התובע טוען, כי בהתנהלותם הפרו הנתבעים את סעיפים 6א ו-7 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א 1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה"; "החוק") ומעת שלא תוקנו הפגמים, זכאי התובע לתרופות בשל אי תיקון כמובנו בסעיף 9(א) לחוק.
היינו, ביום 1 באוגוסט 2019 חודש ההסכם לשנה נוספת, קרי עד ליום 31 ביולי 2020; ביום 1 באוגוסט 2020 חודש ההסכם לשנה נוספת עד ליום 31 ביולי 2021 או אז הסתיים הסכם השכירות והתובע עזב (תוך שהפר את התחייבותו לצבוע את הדירה, כמו גם את התחייבותו לשלם סך של 3,000 ₪ כחלף אותה צביעה).
כנספח "4" לתע"ר התובע צורפה התכתבות מסרונים בינו לבין נתבעת 3 ממנה עולה, כי:
· ביום 16 בפברואר 2020 כתב לה התובע, כי: "ואני עדיין מחכה שתגיעי לראות את הרטיבות בבית והסירחון במדריגות". נתבעת 3 השיבה לו בזו הלשון עוד באותו היום: "הייתי וראיתי וסה [כך במקור] הספיק לי. פשוט השתלטת על הגג. הדשא גרם לנזקים ולא נותן לגג להתיבש ומה בדיוק אתה רוצה שנעשה עם הרטיבות והסירחון?? צריך לתת לגג לקירות ולמדרגות להתיבש זהו. אין לי מה להוסיף. אל תהפוך את הגג למחסן שלך. אין לי כוונות להתפלמס איתך. לא ניצלנו שום דבר. אתה הוא זה שמנצל את טוב לבנו. בבקשה אל תענה".
· ביום 10 במרץ 2020, כתב בין התובע לנתבעת 3, כי: "בנוסף עדיין לא הגעת לראות את המצב בבית, רטיבות עובש וליכלוך שלא ניגמר כי הקיר מיתפורר. תמונות מקצה הסלון ובאזור השירותים. בבקשה תתאמי מישהו שיגיע לעשות את התיקונים הנדרשים בבית לפני חג הפסח".
· ביום 4 במאי 2020 שב וכתב התובע לנתבעת 3, כי: "שושי עבר יותר מחודש מאז שדיברנו וכלל לא שמעתי ממך. המשק חזר לעבוד כבר לפני כשבועיים ומצב הדירה נשאר בעינו. עובש, היתפוררות של הקירות ולכלוך. אשמח לקבל תשובה אם את מתכוונת לבוא לסדר את זה".
· ביום 5 במאי 2020 השיבה הנתבעת 3, כי: "כמו כן אמרתי לך בשיחה הקודמת שיקח בערך כשלושה חודשים עד שהקירות יתיבשו. כך שלפני כן אין שום טעם לבצע תיקונים של טיח או צבע. לגבי העובש- חוזרת שוב על דברי. קח סמרטוט ספוג באקונומיקה נגב את המקומות עם העובש. האקונומיקה עושה שתי פעולות: צורבת את הפטריה ומלבינה את הקיר. ברגע שאנשים בסיכון כמוני יוכלו להסתובב חפשי אגיע לראות. לידיעתך. כפי שאמרתי לך באותה שיחה הדשא הוא זה שגרם לעצירת המים מלהגיע אל המרזבים וגרם להצפת הגג והמדרגות וחדר הכביסה. למעשה אני זו שצריכה לידרוש ממך לתקן את כל הנזקים שנגרמו כתוצאה מהדשא שהנחת על הגג".
הינה כי כן, התובע פונה "בזמן אמת", (הגם שלא ברור מדוע אין פניות מחודש דצמבר 2019 או ינואר 2020) ומתריע על הנזילות בדירה, ואילו נתבעת 3 מביעה עמדה לפיה הנזילות הן פועל יוצא של "משטח הדשא" המלאכותי, שהניח התובע על גבי הגג.
יחד עם זאת, בסעיף 18.6 להסכם השכירות ניתנה לתובע אפשרות לעשות שימוש בגג, הגם שלא אפשרות שימוש בלעדית, לאמור:
"השוכר מודע ויודע שבקומה ב' של הבניין יש חדר אשר בשימוש של המשכיר בלבד, וכן ישנו גג והמשכיר והוא או מי מטעמו רשאים לבוא ולהכנס לחדר ולגג לפי ראות עיניהם, וכאשר יראו לנכון ללא צורך בתיאום מראש עם השוכר. השוכר רשאי להכנס לגג ולהשתמש בו על אחריותו הבלעדית בלבד".
לא הובהר לי בצורה סדורה למי שייך אותו גג; האם לכלל הדיירים או שהוא מוצמד לדירה (דומה שאין מדובר בהצמדה שכן נתבעת 3 תארה את הקושי של אחותה שמתגוררת בדירת הקרקע לתלות כסיבה בגג), ואולם כאמור אין מדובר בחלק מן המושכר ובהתאם לסעיף 18.6 להסכם ניתן למעשה לתובע מעין רישיון שימוש (סוג של "בר רשות"), תוך שהתובע ער לכך, כי גם הנתבעים יכולים לעשות שימוש בגג, כאשר יש בו אף חדר שהוא בשימוש המשכיר בלבד.
...
אני סבור, כי התובע זכאי לקבלת סכום זה, נוכח העובדה שטענותיו בנוגע לרטיבות מוצדקות.
דין התביעה כנגד נתבעת 3 להידחות:
נתבעת 3 חתמה על ההסכם כמיופת כוח של הנתבעים 1-2.
גם כאשר ביקשתי ביום בשל הסיכומים לברר מדוע נתבעת 3 הינה בעלת דין נדרשת, לא קיבלתי מענה מספק, מעבר ל-"מישהו צריך לשלם על זה".
סוף דבר:
התובע זכאי אפוא לקבל פיצוי מהנתבעים 1-2 בסך כולל של 16,500 ₪ כמפורט לעיל.
