עזיבה ללא הודעה מוקדמת ודמי שכירות וחשבונות

התובע טוען כי בסמוך ליום 27.8.13 עזבה העמותה את המושכר, ללא כל הודעה מוקדמת, וללא סיבה מוצדקת.

בכל הקשור להפסד דמי שכירות טוען התובע כי הנתבעות נותרו חייבות לו סך של 148,800 ₪ עד תום תקופת השכירות במלואה, זאת מאחר ולא הודיעו לו טרם סיום השנה הראשונה על רצונם לעזוב את המושכר ועשו זאת ללא כל התראה, וכן מאחר ולא החזירו את המצב לקדמותו על אף היתחייבותם, דבר שמנע מהתובע להשכיר את הנכס לאלתר.

נטען כי העמותה שילמה לתובע מראש את דמי השכירות עבור השנה הראשונה, ובצעה על חשבונה את העבודות הדרושות לצורך התאמת הגן לצרכי הילדים, כגון: פינוי פסולת, עבודות טיח, תיקונים, עבודות חשמל, עבודת צבע, והתקנת אסלות וכיורים חדשים המותאמים לגיל הילדים הנתבעות מודות כי תקופת השכירות המקורית הנה 5 שנים, וכי התחייבו לדאוג לכל ההיתרים עפ"י חוק להפעלת גן ילדים ,אך טוענות כי ההסכמות היו מותנות, בין היתר, בכך שהתובע התחייב להשלים בניית ממ"ד תוך 90 ימים מיום קבלת היתר בניה, אחרת יהיה אחראי לכל הנזקים שעלולים להגרם לעמותה לרבות אי קבלת רישיון להפעלת גן מטעם משרד החינוך.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל: אני מקבל את התביעה העיקרית בחלקה ומחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובע את הסך 28,100 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כ"כ ישלמו הנתבעות הדדית לתובע החזר אגרת משפט יחסית לסכום שנפסק, וכן שכ"ט בשיעור 23.4%.

התביעה שכנגד נדחית.

כן נתבע סך של 2,700 ש"ח בגין תקופת הודעה מוקדמת טרם עזיבת הדירה לפני תום תקופת השכירות וכן סך כולל של 2,900 ש"ח עבור חשבונות שוטפים שלא שולמו עד לעזיבתם של השוכרים את הדירה.

בסיכומיו טען התובע, כי הנתבע ולינדה עזבו את המושכר ללא הודעה מוקדמת במהלך חודש נובמבר 2017.

לענין שיעור הפצוי המוסכם נטען, כי ההסכמה אינה מכוונת לסוג ההפרה שעליה דורש התובע את סכום הפצוי המופרז בסך של 10,500 ש"ח שכן ההפרה היא לכל היותר בעיכוב קל בתשלום שכר הדירה והחשבונות בעקבות היתנהלותה של לינדה ולאחר שהנתבע עשה כל הדרוש מצדו למנעם, ובכך יש כדי לכונן את סמכותו של בית המשפט להפחית את סכום הפצוי המוסכם; וכי מדובר בסכום פיצוי שאינו סביר והוא כימעט כפול מדמי השכירות החודשיים.

...

כך, לא הובאו דוגמאות מהפסיקה לענין שיעור פיצוי מוסכם סביר לענין הפרת הסכם שכירות, לא פורט הטיעון, ביחס לנזק הצפוי מההפרה ולא הובאו ראיות לענין המקובל והנהוג בענין זה. אם כן, יישומן של ההלכות האמורות בכל הנוגע למידת ההתערבות המצומצמת של בית המשפט בתניית פיצוי מוסכם בחוזה מסחרי ולאור הדרישה להוכיח את העדר הסבירות בראיות ולבסס את הטענה מוביל למסקנה, כי במקרה שלפניי, אין מקום להתערב בהסכמת הצדדים ולהפחית את שיעור הפיצוי.

בפסק הדין האמור, עמד בית המשפט על הקושי ביחס לסבירות הפיצוי לנוכח משך התקופה הנתבעת וקבע, כי התארכות התקופה בגינה נתבעים פיצויים מוסכמים מובילה למצבים לא סבירים ביחס לנזק הצפוי במועד הכריתה, ועל כן יש להעמיד את הפיצוי המוסכם על סכום סביר בין על ידי קיצור התקופה של גביית הפיצוי המוסכם ובין אם בהתערבות בסכום הפיצוי הגלובלי (במקרה שם נתבעו פיצויים עד למועד הגשת התביעה, ואכן בית המשפט מצא, כי לאור משך התקופה הנתבעת, יש הצדקה להתערב).

סוף דבר: אשר על כן, לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנבע לשלם לתובע סך של 10,500 ש"ח (נוסף על הסכומים ששולמו במסגרת הליך זה).

אשר לתביעה הנגדית, טוען שושני כי לאחר שהתחוור לחברת מרינה כי הקמת המפעל אינה אפשרית ללא המימון הצבורי וללא ביצוע התאמות נידרשות הכרוכות בעלויות כספיות משמעותיות, היא יצרה תביעה מלאכותית יש מאין, שכל מטרתה להיתחמק מהתחייבויותיה עפ"י הסכם השכירות, ותוך ייחוס טענות סרק לשושני בדבר הפרת ההסכם, כדי להצדיק קיצור תקופת השכירות ונטישת המושכר, ללא הודעה מוקדמת, ביטול המחאות דמי השכירות וגרימת נזקים למבנה המושכר.

      בקביעת הסכום שייפסק בגין תשלומי דמי השכירות, בהנתן כאמור חובת הקטנת הנזק המוטלת על כתפי המשכיר, על בית המשפט להביא בחשבון כי יעלה בידי המשכיר למצוא שוכר חלופי בחלוף תקופה מה. עם זאת, לא אחת הודגש כי למעשה אין מדובר ב'חובה' במובנה הקלסי, וכי לא ניתן לאכוף חובה זו על הניזוק או להענישו בגין 'הפרתה' (ת"א 31364-01-15 צמרת ג'ני חדרה 1989 בע"מ נ' ניו פארם דראגסטורס בע"מ (1.12.19); ע"א 443/17 פלוני נ' פלוני (3.10.19)).

      מעיון בהודעת ההסתלקות  (נספח י"א) עולה, כי כהן הודיע לשושני על חזרתו מהערבות, זאת ביום 21.3.18, היינו 3 חודשים לפני ההודעה על ביטול הסכם השכירות, ובה הוא ציין כי "כפי שידוע לך עזבתי את חברת מרינה לפני כ- 3 חודשים לאחר שמר אבו כף תאיסיר לא עמד בסיכומים איתי. אבקשך לדאוג לערב אחר שיערוב לתשלומים של חברת מרינה במידית". 105.

...

     התביעה של שושני (ת"א 20007-07-18) מתקבלת באופן חלקי.

לעניין הארנונה, יציג שושני לתיק בימ"ש ולנתבעים, אסמכתא בדבר תשלום הסכום שנפסק בסך 46,919 ₪, זאת עד לא יאוחר מיום 31.10.22, ובהעדר אסמכתא תוך פרק הזמן הנקוב כאן, לא יהיה זכאי שושני לפיצוי בגין מרכיב זה. תביעת שושני נגד הנתבע 3, שלום כהן, מכוח כתב הערבות האישית, נדחית.

התביעה של חברת מרינה בת"א 63017-07-18 נגד שושני, נדחית בזה.

לטענת התובעת, בשל עזיבתו המוקדמת, נותר הנתבע חייב דמי שכירות בעבור תקופה של ארבעה חודשים, מחודש ינואר 2020 ועד אפריל 2020, בסך כולל של 18,800 ₪, וכן חוב ארנונה לאותה תקופה בסך של 2,296, ועד בית בסך של 1,000 ₪ וחשבון גז בסך של 75.62 ₪.

אמנם, טענת התובעת כי רק שבוע לאחר מכן הודיע הנתבע כי הוא עוזב בשל מצב הדירה אינה נכונה – ראה לעניין זה המשך התכתבויות עוד באותו היום, אולם עדיין לא מצאתי כל הצדקה כי לאחר כל משך תקופת מורי הנתבע במושכר, יותר לעזוב את המושכר ללא הודעה מוקדמת ומבלי שהציג כל ראיה לטענותיו בגין קיומה של בעיה כרונית שהעכירה את מגוריו בנכס עד כדי שתצדיק עזיבה פתאומית.

...

סיכומו של דבר – שעה שאין מחלוקת כי דמי השכירות והתשלומים הנלווים לתקופה שבין החודשים ינואר 2020 – אפריל 2020 לא שולמו, ולאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי לא היה מקום לשחרר את הנתבע מהסכם השכירות בטרם תמה תקופת השכירות השנייה, ובוודאי שלא קמה לו הזכות לעשות כן על דעת עצמו, הרי שעליו לשלם לתובעת את הסך של 18,800 ₪ בגין אותם חודשי שכירות; באשר לחוב הנטען בגין ארנונה, ועד בית, גז – הרי שהחוב בגין רכיבים אלו עד לחודש ינואר 2020, הוכחש מצד הנתבע, שאף הציג אסמכתא לתשלום חודש דצמבר 2019.

משכך, אני מחייב את הערבים בתשלום שנפסק, ביחד ולחוד עם הנתבע.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 18,800 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 350 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪.

אשר לעזיבת הנכס ללא הודעה מוקדמת, לטענת הנתבעים סעיף זה לא חל, שכן לפני עזיבתה, נאמר לחברת סיגל, כי ממילא אין הסכם שכירות והיא חופשיה לעזוב את הנכס כל עת שתחפוץ בכך.

לכן גם מטעם זה הם אינם חבים בתשלום דמי שכירות בגין ההודעה המוקדמת, כמו גם לא חייבים בגין תשלומי ארנונה ואגרת שמירה לאחר עזיבת הנכס.

לקונישוק לא זכרה שיש חוב, אך גם ציינה שבתקופה זו עבדה בחברת סיגל מנהלת חשבונות, ולדעתה היא זו שטיפלה בדמי השכירות.

...

על כן, דין טענת חברת סיגל לתשלום בגין בעלויות המעבר (68,960 ₪) ועלות שכר עובדים שהושבתו בשל המעבר (35,000 ₪) להידחות.

בחינת טענה זו, הראיות, ובפרט עדות השמאי לחמני, מביאני למסקנה, כי דינה להידחות.

סיכום נוכח כל האמור – דין תובענת חברת סיגל ושוחט (תיק 33749-03-21) להידחות, ודין תובענת בעלי הנכס (תיק 35752-11-21) – להתקבל חלקית.