עיון בתיק עתירה מינהלית בעניין חיוב ארנונה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 51221-03-23 לוי נ' עריית הוד השרון תיק חצוני: לפני כבוד השופט דרור ארד-אילון עותר נועם לוי משיבה עריית הוד השרון מטעם העותר עו"ד גיל לוי מטעם המשיבה עו"ד מירי בנהרדיתי פסק דין

לאחר עיון, לא מצאתי שיש עילת להתערב בהחלטת המשיבה, ועל כן דין העתירה להדחות.

הלכה היא, כי בעתירה מנהלית בכלל ובעתירה בעינייני ארנונה בפרט, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשקול דעתו, והוא נידרש אך לבחון, אם הליך קבלת ההחלטות היה תקין, אם נשקלו השיקולים המתאימים ואם ההחלטה אינה חורגת במידה ניכרת ממיתחם הסבירות (מבין רבים: עמ"נ (ת"א) 186/07 דאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית תל-אביב יפו  (2007); עמ"נ (ת"א) 11006-06-10 חי סחר יצור ויבוא בע"מ נ' עריית תל אביב (2012)).

בעיניין עת"מ (ת"א) 1108/03‏ ‏דיטל  ועוד 3 אחרים נ' המועצה המקומית קדימה (2004) נקט בית המשפט המחוזי בגישה מחמירה יותר, כשקבע, כי אין יסוד לחייב בארנונה בנפרד חיילים בגירים, הגרים עם הוריהם ברציפות מילדותם, ולא קיבלו זכות "נפרדת ועצמאית" בדירת ההורים (שכירות, בעלות וכיו"ב), ועל כן משאין חבות בארנונה, לא קמה זכות לפטור מארנונה, שכן "זכות ל'פטור' מתשלום ארנונה הוענקה על פי החוק לחייל עצמו ולא  להוריו." כאמור, בעניינינו, נקטה המשיבה עמדה מרחיבה יותר ביחס לזכאותו של העותר, ואף שלא הוכחה זכות "נפרדת ועצמאית" שלו בנכס, הכירה בו המשיבה כ'מחזיק' (גם בתקופה שקדמה לרישומו כך), ועם ההכרה בחבותו בארנונה הוכרה גם זכותו להנחה בחיוב ארנונה.

...

" עוד הוסיף בהתייחסו לאב "אם אתה, גיל לוי, הינו הנכה צה"ל, אזי ההנחה הינה על 90 מ"ר מאחר ואתם 5 נפשות." ולסיכום, הובהר, כי "עודכנה הנחה על מחצית הנכס כי נועם, גר יחד אתכם ההורים ואחיו, ועצם העובדה שזוכיתם בהנחה זה כי נועם גם רשום כמשלם בארנונה." לאור תשובה זו הוגשה העתירה, בטענה, ש"דרך פעולתה של המשיבה ועמידתה העיקשת לא ליתן הנחה על פי דין מהווה התנהגות בחוסר תום לב, רשלנית, חסרת סמכות והגינות כלפי העותר.

בפרט בענייני ארנונה נקבע בעניין בג"צ 1355/93 ועד מעקב לענין ארנונה ירושלים ו-32 אח' נ' ראש עיריית ירושלים, (1994) כי - "היקף שיקול הדעת הנתון לעיריה, ביחס למהות המבחנים שעליהם תבסס את חיובי הארנונה של בניינים כאלה ואחרים שבתחומה, הוא נרחב. הנחת היסוד היא, שהעיריה מוחזקת כמי שמיטיבה לדעת את כלל צורכי העיר, את היקף השירותים העירוניים הנצרכים על-ידי חלקי האוכלוסיה השונים, וכן את מידת יכולתם היחסית של מחזיקי הנכסים לסוגיהם לשאת בנטל הארנונה." אשר לביקורת שיפוטית על סבירותה של החלטה בעניין ארנונה, נקבע בבג"ץ 1355/93 ועד מעקב לענין ארנונה ירושלים נ' ראש עיריית ירושלים (1994): "הלוא הלכה מושרשת היא מלפנינו, כי המבקש להשיג על תקפותה של החלטה מנהלית, בעילת חוסר סבירות, אינו יוצא ידי חובה אם אין בידו, למצער, להראות, כי ההחלטה לוקה באי-סבירות רבתי." בכל הקשור לפטורים ולהנחות נפסק בעע"מ 8360/08 משרד הפנים נ' היברו יוניון קולג' מכון למדעי היהדות (2011), פסקה 13 לעמדתו של כבוד השופט יצחק עמית כך: "הטלת חיוב בתשלומי ארנונה הינה אפוא בגדר הכלל, ומתן פטור או הנחה – החריג, כאשר מטבע הדברים, לצדו של כל פטור או הנחה הניתנים לנישום פלוני ניצב 'מחיר' בו נאלצים יתר הנישומים תושבי העיר לשאת, שהרי 'שמיכת התקציב' לעולם תהא קצרה מדי. ..." וכן: "על רקע האמור, נקל להבין את העיקרון העומד בבסיס כללי פרשנותם של דיני המס, ודיני הארנונה בכללם, ולפיו כשם שהטלת מס מחייבת הוראת חוק 'צחה וברורה', כך הדבר לגבי מתן פטור או הנחה, שהרי, כאמור, 'הקלה מתמשכת בארנונה על פלוני פירושה, על דרך העיקרון, הכבדה בארנונה על פלמוני' (כדברי השופט ריבלין בבג"ץ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים, פ"ד נ"ז(3) 97, 122 (2003)).

סיכומו של דבר, לא הוצג יסוד להתערב בעמדתה של המשיבה, שלפיה העותר זכאי להנחה בגין חלקו היחסי, אשר הועמד על ידה כמחצית מגדר ההנחה הכוללת, ושלצורך קביעת השטח הנישום כהנחה, אין למנות את בני המשפחה הנוספים, קרי את ההורים ואת האחים.

לאחר עיון בחומר שבתיק , הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט כדלקמן: כאמור התביעה מתייחסת לאי תשלום חיובי ארנונה לתקופה שבין 1.9.04 – 1.6.09 , וביחס לנכס הממוקם ברח' ז'בוטינסקי 1 רמת גן , שמספרו בספרי העיריה 870001524000 .

אכן, ישנן טענות בעילות אחרות בעינייני ארנונה שאותן ניתן ואף ראוי להביא לביהמ"ש בדרך של עתירה מינהלית, כדוגמת טענה בדבר אי-חוקיות של צו הארנונה או טענה כי חיוב הארנונה אינו חוקי מאחר שהוא מנוגד להסכם שנעשה עם הרשות המקומית.

...

הטענות הצריכו בירור , והגם שבסופו של יום, נקבע חוב לתשלום, אני סבור שבנסיבות העניין, ובפרט הנסיבות האישיות של הנתבע, אין מקום לחיובו בריבית שנדרשה בתביעה, אלא בהצמדה וריבית כחוק.

סוף דבר אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את חוב הארנונה, ולאחר הפחתה של 2/3 בגין זכאות נכה צה"ל, ובסך 26,877 ₪, ובהפחתת סך 6,514 ₪, סה"כ 20,363 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד הגשת כתב התביעה המקורי 1.6.09, ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 1/3 האגרה ששולמה, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום וכן 17.55% מהסכום שנפסק בגין שכ"ט עו"ד, צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 35794-04-17 נהוראי נהול ואחזקות בע"מ נ' עריית כרמיאל ואח' תיק חצוני: לפני כב' השופטת עפרה ורבנר המערערת: חברת נהוראי ניהול ואחזקות בע"מ ח.פ. 513165720 ע"י ב"כ עו"ד צביקה אייזנברג המשיבה: מנהלת הארנונה בעריית כרמיאל ע"י ב"כ עו"ד יומי מיסטריאל פסק דין

בנוסף נטען על ידי המערערת, כי הובטח לה על ידי עריית כרמיאל שהיא לא תחויב בארנונה בגין המתקנים הפוטו-וולטאיים, ולמרות הבטחה זו, היא חויבה בסופו של דבר בארנונה, כשלטענתה, החיוב נובע משיקולים זרים ומאחר וזכתה בעתירה מנהלית שניהלה כנגד הערייה והועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, בכל הקשור בהפקעה שבוצעה לגבי מקרקעין המוחזקים על ידי המערערת.

עיון בפרוטוקול הדיונים של וועדת הכספים בנושא "חיוב הארנונה באשר למערכות הסולריות הרלוואנטיות", אין בו כדי להביא לידי מסקנה כי היתה כוונה להחיל את התיקון באופן רטרואקטיבי, וזאת כאשר עולה בבירור כי וועדת הכספים היתה מודעת להעדר סיווג ספציפי כזה בעת דיוניה בשנת 2011, והיא אף הייתה מודעת לכך שקיימות רשויות מקומיות שגובות ארנונה בגין המערכות הסולריות הרלוואנטיות, ולמרות זאת, היא לא מצאה לנכון לקבוע מפורשות תחולה רטרואקטיבית של התקנות, והיא אף לא בחנה אם ניתן לקבוע תחולה כזו, מכוח הוראות החוק המסמיך.

...

סיכומו של דבר, על יסוד הניתוח של סעיף 10(ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט וסעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש], הסמכות לקבוע תחולה למפרע לתקנות מותנית, לדעתי, בשני תנאים מצטברים: ראשית, צריך שהחוק המסמיך יקנה לרשות המנהלית סמכות לקבוע תחולה למפרע, בין במפורש ובין במשתמע, ואם אין הוא מקנה סמכות כזו במפורש, צריכה לחול חזקה פרשנית שלפיה המחוקק לא התכוון להקנות סמכות כזאת.

עיון בפרוטוקול הדיונים של וועדת הכספים בנושא "חיוב הארנונה באשר למערכות הסולאריות הרלוונטיות", אין בו כדי להביא לידי מסקנה כי היתה כוונה להחיל את התיקון באופן רטרואקטיבי, וזאת כאשר עולה בבירור כי וועדת הכספים היתה מודעת להעדר סיווג ספציפי כזה בעת דיוניה בשנת 2011, והיא אף הייתה מודעת לכך שקיימות רשויות מקומיות שגובות ארנונה בגין המערכות הסולאריות הרלוונטיות, ולמרות זאת, היא לא מצאה לנכון לקבוע מפורשות תחולה רטרואקטיבית של התקנות, והיא אף לא בחנה אם ניתן לקבוע תחולה כזו, מכוח הוראות החוק המסמיך.

לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 63742-06-18 שניאור נ' עריית תל-אביב ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני מספר בקשה:12 לפני כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט מבקש אלישע שניאור ע"י ב"כ עו"ד מוטה גור משיבים 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. עריית תל אביב 3. ליאור - עמרי השקעות ונכסים בע"מ 4. דוד נופארבר משיב 1 ע" פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) משיבה 2 ע"י ב"כ עו"ד אבי נימצוביץ משיבים 3-4 ע"י ב"כ עו"ד רהב עוז החלטה

המבקש הגיש תביעה נגד עריית תל אביב (להלן: "הערייה"), חברת ליאור עומרי השקעות ונכסים בע"מ ונגד דוד נופארבר, שעיקרה הוא צו הצהרתי, לפיו התובע אינו חייב בחוב ארנונה בגין אולם אירועים ברחוב המסגר, וכן לסעד כספי, לפצוי בגין נזק ממוני בסך 80,000 ₪ ונזק בלתי ממוני בסך של 120,000 ₪, סה"כ 200,000 ש"ח. בכתב התביעה טוען המבקש, בין היתר כי דוד נופארבר זייף את חתימתו של המבקש על הסכם שכירות, והגיש אותו לעירייה לצורך רישום המחזיק החייב בארנונה, וכתוצאה מכך דורשת ממנו הערייה ארנונה על אולם האירועים.

מעיון בנספחים לבקשה עולה כי יש בחשבון המבקש המצוי ביתרת זכות בסך של 2,865 ₪, או ביתרת מסגרת האשראי של רעיית המבקש, בסך 15,000 ₪, כדי לשלם את סכום האגרה.

המבקש טוען, מבלי שבסס טענתו, כי קיבל פטור מאגרה כשהגיש עתירה מנהלית בעיניין נשוא התובענה, אך העתירה נמחקה בהסכמה (בהמלצת בית המשפט המחוזי בת"א) לשם הגשתה במסגרת הליך זה כתביעה רגילה לסעד הצהרתי.

...

טענות המבקש בדבר קיומה של עילת תביעה על יסוד המסכת העובדתית שתוארה ארוכות בכתב התביעה והאסמכתאות שצורפו, המסקנה היא שהנתבעים (להלן: "המשיבים") אחראים לנזקיו של המבקש.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, בדין ובהלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית, כפי שיפורט להלן.

בהתייחס לתנאי הראשון, הלכה היא כי על המבקש "לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי", שאם לא כן דין בקשתו להידחות, ולו מטעם זה בלבד [ר' ע"א 229/89 חיים מצא נ' צפורה מצא (31.12.89)(להלן: "עניין מצא"); בש"א 7664/99 אליהו סופר נ' שושנה סופר (18.6.00)].

המבקש ישלם אגרת בית משפט מחצית ראשונה של אגרה בסך 1,500 ₪ בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון שבהם ביום 23.10.19 ובכל 23 לחודש שלאחר מכן.

עריית אשדוד מבקשת לעיין בתיק לצורך עריכת בירורים שונים בקשר עם מחלוקת בינה לבין העותרת בעיניין חיוב ארנונה, אשר נדונה במסגרת עתירה מינהלית ובמסגרת השגה מטעם העותרת.

...

ודוק: בטענתה הכללית והלקונית של העותרת לפיה בתיק מצויים מסמכים הכוללים מידע עסקי רגיש - אין די. לעניין בקשתה של המשיבה 1 למנוע את העיון בנספחים 3א-3ג ל"תגובת העותרת לתשובות המשיבות 1 ו-2 לבקשה לצו ביניים", אשר הוגשה ביום 21.7.2016: לאחר עיון בנספחים אלה, ומשמדובר במסמכים הכוללים הסכמות מסחריות בין העותרת לבין המשיבה 1, ראיתי להיעתר לבקשה ולהחריג מסמכים אלה מרשות העיון.

נוכח האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: העותרת תמסור לעיריית אשדוד, עד ליום 26.12.2018: עותק מלא מכתב העתירה אשר בו יושחרו אך ורק הנתונים הבאים: · סעיף 2.5 לעתירה - הנתונים המספריים המופיעים בסעיף.