עיון בתיק רפואי לפני סיכום דיון רפואי

בסיכום ומסקנות קבעה הועדה: "מבחינה אורטופדית הועדה דוחה את הערר לא נימצאו מיגבלות המקנות % נכות. נכותו עבור כתף ימין שמאל ערר עליה נותרה על כנה 10% לפי 42(1)ד' ג' הועדה מקבלת את המלצת א.א.ג מ-4.6.19 לפיה אין קשר סיבתי בין תלונתו לתאונה הנדונה. הועדה מקבלת המלצת אורולוג מ-18.11.19 לפיה אין קשר סיבתי בין תלונותיו לתאונה הנדונה. הועדה מקבלת המלצות נורולוג מ-12.18 לפיה אין נכות בתחום זה. מבחינה פסיכיאטרית לצורך סיכום דיון הועדה מבקשת:1. תיק פסיכיאטרי מלא מהמרפאה לבריאות הנפש באשדוד. 2. תיק נכות כללית. יסוכם ללא נוכחות". ביום 2.7.20 היתכנסה וועדה רפואית לעררים לסכם את הדיון וקבעה: "הועדה עיינה בתיק הרפואי מבריאות הנפש רישום ראשון ב29.3.17 בה נרשם כי לדברי הנבדק ללא עבר פסיכיאטרי. נרשם שבשנת 2003 ניפצע בתאונת דרכים קשה והיה בטיפול אצל פסיכיאטר אובחן כסובל מהפרעות הסתגלותיות עם המלצה על טפול תרופתי. המשיך מעקב סדיר. הועדה עיינה בתיק הפסיכיאטרי מ-27.1.04 עם הבחנה של PTSD והמלצות על טפול תרופתי המשך מעקב סדיר במהלך שנת 2005 עם רישומים חוזרים. רישום אחרון 14.8.16 עם שתי אבחנות PTSD ממושך והפרעה דיכאונית. נרשם כי מתקשה לתפקד. ירידה במצב רוח תקופה ממושכת, הפרעה בשינה עם סיוטי לילה. הועדה עיינה בפרוטוקול נכות כללית וועדה לעררים מיום 12.12.18 בו נקבע לתובע נכות נפשית בשיעור 10% בגין הפרעות היסתגלות. לאור נתונים אלו לדעת הועדה אין קשר סיבתי של גרימה או החמרה בין תלונותיו בתחום הנפשי לתאונה הנדונה. מאחר וטרם התאונה סבל מ-PTSD ודכאון ונטל טפול תרופתי עם הפרעה בתיפקוד וכמו כן בגין התאונה מ-5.8.03 נקבעה נכות נפשית בשיעור 10% בגין הפרעת היסתגלות.

...

הוועדה כאמור מתייחסת לעובדת נטילת תרופות, וקובעת כי המערער נטל טיפול תרופתי לפני לתאונה הנדונה, ולאחר תאונה קודמת שעבר ובגינה ניתנה לו נכות ועל כן דין טענות המערער בעניין זה להידחות.

אשר לטיעוני המערער כי הוועדה לא דנה בהפעלת תקנה 15, או כי זו נתנה דגש רק לתחום האורתופדי והנפשי – אלו דינן להידחות שכן וכעולה מפרוטוקול הוועדה, והיועצים לוועדה, זו דנה באריכות בתחום הנוירולוגי, האורלוגי ואא"ג, באמצעות היועצים לוועדה, אשר שמעו את תלונות המערער, ערכו לו בדיקות ונימקו את מסקנותיהם, מסקנות אשר הוועדה אימצה והכל כפי שפורט לעיל.

כך גם, ולאחר דיון מקיף בנכויותיו של המערער, הוועדה קובעת כי אלו אינן מגבילות אותו מלשוב לעבודתו, וזוהי קביעה רפואית אשר לא מצאתי לאור כל המפורט לעיל, כי נפל פגם משפטי בהחלטה זו. לאור על המפורט לעיל, משלא נפל פגם בהחלטת הוועדה – דין הערעור להידחות.

בסיכום הדיון צוין כי הפוסק עיין בכרטיס הרפואי, הייתה תלונה על כאבים בצואר בשנת 2010 ולאחר מכן לא היו תלונות עד התאונה עסקינן.

לטענת התובעת, ועדת המל"ל התייחסה למצבה הרפואי עובר לתאונה באופן מפורש, ביקשה לעיין בתיקה הרפואי עובר לתאונה בטרם סיכמה את החלטתה, ורק לאחר שעיינה בתיקה הרפואי, סיכמה את ממצאיה וקבעה נכות.

...

בפסיקה נקבע כי הסתרת מידע רפואי של הנפגע בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו יכול לחזק את המסקנה שלאותו תיעוד רפואי יש משקל פוטנציאלי לקביעת הנכות (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (פורסם בנבו) (8.4.2013)).

נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבות שלפני קיימת הצדקה לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

סיכומם של דברים הבקשה למינוי מומחים מתקבלת באופן חלקי, והבקשה להבאת ראיות לסתור מתקבלת.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 51726-06-22 30 דצמבר 2022 לפני: כב' השופט בועז גולדברג המערער טימור איסקוב ע"י ב"כ: עו"ד דניאל קלייזר המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי פסק דין

לצורך סיכום הדיון הועדה מבקשת – כרטיס רפואי אורטופדי 10 שנים.

הועדה עיינה בתעוד הרפואי הנוסף שעמד בפניה וציינה כדלקמן: "הועדה עיינה בצילומים חדשים מ-10.2.22 לא רואה פרוזיס ברגל ימין כתוצאה מחוסר שימוש הממצא של ההסתיידות בקצה התחתון של הפיבולה נשאר כמו שהיה לדעת הוועדה אינו מהוה שבר ואינו מהוה מקור להפרעה יש לציין כי בעיון התיק הרפואי קימיים רישומים מ-2009 על צלקת ניתוחית בקרסול כנראה שמאל עם שני גופים באולטרסאונד." לסיכום, קבעה הועדה: "מבנה הקרסול תקין ולאור הבדיקה הקלינית התקינה ללא סימנים לאי יציבות דוחה הוועדה את הערר." החלטה זו של הועדה היא מושא העירעור שבפני.

...

הוועדה מושא הערעור התכנסה לראשונה ביום 1.2.22, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן (השגיאות במקור): "כשאני הולך יותר מדיי יש כאבים מלמטה שאני יושב בבית יש נתפס ויש כאבים חזקים. יש דקירות במקום ולעמוד לא יכול הרבה." עוד הקשיבה הוועדה לדברי באת כח המערער, שנרשמו מפיה בזו הלשון: "חוזר על נימוקי ערר חבלה סיבובית קרסול ימין דרג 1 בדק הנפגע 4 חודשים לאחר הפגיעה מדובר בשבר פטישון קרסול ימין קביעת הועדה דרג 1 אינה משקפת את מצבו הרפואי נכון להיום המערר מתהלך בצליעה נעזר בסד/תחבושת באופן קבוע על הרגל עדיין מטופל בפיזיותרפיה בהתאם לדרישת ועדה הוגש מסמך 10.1.22 מאורטופד המציין שקיימת הגבלה בקרסול נפיחות וכאבים לאור כל האמור לעיל מבוקש לקבל הערר לקבוע נכויות זמניות מתום דמפ והילך." הוועדה עיינה בתיעוד הרפואי שהונח בפניה וכן ערכה למערער בדיקה קלינית שכך רשמה את ממצאיה: "צילומים מיום 24.8.21: בקרסול ימין בחלק הדיסטלי של פיבולה קיים גופיף גרמי עגול עם גבולות סקלרוטים שאינו מתאים לשבר תלישה ובוודאי שלא לשבר תלישה חריף יתר מבנה קרסול תקינים. לאור העובדה כי הממצא בצילום רנטגן יום לאחר התאונה אינו מעיד על שבר תלישה חריף ייתכן אירוע חבלתי בעבר.

הוועדה עיינה בתיעוד הרפואי הנוסף שעמד בפניה וציינה כדלקמן: "הוועדה עיינה בצילומים חדשים מ-10.2.22 לא רואה פרוזיס ברגל ימין כתוצאה מחוסר שימוש הממצא של ההסתיידות בקצה התחתון של הפיבולה נשאר כמו שהיה לדעת הועדה אינו מהווה שבר ואינו מהווה מקור להפרעה יש לציין כי בעיון התיק הרפואי קימיים רישומים מ-2009 על צלקת ניתוחית בקרסול כנראה שמאל עם שני גופים באולטרסאונד." לסיכום, קבעה הוועדה: "מבנה הקרסול תקין ולאור הבדיקה הקלינית התקינה ללא סימנים לאי יציבות דוחה הועדה את הערר." החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שבפני.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בפעולת הוועדה או בהחלטתה.

לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

בישיבתה המסכמת עיינה הוועדה בממצאי הצילום מיום 10.2.22 ופירטה את ממצאיו ולסיכום קבעה, כי מבנה הקרסול תקין, ממצאי בדיקתה הקלינית תקינים ללא סימני אי יציבות ועל יסוד כל אלה קבעה הוועדה, כי לא נותרה למערער כל נכות בגין תאונת העבודה הנדונה.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

בטופס סיכום אישפוז נכתב, כדלקמן: "נבדק ע"י כרורג שהמליץ על ניתוח לתיקון הבקע, לאחר השלמת בירור אמבולטורי ע"י קולונוסקופיה". באותו מכתב נימסרו למנוח "המלצות" ובין היתר ההמלצה לבצוע הבדיקה, ובהאי לישנה: "נא לבצע בדיקת קולונוסקופיה במסגרת קופ"ח". מעיון בתיק הרפואי של המנוח עולה כי לאחר שיחרורו הוא פנה לרופא קופת החולים ד"ר וייס ניקולא, אשר ציין ביום 03.10.12, כלומר למחרת האישפוז, כי המנוח "עבר אשפוז עקב בקע מיפשעתי מימין מבקשים לצורך ניתוח המשך בירור" (עמ' 123, למוצגי התובעת); וביום 29.10.12 ציין הרופא כי "החולה אמור לעבור ניתוח עקב בקע מיפשעתי קולונוסקופיה זו דרישה של כרורג" (עמ' 122 למוצגי התובעת).

"מצב המדע הרפואי בעת מעשה הוא החשוב, ולא המדע הרפואי כעבור זמן. יש לזכור, שמדע הרפואה הנו מדע דינאמי מיתקדם. הרפואה של היום אינה הרפואה של לפני 100, 50, 20 שנים או אף לפני שנים מספר. אחת המסקנות המתחייבות מכך היא, שכשאנו דנים בטענה שרופא התרשל, יש תמיד לזכור את המועד שבו התנהג הרופא את אותה היתנהגות שבגינה מיוחסת לו הרשלנות. אין לזקוף לחובתו שלא ידע לפני עשר שנים את מה שיודע מדע הרפואה היום אך לא ידע אז. מקרה רגיל הוא במשפטים בגין רשלנות רפואית, שדרך הטיפול או תרופה אשר הפכו נחלת הכלל ביום הדיון, לא היו ידועות כלל שנים מספר קודם לכן, או שטרם הוכרו אז כדרכי טפול ראויות או מותרות.

...

לסיכום שאלת האחריות, הנני קובע כי לבית החולים אחריות של 20% בגרימת הנזק.

בהקשר לפגיעה באוטונומיה מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי כאשר נפסק פיצוי בגין כאב וסבל הפיצוי כולל את כלל הפיצוי על נזק לא ממוני לרבות פגיעה באוטונומיה ולא מצאתי מקום לפסוק פיצוי נפרד בגין פגיעה באוטונומיה (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.03.18).

סוף דבר התביעה מתקבלת כאמור לעיל.

ביום 30.1.2022 היתכנסה הועדה מכוח פסק הדין הששי וקבעה, כי אינה מקבלת את חוות דעתו של המומחה ואינה חוזרת בה מהחלטתה בעיניין ניכוי מצב קודם למבקש וסיכמה מסקנותיה כך - "הועדה עיינה בפס"ד מיום 10/9/21 ופעלה על פיו, לדעת הועדה מבחינה רפואית בהתבסס על תעוד רפואי בתיקו בקופ"ח, נרשם בסמוך לתאונה הנדונה כי התובע סבל מהפרעה פיקטיבית. על פי תעוד מיום 14/1/07 אשר הצריכה טפול תרופתי בכדורי ציפרלקס לפי המלצה של פסיכיאטרית ד"ר סימונה נאור. הרישומים על הצורך בטיפול בציפרלקס בשל עצבנות והפרעות בשינה מופיעים גם ב 13/6/07 ימים ספורים טרם הארוע נדון". על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האיזורי.

...

עוד נקבע כי "טיעוני המערער בדבר חוות דעתו של ד"ר אהרונסון, הן חורגות מפסק הדין המחזיר ועל כן דינן להידחות". על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי.

אנו קובעים כי אחוזי נכותו של המבקש בגין פגיעה בעבודה יהיו בשיעור של 30% נכות יציבה בהתאם להחלטת הוועדה מיום 6.10.2014 לפיה סעיף הליקוי המתאים הינו 34(ב)(4) שבתוספת הראשונה לתקנות ובתוספת הפעלת תקנה 15 במלואה, ללא הפחתה או ניכוי מצב קודם.

לסיכום, נכותו המשוקללת של המבקש הינה 45%.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור מתקבלת כאמור לעיל.