עזיבת דירה בשכירות ללא הודעה מוקדמת

כן נתבע סך של 2,700 ש"ח בגין תקופת הודעה מוקדמת טרם עזיבת הדירה לפני תום תקופת השכירות וכן סך כולל של 2,900 ש"ח עבור חשבונות שוטפים שלא שולמו עד לעזיבתם של השוכרים את הדירה.

בסיכומיו טען התובע, כי הנתבע ולינדה עזבו את המושכר ללא הודעה מוקדמת במהלך חודש נובמבר 2017.

...

כך, לא הובאו דוגמאות מהפסיקה לענין שיעור פיצוי מוסכם סביר לענין הפרת הסכם שכירות, לא פורט הטיעון, ביחס לנזק הצפוי מההפרה ולא הובאו ראיות לענין המקובל והנהוג בענין זה. אם כן, יישומן של ההלכות האמורות בכל הנוגע למידת ההתערבות המצומצמת של בית המשפט בתניית פיצוי מוסכם בחוזה מסחרי ולאור הדרישה להוכיח את העדר הסבירות בראיות ולבסס את הטענה מוביל למסקנה, כי במקרה שלפניי, אין מקום להתערב בהסכמת הצדדים ולהפחית את שיעור הפיצוי.

בפסק הדין האמור, עמד בית המשפט על הקושי ביחס לסבירות הפיצוי לנוכח משך התקופה הנתבעת וקבע, כי התארכות התקופה בגינה נתבעים פיצויים מוסכמים מובילה למצבים לא סבירים ביחס לנזק הצפוי במועד הכריתה, ועל כן יש להעמיד את הפיצוי המוסכם על סכום סביר בין על ידי קיצור התקופה של גביית הפיצוי המוסכם ובין אם בהתערבות בסכום הפיצוי הגלובלי (במקרה שם נתבעו פיצויים עד למועד הגשת התביעה, ואכן בית המשפט מצא, כי לאור משך התקופה הנתבעת, יש הצדקה להתערב).

סוף דבר: אשר על כן, לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנבע לשלם לתובע סך של 10,500 ש"ח (נוסף על הסכומים ששולמו במסגרת הליך זה).

מאחר שהתובע עזב את הדירה בטרם סיום תקופת השכירות מבלי שדאג לשוכר חלופי, ומאחר שהיה צורך לפנות את הדירה ולבצע תיקונים שונים ולצבוע את הדירה נתבע, במסגרת התביעה שכנגד סך של 17,550 ש"ח בגין יתרת תקופת השכירות; סך של 2,450 ש"ח בגין צביעת הדירה; סך של 10,000 ש"ח בגין פינוי תכולה וניקיון הדירה; סך של 1,000 ש"ח בגין תקוני תריסים, חלונות וידיות; סך של 1,000 ש"ח בגין נסיעות מירושלים וסך של 5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

מאחר שהעדויות בהקשר זה שקולות ולא ניתן להכריע האם המשכיר אמר לשוכר (התובע) שהוא עתיד להפקיד את ההמחאה; ומאחר וההסכם וחוק השכירות אינם דורשים, כי ההודעה תהיה בכתב, איני יכולה להכריע, כי המשכיר הפר את הוראות ההסכם ואת הוראות החוק בכל הנוגע לדרישה ליתן הודעה מוקדמת.

ואולם, השוכרים שילמו את דמי השכירות לתקופה שמסתיימת ביום 18.4.2019 (עמ' 5, ש' 5-3); התובע עזב את הדירה במועד מוקדם ליום 21.4.2019; והמשכיר העיד, כי לקח לו חודשיים וחצי להשכיר את הדירה (עמ' 4, ש' 2) ועל כן רשאי היה המשכיר לגבות דמי שכירות עבור התקופה בה לא נמצא שוכר חלופי בלבד, וחיובם של השוכרים בתשלום דמי שכירות עבור כל השנה (כפי שדורש המשכיר במסגרת התביעה שכנגד) אינו תם לב ויהווה עשיית עושר שלא במשפט.

...

סוף דבר: מאחר שקבעתי, כי הדירה פונתה בטרם הסתיימה תקופת השכירות, מבלי שסוכם על כניסת דייר חלופי, מבלי שסוידה הדירה וכאשר חלק מהחפצים לא פונו, אני קובעת, כי המשכיר רשאי היה להפקיד את המחאת הביטחון לכיסוי הוצאותיו בגין תקופת השכירות ממועד הפינוי ועד מועד השכרת הדירה לדייר חלופי, סיוד וניקיון.

על כן, אני דוחה את תביעת השוכרים (התביעה העיקרית).

מאחר שקבעתי, כי המשכיר רשאי היה להיפרע בגין נזקיו באמצעות הפקדת המחאת הביטחון, ומאחר שלא הוצגו ראיות לנזקים בהם נשא המשכיר ולשיעורם של הסכומים הנתבעים - אני דוחה את התביעה שהגיש המשכיר (התביעה שכנגד).

בבית-משפט קמא התבררה תביעת המשיבים לפצוי בגין הפרת הסכם שכירות, בשל עזיבת המושכר, דירת מגורים, לפני תום תקופת השכירות החוזית, ללא מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, כפי שנקבע בהסכם וללא הסכמת המשיבים לסיום מוקדם של תקופת השכירות.

עם זאת, בהעדר הוכחת גובה הנזק ועלות תקונו בפועל, סבר שאין מקום לפסוק פיצוי על דרך האומדן, הגם שמצא להשית על המבקשת את עלות חוות-הדעת בסך של 1,755 ש"ח. לצד זאת, נקבע כי המבקשת עזבה את המושכר בנגוד להסכם השכירות וללא מתן הודעה בת שלושה חודשים מראש.

...

בתחילתה, נעצר המשיב למשך 5 ימים; ובסופה, הוחלט על סגירת תיק החקירה בעילת "חוסר אשמה". בית-משפט קמא, לאחר שעיין במכלול החומר הקיים בתיק, לרבות חוות-הדעת ותמונות של מצב המושכר, שמע את הצדדים (ולאחר שדחה את בקשת המבקשת לייצוג בידי עורך-דין) ונתן דעתו לטענותיהם, הגיע לכלל מסקנה כי דין התביעה, להתקבל, בחלקה.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בחנתי את פסק הדין ונימוקי בית-משפט קמא, ועיינתי בתיק דלמטה באמצעות מערכת "נט המשפט", הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובה, וזאת- מכוח סמכותי לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018.

לעניין הנזקים במושכר – גם כאן, לא שוכנעתי להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא אשר מצא, מנימוקיו, לקבל את טענת המשיבים לקיומם של פגמים במושכר, בין היתר על יסוד תמונות המושכר וגרסאות הצדדים.

לאור האמור, מטעמים אלו, בהתחשב בסכום פסק-הדין, אשר הושת במשורה ובאופן מתון, ומשלא נמצאה טעות גלויה בפסק-הדין המצדיקה התערבות ערכאת הערעור - הבקשה נדחית.

הסכם השכירות ב"חוזה שכירות בלתי מוגנת" מיום 11.1.2019 שנערך בין הצדדים נכתב: "3. המשכיר מתחייב בזה להשכיר לשוכרים את המושכר, והשוכרים מתחייבים לשכרו מהמשכיר, לתקופה, למטרה ובתנאים המפורטים בחוזה זה... 5. תקופת השכירות - המשכיר משכיר בזה לשוכרים והשוכרים שוכרים בזה מן המשכיר את המושכר לתקופה של שנה החל בתאריך 11.1.19 ועד לסיום 11.1.20 ... תקופה זו תתארך [אופצייה] עפ"י סכום בכתב בין המשכיר לשוכר ולא יאוחר מ-60 יום לפני תום תקופת השכירות... 6. תשלומים ודמי שכירות - דמי השכירות לתקופת השכירות החלים על השוכרים הנם 3,800 לחודש... 10. סיום השכירות - השוכר אינו רשאי להעביר זכויותיו כלפי הסכם זה ... ללא הסכמת המשכיר... אם יפנה השוכר את הדירה לפני תום התקופה הקצובה יבא חייב לשלם את דמי השכירות עד סוף התקופה הקצובה... במידה והשוכר ירצה לפנות את הדירה לפני תום התקופה יבא חייב לדאוג למציאת דייר חלופי לשביעות רצונה של המשכיר... במידה ואחד הצדדים רוצה לסיים חוזה זה או לצאת, עליו להודיע לצד השני שלושה חודשים לפני מועד תום חוזה זה". פיצוי בגין העדר הודעה מוקדמת בכתב התביעה טען התובע כי על הנתבעת לפצותו בגין העדר הודעה מוקדמת על עזיבת הדירה בסכום דמי שכירות של שלושה חודשים.

...

הנני מקבל את גרסת הנתבעת, לפיה בשל חוסר ודאות לגבי גורל הדירה וכוונתו של התובע למכרה, לא נחתם הסכם חדש, והיא שילמה את דמי השכירות לאחר תום תקופת השכירות מידי חודש בחודשו.

התובע העיד כי לאחר שהנתבעת חזרה מחו"ל היא פנתה אליו לראשונה בעניין זה. הנני מקבל את גרסת הנתבעת לפיה התריסים פורקו והונחו בדירה בגין עובש שהצטבר עליהם.

התוצאה משלא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת נותרה בחוב כלפיו ואת נזקיו, אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

אמנם, טענת התובעת כי רק שבוע לאחר מכן הודיע הנתבע כי הוא עוזב בשל מצב הדירה אינה נכונה – ראה לעניין זה המשך התכתבויות עוד באותו היום, אולם עדיין לא מצאתי כל הצדקה כי לאחר כל משך תקופת מורי הנתבע במושכר, יותר לעזוב את המושכר ללא הודעה מוקדמת ומבלי שהציג כל ראיה לטענותיו בגין קיומה של בעיה כרונית שהעכירה את מגוריו בנכס עד כדי שתצדיק עזיבה פתאומית.

...

סיכומו של דבר – שעה שאין מחלוקת כי דמי השכירות והתשלומים הנלווים לתקופה שבין החודשים ינואר 2020 – אפריל 2020 לא שולמו, ולאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי לא היה מקום לשחרר את הנתבע מהסכם השכירות בטרם תמה תקופת השכירות השנייה, ובוודאי שלא קמה לו הזכות לעשות כן על דעת עצמו, הרי שעליו לשלם לתובעת את הסך של 18,800 ₪ בגין אותם חודשי שכירות; באשר לחוב הנטען בגין ארנונה, ועד בית, גז – הרי שהחוב בגין רכיבים אלו עד לחודש ינואר 2020, הוכחש מצד הנתבע, שאף הציג אסמכתא לתשלום חודש דצמבר 2019.

משכך, אני מחייב את הערבים בתשלום שנפסק, ביחד ולחוד עם הנתבע.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 18,800 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 350 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪.