לטענתם, עיון בדפי החשבון מלמד שנכון ליום 01.11.2015 יתרת החשבון מאופסת, שכן פעולותיו של הבנק למימוש השעבודים שעמדו לזכותו, וההמחאות של צדדים שלישיים אשר התחייבו כלפי החברה, הביאו לאיפוס התחייבויות החברה כלפי הבנק.
הנתבעים הדגישו כי עיון בנספח ו' לתצהיר של נזאר מלמד על העמדתה של הלוואה נוספת בסך 338,000 ₪, ללא שהבנק הציג גרסה כלשהיא בנוגע להלוואה זו בתצהירו של נזאר מרג'יה, ומשנשאל לעניין זה, לא ידע על כך דבר והשיב כי "אולי זו הלוואת גישור".
הנתבעים מבקשים לראות בעובדות אלו, כמו גם המנעות הבנק מחקירת הנתבע מס' 9 בעיניין זה, ככאלה שמכרסמות בגירסת הבנק וסותרות את נקודת המוצא לפיה מיסמכי הבנק ורישומיו הנם מהימנים.
תדפיסי הבנק נתפסים על דרך הכלל כאמינים וכאלה המשקפים את התמונה העובדתית בהיותם רשומה מוסדית כאמור בסעיפים 35-36 לפקודת הראיות (ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, מז (3) 240).
אולם עיון באישורי מסירה מלמד כי ההתראה בדבר החוב נשלחה לכל היותר לחברה עצמה, למנהלה ובעל המניות שלה – הנתבע מס' 1, מר אחסאן קדמאני, וכן באחד המכתבים מוענה אל "עיזבון המנוח עלי קדמאני" שאינו אישיות משפטית והיה מקום להעביר את ההודעה ליורשי המנוח – דבר אשר לא נעשה.
...
סוף דבר:
אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 828,886 ₪.
הצדדים לא טענו לביטול עיכוב ההליכים ובנסיבות אלה ובהעדר עדכון עדכני מתאים מטעמם, החלטתי מיום 16.7.17 נותרת על כנה.
התביעה נגד הנתבעים 3, 5, 7, 9 ו-10 נדחית בזאת.
