכינוס ואילו סך של 48,000 ₪ יועבר לידי החייבת.

כמו כן, אני מורה כי בהתאם להסכמת הנאמנת, החייבת תהיה פטורה מהמשך התשלומים החודשיים עד לחודש דצמבר 2022, ובמועד זה תבחן שנית זכאות החייבת לקבלת צו הפטר, לאור קביעת המל"ל באשר לדרגת אי הכושר הצמיתה של החייבת.

סיכומו של דבר אני מורה על שינוי הוראות פסק הדין כך שהחייבת תהיה זכאית לקבלת צו הפטר ככל שתשלם עד ליום 30.6.21 או עד המועד בו יתקבלו כספי חלקה של החייבת בעיזבון המנוח על פי המאוחר מבין השניים סך של 12,487 ₪ , בנוסף לסך של 52,000 ₪ האמור להתקבל מחלקה בעיזבון המנוח.

גם לעמדת הכנ"ר נתונה למבקש זכות ערעור על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ולטענתו אף שמדובר בהחלטה בבקשה לעיון חוזר, אשר מסווגת ככלל כ"החלטה אחרת", הרי שעל-פי מהותה מהוה ההחלטה שניתנה במקרה דנן משום הכרעה סופית בבקשת הנושה להחרגת תיק ההוצאה לפועל מצו ההפטר.

הוא הדין לעניין החלטה אשר מחריגה חוב מסוים מצו הפטר חלוט, כדוגמת ההחלטה המקורית מושא הבקשה לעיון חוזר (השוו, רע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, פיסקה 8 (8.8.2019), והאסמכתאות שם).

...

נוכח קביעה זו הסוגיה שבה נותר להכריע היא האם יש מקום להיעתר לבקשת המבקש להארכת מועד להגשת ההליך הערעורי על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר.

בנסיבות אלה ומשלא הועלתה טענת הסתמכות קונקרטית על סופיות ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד, וזאת אף מבלי להידרש לסיכוייו הלכאוריים של ההליך.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת אפוא.

ביום 12.5.13 ניתן צו הפטר חלוט לחייבים ונקבע שהם קיימו את ההסדר.

על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר/ביטול החלטה, הוגש העירעור שלפני.

כמו כן, לטענת המערער, הבנק "ישן על זכויותיו" משך שנים רבות ונמנע מהליך המימוש בחוסר תום לב. לנושה המובטח אין זכות בלתי מוגבלת לבצע את הליך המימוש בעצמו, קל וחומר שעה שקיימים נושים מובטחים נוספים שתביעות החוב שלהם בסכום של כ- 2,000,000 ₪, אליהם בית משפט קמא לא היתייחס בהחלטתו ושעה שגובה החוב כלפי הבנק נמוך משמעותית משווי הנכס.

...

עיון בתיק ובטענות הצדדים מביא למסקנה שהמכירה, ככל שתבוצע על ידי הבנק, לא תייתר את הערעור, משום שהערעור הוא לכאורה ביחס לאופן בו היא תבוצע.

מנגד, כדי להימנע מקביעת עובדות, ובהתחשב בכך שהערעור יידון בקרוב, מצאתי להיעתר לבקשה.

אני מורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל, כנגד הפקדת סכום של 5,000 ₪, בהתחשב במועד שמיעת הערעור שנקבע בהחלטה נוספת.

         ביום 12.5.13 ניתן צו הפטר חלוט ליחיד ולרעייתו ונקבע שהם קיימו את ההסדר.

        על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, הוגש העירעור שלפני.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי, לבקשת נושא מובטח, להורות כי מימוש הנכס המשועבד ייעשה בידי הנושה המובטח אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין וכי אין בכך כדי לפגוע בעיניינם של שאר הנושים" אם כן, סעיף 248 לחוק מתוה בררת מחדל בקשר לזהות הגורם המממש, לפי קריטריון בודד – היחס בין שווי הנכס לבין גובה החוב המובטח.

...

התוצאה היא, שסוגית הסידור החלופי אינה מבססת התערבות בהחלטת בית המשפט קמא, שעסקה אך ורק בזהות הגורם המממש, ונקבע בה במפורש שאין בה כדי לפגוע בזכויות מוקנות של היחיד.

       הערעור נדחה.

בהתאם, אני מורה על ביטול ההחלטה בדבר עיכוב הליכים שניתנה ביום 20.9.22.