עיבוד ענבים ליין במבנה שהוקם לשימוש חקלאי

והינה ביום 29.8.11 הוגשה "עתירה דחופה למתן צו על תנאי, צו ביניים וצו אירעי" נגד ראש המינהל האזרחי (בג"ץ 6205/11) על-ידי מר אסף אזולאי (להלן אזולאי או העותר), שבה הועלתה הטענה כי המשיב עומד לממש בכוח צו להריסת כרם ענבים וגידור חקלאי.

בפיסקה 3 לעתירה נאמר, כי "העותר מעבד ומחזיק כדין חלקת מקרקעין ובה נטע לפני שנים כרם ענבים", וכן בפיסקה 6 "מזה שנים ארוכות מגדל העותר כרם ענבים" והשקיע בו מאות אלפי שקלים, ובפיסקה 7 "לפני כשלושה חודשים נודע לעותר במקרה" על הוצאת צו שימוש מפריע נגד חלקת המקרקעין, ופנייתו (ב-5.7.11 (אל המשיב תבעה זכות שימוע וזכות ערר; היו מגעים לעניין מפת השטח בו מדובר אך לא הבשילו.

עדיף, כמובן – וכבר הערנו על כך, לאחרונה בבג"ץ 5377/09 רגבים נ' שר הבטחון (לא פורסם) – כי בניה בלתי חוקית, והדבר נכון כמובן לגבי נטיעות, תטופל בעודה בראשיתה: "נודעת חשיבות של ממש למימוש צווי הריסה כאשר המבנה הבלתי חוקי נמצא בראשית בנייתו. הן מהצד הרגשי ועגמת הנפש הבלתי נמנעת העלולה להגרם מפינוי ממבנה מאוכלס, והן מבחינת העלויות הכרוכות בכך, ראוי ליתן חשיבות גדולה לרכיב זה במדרג סדרי העדיפויות; ראו גם דברי הנשיאה ביניש בבג"צ 8887/06 אל-נאבות נ' שר הבטחון (לא פורסם), פסקה 14. דבר זה מופיע, כאמור, במסמך מש/1, המתייחס כנראה בעקרו לבניה ישראלית לא-חוקית, אך כמובן הראציונאל שביסודו זהה לגבי כל בניה בלתי חוקית. ונזכיר, כי האפשרות להוצאת צווי הריסה מנהליים נועדה מכתחילה לזרוז הליכי האכיפה, כדי לוודא, במידת האפשר, שמבנה אשר הוקם באופן בלתי חוקי ייהרס בשלב מוקדם של הקמתו". העותר בבג"ץ 6025/05 מגלה טפח ומכסה טפחיים, ותום הלב, שלא לומר האמת, אינו נראה כחברו הקרוב, גם אם הוא מונע מאידיאליזם.

...

נאמר כאן, כי במהלך הדיון בפנינו ניתנה לכך הסכמת העותרים באותה עתירה ואנו מאשרים זאת, וכאמור צורפו העותרים בבג"ץ 2186/11 כמשיבים בבג"ץ 6205/11.

בשקלול כל האמור, ועם כל הסתייגותנו מדרכו החמקמקה של העותר, החלטנו להנחות את המשיבים בעתירה 6205/11 לקיים לעותר שימוע בתוך עשרים ימים מהיום, ואם יתעורר הצורך בעקבות זאת - לאפשר לו להגיש ערר לועדה הרלבנטית בתוך 15 יום לאחר ההחלטה בעקבות השימוע.

על פי תמ"מ/21/3, שטח התכנית מצוי ב"איזור חקלאי/נוף כפרי פתוח" על פי תכנית עח/200 ותכנית מש"מ/7, ייעוד המקרקעין הוא "חקלאי". מטרת התכנית נושא העתירה היא: "שינוי יעוד מקרקע חקלאית לתעשיה חקלאית לשימושי יקב ולשימוש נילווה ליקב". ב"עקרי הוראות התכנית" מופיע (בין היתר): "נטיעה וגידול של כרם ענבי יין, הפעלת יקב על ידי הסבת מבנה קיים, הקמת מרכז מבקרים ומסעדה ו/או בית קפה, שיהיו שימוש נילווה בלבד ליעוד". התכנית כוללת שני יעודים: יעוד תעשיה ויעוד חקלאות.

בין אלה נכללים: "מבנים חקלאיים אחרים, לרבות מבנים לעיבוד תוצרת חקלאית מקומית, המשתלבים במרחב הפתוח כחלק מראייה אזורית תיירותית כוללת. זאת, כאשר קיימת תכנית מאושרת שקבעה מפורשות את השמוש, המיקום והגודל בהוראותיה ובהתאמה להוראות תמ"א 35 ותכנית המתאר המחוזית החלה על המקום.

הטענות בעתירה טוענים העותרים כי הפעילות המבוקשת של הפיכת ענבים ליין היא פעילות חקלאית , וכי התוצרת החקלאית היא יין.

...

לסיכום נושא זה, סעיף 9.1.3(6) אינו מאפשר במקרה דנן הגשת תכנית לתעשיה (או לתעשיה חקלאית), בשטח המכלול הנופי.

המועצה הארצית קיימה "מעין דיון סף" (ארוך במיוחד), ובסופו של דיון זה, לאחר ששמעה את כל הטענות והטענות הנגדיות, החליטה כי יש להותיר את החלטת ועדת המשנה על כנה, "משום שמצאה שאין בבקשה ממש על פניה ומן הראוי לדחותה". נראה לי כי הניסוח הנכון היה צריך להיות: "סבורה המועצה כי יש להותיר את החלטת ועדה המשנה על כנה", ולא: "אין מקום לקיים דיון כמבוקש", אולם ניסוח לא-מוצלח זה אין בו כמובן כדי לבטל את ההחלטה שניתנה, שהרי אין מחלוקת כי דיון חוזר נתקיים גם נתקיים, והוא היה ארוך, מעמיק וממצה (27 עמודי תמלול); וההחלטה שניתנה אכן היתה להותיר את החלטת ועדת המשנה על כנה, בנימוק שהיא "משקפת את מדיניות התכנון הארצית כפי שנקבעה במסגרת תמ"א 35, והיות ובהתאם להיררכיית התכניות כאמור, לא ניתן לאשר יקב בתחום מכלול נופי" (ציטוט מהחלטת המועצה הארצית).

ס י כ ו ם לסיכום, אני דוחה את העתירה.

וכך אומר בית המשפט בפרשת שיח חדש, (שם, עמ' 39): "קרקע חקלאית נמסרת לחוכריה לצורכי חקלאות ולכל הצרכים הנילווים לכך, כמו הקמת מבנים למגורי המתיישבים ולצרכיהם החקלאיים, על החוכר הוטלה חובת עיבוד הקרקע ובהיתחשב במטרות השמוש בקרקע נקבעו גם דמי החכירה. מדיניות זו מצאה את ביטוייה בחלטה מס' 1...". מקרקעי המדינה הם משאב חיוני בעל ערך רב, ובנהלו אותם משמש המינהל נאמנו של הציבור ועליו להגן על ייעודם לתכליות להן נועדו.

...

הכרעה נתתי דעתי לפרטי טיעוניהם של הצדדים על הרקע הנרחב של השתלשלות הדברים כפי שתוארה לעיל, ובאתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעורים ולאשר את מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לדחות את תביעות המערערים ואף לקבוע כי תקן הנחלות במושב שילת עומד על 24 נחלות.

סוף דבר: השתלשלות הדברים כפי שעולה ממכלול חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט מניחה תשתית מוצקה למסקנות בית המשפט המחוזי לפיהן תקן הנחלות החקלאיות במושב שילת עומד על 24, ולא על 57 כפי שביקשו המערערים לקבוע.

המערערים ישלמו למדינה את הוצאות הערעורים בסכום כולל של 50,000 ₪.

רקע עובדתי לטענת התובעת, בעבר החזיק במקרקעין ללא כל זכות ובמשך עשרות שנים אדם בשם **** רז עם משפחתו שעשה בהם שימוש לצורך מגורי משפחתו ועיבוד של מטע זיתים וכרם ענבים.

במועד מאוחר לפינוי, פלשו בני מישפחת אבו עאנם (הנתבעים) למקרקעין ללא רשות או הסכמה, הישתלטו על בית המגורים הקיים עוד קודם להריסתו על ידי הרשות, והקימו עוד מספר בתי מגורים תוך שהם תופסים שטח ניכר מסביב לבתי המגורים.

תא 1480-09-18 כנגד נתבעים 8-7 עבד אלכרים ושדיה מחמד אבו ע'נאם מורה לנתבעים לסלק את ידם מהמקרקעין הידועים כחלקות 7 ו-60 בגוש 4375 כמתואר בתשריט המצורף כנספחים 4 ו-5 לתצהיר המפקח, ולהשיבם לחזקת הרשות כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ, ובכלל זה להרוס את בית המגורים מרפסת מרוצפת, שני מבנים חקלאיים, משטח בטון וקונטיינר, ולהשיב את המקרקעין במצבם ערב הפלישה.

...

לעניין המדידה שנעשתה, אני סבורה כי ככל שביקשו הנתבעים לסתור את חוות דעת המודד היה עליהם להגיש חוות דעת נגדית בתיק ולהביא בפני בית המשפט את גרסתם לעניין המדידה הנכונה והעדכנית לשיטתם וזאת בשים לב להודאתם כי הם יושבים בנכס.

אני סבורה כי נכון היה לייעל את ההליך ולהביא לסיומו בשים לב לנסיבות ולמעמד הנתבעים, על פני ניהולו במשך 5 שנים.

לאור האמור, תוך ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעים בגין הוצאות ההליך בסך של 100,719 ש"ח אשר ישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעים, כן יחובו הנתבעים באגרת משפט, וכן בגין הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 שח בגין כל אחד מהתיקים.

סוף דבר לאור האמור, אני מורה כדלקמן : תא 1415-09-18 כנגד נתבעים 2-1 נאג'ב מחמד ונאדיה אבו ע'נאם מורה לנתבעים לסלק את ידם מהמקרקעין הידועים כחלקות 7 ו-60 בגוש 4375 כמתואר בתשריט המצורף כנספח 4 ו-5 לתצהיר המפקח, ולהשיבם לחזקת הרשות כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ ובכלל זה להרוס את בית המגורים, סככה, רצפה ומשטח בטון, ולהשיב את המקרקעין במצבם ערב הפלישה.

התובע סומך תביעתו על סעיף 3 של "חוזה המשבצת" על פיו מטרת השכירות (לבד מהקמת יחידות המגורים) שימוש במקרקעין למטרות חקלאיות בלבד וסעיף 4 של אותו הסכם המחייב את האגודה לדאוג לכך שהמשבצת תהיה מאוכלסת ע"י "מתיישבים חקלאיים" ותעובד "בשלמותה ע"י זריעה, נטיעה והקמת מבנים למשקים חקלאיים בעצמה ו/או ע"י חברי האגודה" כל זאת "בהתאם לתכניות שיוצעו ע"י האגודה למשכיר ויאושרו ע"י המשכיר"; עוד מפנה ב"כ התובע לסעיפים 15 ו-19 של אותו חוזה.

עד אשר כלתה הרעה בשנים האחרונות ואין עוד פרנסה בעיבוד חקלאי של הקרקע.

כדוגמה הציגו בפני פרסום של "יקב שורק מושב טל שחר" שבו מוזמן הציבור ל"חווית בציר בנחל שורק" הכוללת סיור מודרך ביקב, התנסות חוויתית בתהליכי ייצור היין לרבות בציר, דריכת ענבים וכולל ארוחה כפרית, כל זה תמורת המחיר הנקוב באותה הזמנה.

...

בסופו של דבר ניתן לנתבעים ביוני 1998 היתר לבניית "שתי בריכות דגים ושתי סככות לשימוש חקלאי בלבד". הנתבעים אכן בנו והקימו שתי בריכות לגידול דגים ושתי סככות-עד כאן אין מחלוקת.

(ב) כל שאר עתירות התובע נדחות.