עזיבת מקום עבודה לפני סיום יום עבודה: הפרת חובת העובד

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 21502-04-18 16 מרץ 2021 לפני: כב' השופט, סגן הנשיאה דורי ספיבק נציגת ציבור עובדים גב' הלן הרמור נציגת ציבור מעסיקים גב' גילי לזרי התובעת: יעל שי ע"י ב"כ עו"ד מורן חיון הנתבעת: חברת ורד הררי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מיכל פיינברג-דורון ועו"ד ירדן פריימן פסק דין

מכל מקום, אין מחלוקת כי במהלך אותה השיחה סיפרה התובעת להררי שהיא בהריון, ואין גם מחלוקת כי בתום אותה שיחה סוערת – שלטענת הררי הגיע עד כדי צעקות, קללות ונקישות רמות על השולחן, תוך הטחת אמירות קשות שחלקן הגיעו לאוזני יתר העובדים – התבקשה התובעת לעזוב את מקום העבודה, ולצאת לחופשה בתשלום בביתה.

חלף הודעה מוקדמת וניכוי שכר שלא כדין כפי שציינו מוקדם יותר בפרק התשתית העובדתית, התובעת היתה אמורה לסיים את עבודתה ביום 31.12.17 אך נשלחה לביתה, לאחר שהתגלה שנתנה הנחות עובד בנגוד לנהלים, כבר ביום 28.12.17.

משכך, ואף שמצאנו שבד בבד הפרה הנתבעת את הוראות אותו החוק ממש בכך שלא פנתה לממונה בבקשה לקבלת היתר לשינוי תפקידה של התובעת, הרי שנכון לדעתנו להביא במאזן השיקולים לעניין גובה הפצוי גם את כף הזכות, ולא רק את כף החובה; שישית עם סיום עבודתה של התובעת היא מסרה להררי מכתב התפטרות (הוגש לתיק ביום 26.9.19).

...

נבהיר, כי לא נעלמה מאיתנו עדותה של התובעת כי כתבה את מכתב ההתפטרות בצורה "מתחנחנת" (כלשונה בסעיף 16 לתצהירה המשלים) ו"מתלקלקת" (כלשונה בעמ' 6 ש' 6 לפרוטוקול) אך לא נתנו אמון בנסיונה זה להקטין מהדברים החמים שלעיל שכתבה להררי, תוך שהיא למעשה טוענת שגם את המכתב הזה החליטה לכתוב רק כדי לא "לשרוף את הגשר" ו"להשאיר לעצמה דלת פתוחה" סעיף 15 לתצהירה המשלים); שביעית ראיות נוספות לכך שמערכת היחסים בין הררי לתובעת היתה טובה מאוד אף לאחר העברתה לתפקיד קופאית, באופן התומך אף הוא בכך שהתובעת לא חשה שנעשה לה עוול גדול בכך שהיא הפסיקה להיות מפק"לית, מצאנו גם בהתכתבויות המסרונים שבין השתיים, שבחלקן שולבו משני הצדדים סמלונים (אמוג'י) בצורת לב (נספח ד' לתצהיר הררי); ושמינית אף שכאמור לדעתנו התובעת לא הוכיחה כי שיבוצה כקופאית בסוף תקופת ההריון ולאחר חזרתה מחופשת לידה היווה עבורה "הרעת תנאים מתמשכת", הרי שנבהיר כי אפילו היתה מוכיחה זאת, הרי שלאור העובדה שהיא התפטרה, לא היתה עומדת לה טענה בדבר הפרת סעיף 9א לחוק עבודה נשים ((ראו עמדת הרוב בתיק: ע"ע 673-01-19 המטבח של רמה נ' בן דוד (5.7.20)); סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 3,500 ₪.

משהתקבלה התביעה באופן חלקי ביותר (התביעה כומתה ל-88,193 ₪, ובסופו של דבר נקבע שהתובעת זכאית לסך של 13,500 ₪ בלבד), הנכון לדעתנו הוא לפסוק לתובעת הוצאות על הצד הנמוך.

כאשר לא היה מחסנאי התובע היה נידרש לעשות גם את עבודת האיסוף, האריזה, והפריקה, אולם גם כאשר לא היה מחסנאי התובע גם היה עושה את העבודה האמורה כי התובע היה מגיע לפני המחסנאי למחסן או אחרי שהוא מסיים את יום עבודתו.

מעיון בתלוש עולה כי הוא זכאי לסך של 6,218 ₪ ועל כן על הנתבעת לשלם זאת בצרוף פצויי הלנה; אי מסירת הודעה על תנאי עבודה- הנתבעת הפרה את חובתה למסירת הודעה לעובד בהתאם לדין, גם כאשר שונו תנאי העסקתו.

עד ליום 20.2.18 שהה התובע לטענתו בחופשת מחלה שלאחריה עזב את המקום העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזקים רבים לנתבעת.

...

לאור כל האמור הגיש התובע כתב תביעתו ועתר לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 78,819 ₪.

למעלה מן הדרוש נציין כי בכל מקרה נראה שטענת הקיזוז הייתה נדחית, אף לגופו של ענין.

סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת 1 לשלם לתובע הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות- בסך 61,488 ₪.

לאור האמור לעיל ובשים לב לסכום הנפסק החלטנו כי הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.

.". עוד נקבע בפסיקה כי לצורך כניסה לגדרי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורין מוטלת חובה על העובד למסור למעסיק התראה על כוונתו להתפטר מחמת הרעת תנאי עבודה ואפשר לו לתקנה". וגם יפים לעניינו הדברים הבאים שנקבעו בע"ע 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ [פורסם בנבו] (10.6.2013): "נבקש להעיר כי איננו מקבלים את הגישה לפיה אם במהלך תקופת העבודה המעביד הפר את זכויותיו של העובד מכוח חוק או צו הרחבה או הסכם קבוצי, ולא חל שינוי לרעה בסמוך להתפטרותו של העובד, לא קמה לעובד זכאות לפצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים. נדגיש, כי גם אם במהלך תקופת העבודה לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קבוציים או צוי הרחבה והעובד לא העלה טענה בעיניין זה, בין בשל אי ידיעה על זכויותיו ובין מכל סיבה אחרת, כגון חשש לאבד את מקום עבודתו, העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם היתנהלות זו של המעביד, וזכותו להתפטר על פי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מעבודה. היתנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהוה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". ולעניין דרישת סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים - למתן התראה יפים הדברים משנקבעו על ידי בית הדין הארצי בשנ/3-10 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כא(1), 238, 242 (1990) "ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

ועתה נדון בפלוגתות בקשר לתביעה שכנגד – האם יש לחייב את הנתבע שכנגד בפצוי בגין גניבת סוד מסחרי? לטענת התובעת שכנגד הנתבע שכנגד פעל בחוסר תום לב הן כשיצר בשיתוף עם אישתו מצב כזב וסיבות שקריות לעזיבתו את התובעת שכנגד והן כאשר תיכנן לפתוח עסק מתחרה בנתבעת בעודנו עובד בשירותיה, כאשר הסיבה האמיתית להתפטרותו הייתה פתיחת עסק מתחרה, וזאת תוך ניצול הכישורים שרכש אצל התובעת שכנגד ותוך תיכנון מראש, הנתבע שכנגד גנב סוד מסחרי כך שלאחר סיום יום עבודה היה נשאר במשרדי התובעת שכנגד העתיק נתונים ושאב מידע סודי ממכרזי התובעת שכנגד, הצעות מחיר ורשימת לקוחות.

...

דיון והכרעה - נציין כי בטרם יגביל ביה"ד את עיסוקו של העובד עליו לבחון את הנסיבות הבאות: סוד מסחרי השייך למעסיק; הכשרה מיוחדת; חובת תום הלב וחובת האמון המטילה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר מאשר קיום חוזה רגיל בתום לב. לאחר שבחנו את שנטען לפנינו מצאנו כי פעולות הנתבע שכנגד אינן מהוות הפרה של חובות האמון ותום הלב בהם חייב היה כעובד כלפי מעסיקתו - התובעת שכנגד.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ולאחר שדחינו את התביעה שכנגד במלואה וכן דחינו את בקשת התובע לבצע הרמת מסך בין הנתבע לנתבעת ובכך דחינו למעשה את התביעה כנגד הנתבע הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 5,000 ₪ מכוח סעיף 5(ב)לחוק הודעה לעובד אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בכל הקשור לענין זה - בהתחשב בטענות הנתבעת אשר לעבודה הרבה שנדרשה לעשות (כפי שהדבר אכן בא לידי ביטוי בסיכומיה) מאחר והתובע התעקש לעמוד על טענותיו לענין חלות צו ההרחבה בענף ההובלה, עד אשר התקבל פסה"ד של הארצי בעניין עלוש וכן בהתחשב בפער הגדול מאוד בין סכום התביעה לסכום שפסקנו לתובע בסופו של דבר וכן בהתחשב בכך שדחינו את התביעה כנגד הנתבע, שקלנו לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת ו/או הנתבע אלא שבסופו של דבר החלטנו שלא לעשות כן ושכל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשל התביעה שכנגד, בסכום של 500,000 ₪ שבחרה הנתבעת להגיש כנגד התובע - תביעה שכנגד אשר כולה נדחתה על ידינו.

לאחר מכן, התובעת יצאה ממקום העבודה וזאת עוד בטרם סיום יום העבודה.

בשיחה זו הלינה התובעת על שכרה, ולאחר השיחה עזבה את מקום העבודה באמצע יום העבודה (סע' 24 לכתב ההגנה).

התובעת זכאית להפרש פצויי פיטורים בסך 545.25 ש"ח. פיצוי בגין אי עריכת שימוע והפרת חובת תום הלב על פי גרסת התובעת בתצהירה, ביום 2.7.19 עדי מסרה לה דף מקופל ואמרה לה שזה זימון לשימוע שיתקיים בתוך שבעה ימים; כעבור כמה ימים עדי הודיעה לה שהנתבעת החליטה להעלות את שכרה השעתי ל- 55 ש"ח, כפי שביקשה, ולכן שיחת השימוע מבוטלת; אי לכך, התובעת חזרה בה מהודעת ההתפטרות (סע' 24 עד 26 לתצהיר).

...

אולם, הנתבעת לא עמדה בנטל זה. לא זו בלבד שלא שוכנעתי שההודעה אכן נמסר לתובעת, אלא שהאותנטיות שלה מוטלת בספק נוכח השכר השעתי הנקוב בה. התובעת התקבלה לעבודה בתעריף 35 ש"ח לשעה, ואילו בהודעה צוין תעריף 38 ש"ח. בשום שלב לאורך תקופת העסקתה לא שולם לתובעת התעריף הנקוב בהודעה.

כשנשאלה בחקירה נגדית אם היתה מחלוקת על תנאי העסקתה, התייחסה בתשובתה לתנאים הפיזיים של חדר העבודה (פ: 16, ש: 1- 2), ומכך מתבקשת המסקנה שלא היתה בין הצדדים מחלוקת על תנאי ההעסקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים בסך 545.25 ש"ח. פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים בסך 10,000 ש"ח. פיצוי בגין הפקדה בחסר לקרן הפנסיה במרכיב דמי גמולים בסך 305.64 ש"ח. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 1,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 1,500 ש"ח, שאף הוא ישולם לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעת פסק הדין.

וופא עזבה את עבודתה בנתבעת כחודשיים לפני סיום עבודת התובעת.

דיון והכרעה בטרם אדרש לרכיבי התביעה הפרטניים להלן יוכרעו כמה סוגיות במחלוקת שיש להן השלכה על עיקר המחלוקות והתחשיבים: שעות העבודה טענת הנתבעת באשר לאורך יום עבודה של התובעת נסמכת על גירסתה לפיה המרפאה פועלת החל מ8.00-20.00 ולפיכך מחולקת עבודת העובדים לשתי משמורות המתחלפות בשעה 14.00 וכך, לטענתה עבדה גם התובעת.

עדותה של הגב' חאמד כי התובעת נותרה במקום העבודה גם כשהיא עצמה עזבה בשעה 15.30 אין בה כדי לסייע לתובעת - מהימנותה של העדה לא היתה גבוהה .

קנס/פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה התובעת טוענת בתביעתה כי יש מקום לפצותה בסך של 50000 ₪ כקנס וכפיצוי בגין הפרת חובות חקוקות שונות.

...

בנסיבות אלה אין מקום לפסוק לה דבר ברכיבים אלה והתביעה לגביהם נדחית.

התובעת אף לא טרחה להוכיח את נזקיה (ככל שהם הסכומים שלא שולמו, הרי שהם נפסקו לעיל) אשר על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת: שכר חודש 1/21 בסך של 4352 ₪ בצירוף הלנת שכר בסך של 300ש"ח. דמי הבראה סך של 9072 ₪.