עיון בתיקי בית משפט: איזון בין פומביות הדיון לטעמים כבדי משקל

ראשית, המשיבים לא הצביעו על איסור שבדין לעיון בתיקים, בעוד שהלכה היא כי הליך חידלות פרעון הוא פומבי ויש צורך בטעמים מוצדקים על מנת לחסותו (רע"א 943/15 קליין נ' בנק דיסקונט לישראל (פורסם בנבו, 23.6.2015).

כפי שנפסק לא אחת, טענה כללית בדבר סודות מסחריים אין בה כדי לקיים אחר החובה המוטלת על מי שמתנגד לעיון, להציג נתונים קונקריטיים בדבר פגיעה שעלולה להגרם מחמת העיון המבוקש: "בעלי הדין להליך רשאים כמובן להביע היתנגדותם לעיון המבוקש אולם בשים לב לנקודת המוצא שלפיה יש ככלל לאפשר עיון בתיקים שהתנהלו באופן פומבי בבית המשפט, הרי שעל המתנגד לעיון מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקריטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להגרם לו ככל שתתקבל בקשת העיון [...] ודוקו, על מי שמתנגד לבקשה לעיון בתיק לספק הסבר קונקריטי באשר לפגיעה העלולה להגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, ואין די בהקשר זה בטענות כלליות [...] אכן, אין ספק כי אחד השיקולים שעל בית המשפט ליתן עליהם את הדעת בבואו להחליט בבקשה לעיון בתיק בית המשפט הוא זכותו של בעל הדין לשמירת סודותיו המסחריים (ראו למשל, רע"א 1619/20 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימקלים לישראל בע"מ, פיסקה 13 (3.5.2020)). על רקע זה, הצורך להגן על סוד מסחרי או על מידע עסקי רגיש, עשוי להצדיק בנסיבות מתאימות מניעת עיון, בפרט כאשר מבקש העיון הוא מתחרה עסקי (ראו, רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פיסקה 10 (29.8.2013)). עם זאת, על המתנגד לעיון בתיק בית-משפט להציג נתונים קונקריטיים לפגיעה העלולה להגרם עקב העיון המבוקש, ואין די באמירות כלליות. [...] טענות העותרת הועלו איפוא באופן גורף, בלא להתייחס למסמכים ספציפיים בתיקי בית-המשפט, שעשויים לחייב מלאכת איזון בין פומביות הדיון לבין אינטרסים נוגדים אחרים, וכפי שנפסק לא אחת, טענה כללית בדבר סודות מסחריים אין בה כדי לעמוד בנטל הנידרש ממי שמבקש למנוע את זכות העיון בהליך שהוא במהותו הליך פומבי." (בג"ץ 4368/20 סלקום ישראל בע"מ נ' שר התיקשורת, פס' 4-3 (פורסם בנבו, 09.11.2020) והאסמכתאות שם; ראו גם: רע"א 4890/20 סביטקין נ' תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ, פס' 8 (פורסם בנבו, 03.01.2021); רע"א 3863/15 קרן טוליפ קפיטל נ' Liberty Mutual Insurance Europe Limited, פס' 8-7 (פורסם בנבו, 28.02.2016);בג"ץ 8935/14 חברת החשמל מחוז ירושלים נ' ממשלת ישראל, פס' 3 (פורסם בנבו, 25.3.2015)).

...

לפיכך אין להתיר למבקשות לעיין בו. דיון והכרעה לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להתיר את העיון בתיק הפש"ר כמבוקש, בכפוף להגבלות מסוימות שיפורטו להלן.

בהקשר זה נפסק כי: "תקנות אלה קובעות כנקודת מוצא כי כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין (ראו: תקנה 4 (א) לתקנות העיון בתיקי בית המשפט). עם זאת, הזכות לעיון אינה זכות מוחלטת, ויש לאזנה עם זכויות ואינטרסים אחרים הראויים להגנה, ובהקשר זה נקבע בתקנה 4 (ד) כי: "בבואו לשקול בקשת עיון, יתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות השקעת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה."" (ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ, פס' 4 (פורסם בנבו, 25.10.2004) ראו גם ע"א 8060/18 ש. בירן ושות' נ' דורון סטריקובסקי יעקב אמסטר בתוקף תפקיד (פורסם בנבו, 08.09.2019): "ככלל, ובהיעדר איסור שבדין, נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון. משום כך, על המתנגד לבקשת העיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו ולשם כך עליו להעלות טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון וכן לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפת מסמכים ספציפיים [...] ודוק, זכות עיון בתיק בית משפט מוקנית אף למי שהוא אינו בעל דין בהליך או "צד מעונין" [.

מי שאמור לדעת מהן הבקשות שחשיפתן תגרום לפגיעה בסודיות מסחרית או בפרטיות הוא דווקא דוד, אלא שזה העדיף להעלות טענות באופן גורף ובלתי ממוקד, שדינן כאמור להידחות מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל, למעט בנוגע להסכם הגישור ולאותם נספחים של תשובת דוד לבקשה 17 שהוגשו במעטפה סגורה.

כן נטען כי ככל שהמשיבה הייתה מציגה בפני בית המשפט מסמכים ספציפיים אשר חשיפתם הייתה עלולה לגרום לה נזק, כי אז היה על בית המשפט לאזן בין הפגיעה הנטענת ובין אינטרס פומביות הדיון.

הכלל הנגזר מעיקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפירסום" (ר' ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437; בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה, עמרם מצנע, פ"ד נט(3) 714, 718).

יצוין כי המשיבה, כמו גם המבקש, לא ביקשו – טרם שהוגשה בקשת העיון – לחסות מסמכים כלשהם, שצורפו על ידם או על ידי הצד שכנגד, או להגביל את העיון בהם מן הטעמים שפורטו בתגובת המשיבה כאןאו מטעמים אחרים.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

סבורני כי המשיבה (והמבקש) לא הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה באופן שיצדיק את דחיית בקשת העיון.

סוף דבר אשר על כן, מצאתי להיעתר לבקשת המבקשת לאפשר לה לעיין בתיק שבכותרת, ת"צ (ת"א) 74762-12-19.

על יסוד טעמים אלה בית המשפט התבקש לאפשר את העיון במידע באופן מוגבל בלבד, כפי שסומן על ידי הבורסה.

דיון והכרעה כידוע, זכות העיון בהליכים המתנהלים בבתי המשפט היא נגזרת של העקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון (ראו, למשל, רע"א 2213/23 שפיר תעשיות בע"מ נ' תעשיות אבן וסיד בע"מ, פסקה 16 (22.5.2023); להלן: עניין שפיר).

כמו כן, בית המשפט רשאי לקבוע תנאים או הסדרים לעיון, וזאת על מנת לאזן בין הצורך לעיין בתיק לבין הפגיעה שעלולה להגרם לבעלי הדין או לצד שלישי כתוצאה מהעיון.

לעומת זאת, על בעל דין שמתנגד לעיון מוטל נטל כבד יותר, ועליו "לשכנע בקיומו של טעם ממשי, קונקריטי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון או הגבלתו" (רע"א 7906/21 מצליח נ' מיטרני, פסקה 9 (13.1.2022); להלן: עניין מצליח).

על כן, נקבע כי "על המבקש שיימסר לידיו מידע המכיל סודות מסחריים של אחרים, לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי כפות המאזניים נוטות לטובתו באופן המצדיק את הפגיעה בבעל הסוד המסחרי"; וכי "[]יש ליתן משקל גבוה באופן יחסי לטענתו של בעל דין, כי במסמכים בתיק בית המשפט, שבהם מבקש לעיין גורם שאינו בעל ריבו בהליך המשפטי, כלולים סודות מסחריים" (שם, בפסקות 10-9).

...

המשיבים 1 ו 2 היתנגדו לבקשה מכמה טעמים; הבקשה הוגשה ללא תצהיר ומבלי שצורף לה כתב התביעה בלשון הרע; הסיכסוך בתביעה האזרחית נוגע לטענות בדבר החזקת חיות ללא היתר, בחסימת גדר חוקית שבנה המנוח, ובכך שהמבקשת והתובעים הנוספים באותו הליך הטילו אחריות על המשיבים 1 ו 2 למותו, כך שהסכסוך נשוא התביעה האזרחית נוגע לעניין אחר שאין לו כל קשר לנושא הליך זה; ההליך הפלילי עסק בבנייה בגג שאושרה בדיעבד, ובגינה הוטל קנס, דבר הדומה כיום, להסדר מותנה של אי הרשעה; העבירה נשוא הליך זה היתיישנה לפי חוק המירשם הפלילי ותקנות השבים תשע"ט 2019, ועל כן, חל איסור לפרסמה.

(ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את הקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת.

ביום ‏20.8.2020 חזר ביהמ"ש העליון על ההלכה המנחה בבחינת בקשות לעיון וכך נאמרו הדברים במסגרת בקשת העיון שהגיש פלוני ברע"פ 1201/12 יוסף קטיעי נגד מדינת ישראל (9.1.2014):"ככלל ובהעדר איסור שבדין נקודת המוצא היא כי יש להעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עקרון פומביות הדיון. אכן, הכלל הנגזר מעיקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון..." ונטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון בהקשר זה הוא קל יחסית (ראו, ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437 (2000).

...

אנמק; ראשית ובשלב הראשון, סבורני כי אין איסור שבדין או הוראה תחיקתית אשר מונעים את העיון.

ברע"א 7906/21, מצליח נ' מיטרני 13.1.22, ביהמ"ש העליון אפשר עיון מלא חלף עיון חלקי אותו התיר בית המשפט המחוזי, תוך שנקבע כי: " נמצאנו למדים, כי לא היה מקום לדרוש מן המבקש להוכיח "טעם של ממש" המצדיק עיון בתיק.

סוף דבר, המבקשת תוכל לעיין באמצעות בא כוחה, בכתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין בתיק זה כפוף לחתימה על התחייבות בסך של 10,000 שלא לעשות כל שימוש במידע שיגיע אליה במסגרת העיון אלא בהתאם להוראות החוק.

המשיבה 2 מיתנגדת למבוקש תוך שהיא מנמקת את היתנגדותה בשני טעמים עקריים: האחד, כי אין כל רלוואנטיות בין תיק זה למחלוקת שבין המבקשת והמשיבה 2 בהליך האחר.

בבג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, (פורסם בנבו, ניתן ביום 8.10.2009) נקבעו שלושה מבחנים אותם יש לבחון במסגרת בקשה לעיון על פי תקנות העיון: "ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: "הכלל הוא, איפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פירסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפירסום" (ראו עניין גהל, בעמ' 437).

"עיקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עריית חיפה, פ"ד נט(3) 714 (2004) (להלן: עניין גל)).

יחד עם האמור בדבר עליונותה של זכות העיון, נקבע בפסיקה כי זכות העיון אינה מוחלטת ובהפעלתה יש לאזנה מול זכויות אחרות הראויות אף הן להגנה (ראו לעניין זה רע"א 2213/23 שפיר תעשיות בע"מ נ' תעשיות אבן וסיד בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 22.5.23, בסעיף 16), בהמשך לכך, ולשם ביצוע האיזון, קובעת תקנה 4(ו) לתקנות כי בית המשפט רשאי לקבוע "כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון". מן הכלל אל הפרט יישום כללים אלה במקרה שלפניי, מביאני למסקנה שיש מקום להעתר לבקשת העיון.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעניין הצדקת העיון, לרבות השאלה בדבר רלוונטיות המסמכים, האינטרסים המצדיקים את מניעת העיון ואף לאחר שבחנתי את טענות המשיבה 2 לעניין ה"מניע" של המבקשת בבקשת המסמכים, סבורני כי אין בטענות אלו כדי להוות טעם "כבד משקל" אשר בגינו יש למנוע את העיון מהמבקשת, בפסיקה כאמור הובהר כי זכות העיון הינה זכות רחבה, וככלל אין הכרח כי מבקש העיון יסביר כיצד עשוי העיון להועיל לו בהתדיינות במסגרת ההליך האחר (ר' לענין זה בג"ץ 10003/08 עו"ד תומר לוי נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר (פורסם בנבו,ניתן ביום 5.4.12, פסקה 10 והאסמכתאות המובאות שם).

בהמשך לאמור, ומשקבעתי כי ישנה הצדקה עקרונית לעיון; כי לא הובא כל טעם ממשי לסתור וכי שאלת רלוונטיות המסמכים תבחן בהליך האחר, יש מקום להעתר למבוקש.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת ללא צו להוצאות.