עותר בדירת דיור ציבורי לאחר פטירת אביו וצו הרחקה

כך וראשית, בכל הנוגע למגוריו במשך 4 שנים לפחות ברציפות עם אמו המנוחה (הדיירת החוזית) קודם לפטירתה – טוען העותר כי בשנת 2001 נפרד מאישתו, אשר אף הוציאה כנגדו צו הרחקה, בגינו נאלץ לשוב להתגורר עם אמו המנוחה בדירה.

שנית, בכל הנוגע לזכאותו של העותר לדיור צבורי – טוען העותר כי בעיניינו, לאור מועד פטירת אמו, ולאור הוראת המעבר לתיקון לחוק הדיור הצבורי משנת 2009 (אשר תפורט להלן), חל על העותר החוק בנוסחו קודם לתיקון, אשר בהתאם לו הדייר יחשב כדייר ממשיך בהתקיים שני תנאים בלבד- האחד שהתגורר עם הדייר החוזי 4 שנים טרם פטירתו והשני שב – 5 השנים שקדמו לפטירת הדייר החוזי לא הייתה בבעלותו דירה או מקרקעין אחרים.

שלישית, אשר לתנאי ולפיו העותר נעדר זכויות בדירה – (אציין כי טענות העותר בעיניין זה משקפות הן את הנטען בעתירה, הן את הנטען בתצהיר רעייתו לשעבר ושטר מכר אשר הוגשו מאוחר להגשת העתירה והן את האמור בהשלמת טיעון משפטי בנושא אשר הוגש ביום 14/3/22 לאחר הדיון בעתירה) פירט העותר כי בשנת 1997, כאשר היה נשוי לרעייתו לשעבר, עבר להתגורר עם בנותיהם בדירה בחולון, אשר נרכשה באמצעות מקדמה אשר שילם אביה המאמץ של רעייתו לשעבר של העותר.

בסעיף 70 לחוק המתקן נקבעו הוראות מעבר כדלקמן: "(א) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית אם התגורר משך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הדייר הזכאי ובילבד שהיה אחד המנויים בהגדרת "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

...

יפות לעניין זה קביעות בית המשפט בעליון בבג"ץ 376/81 משה לוגסי נ' שר התקשורת, לו(2) 449 (1981)): "כאשר בית-משפט זה בוחן סבירות פעולתה של רשות מינהלית, העוסקת במוטל עליה בתחום סמכויותיה או מפעילה כוחות שהוענקו לה לפי החוק או לפי סדרי המינהל, מקובל על בית-משפט זה מאז ומתמיד כלל גדול: אין הוא פוסק בשאלה, מה הדרך, שהיה נוקט בית המשפט, לו היה ניצב במקומה של הרשות המינהלית והיה מבצע את מה שמוטל עליה או את המסור לסמכותה. בעת הבחינה, אם רשות מינהלית פעלה בסבירות, אין בית המשפט שואל את עצמו, אם גם הוא בעצמו היה נוקט אותה דרך ממש; לא זהות הגישות בין בית המשפט לבין רשות מינהלית היא אבן הבוחן, אשר כל סטייה ממנה מוליכה למסקנה בדבר הקיום של חוסר סבירות. על-מנת להניע את בית המשפט, כי יתערב בפועלה של רשות מינהלית ויפסול אותה, יש תחילה לשכנע את הערכאה השיפוטית, כי פעולתה של הרשות סוטה באופן מהותי וקיצוני מן הסביר, וכי חוסר ההיגיון הטמון בה יורד לשורשו של עניין (בג"צ 596/75[1]; בג"צ 156/75 [2]; בג"צ 1/81 [3]). זאת ועוד, פתרון סביר אינו תמיד אחד ויחיד, וייתכנו חלופות, שכל אחת מהן סבירה כשלעצמה." עוד יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת (כתוארה אז) חיות בעע"מ 3351/13 אברהם נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ (23.3.14) לפיהם: "אכן, בית המשפט הנקרא להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות אינו פועל כ"רשות על" ואל לו להמיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו.

כך, בעע"מ 2732/14 עופר שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון (28.01.2015) נקבע: "אין בידי לקבל את טענת המערער כי יש לייחס משקל נמוך לדו"חות המעגל ולתצהירי הסבתא. אלה הן ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת, ואין לקבל בדיעבד טענות על שיקולים כאלה ואחרים מצד הסבתא להסתרת מידע מעורכי הביקורת, ובמיוחד כאשר זו אינה כבר בין החיים." (שם. בסיפא לסעיף 10 לפסק הדין).

הנני מצפה כי המשיבים יעמדו מאחורי החלטה זו וכי תוקצה לעותר דירה כאמור חלף הדירה אשר עליו לפנות כפועל יוצא מתוצאת פסק דין זה. סוף דבר; לאור האמור והמפורט – העתירה נדחית.

הנתבעות 2,3 מציינות כי אין להן כוונות מעבר לסיוע לנתבעת צוי הרחקה שנתנו נגדן פגעו במטרה זו. הניסיונות לסייע לנתבעת 1 למצוא קורת גג חלופית עד יום עריכת התצהירים , לא עלו יפה .

בהתאם לצוו גילוי מסמכים , הודיעה אחראית איכלוס נכסים בעמיגור כי הנתבעת נמצאה זכאית לדיור צבורי וקיבלה דירה למגוריה באמצעות חברת עמיגור .

שלוש שנים אחרי מות האם , האב היה בביתו עם עובד זר והנתבעות 2 ו 3 היו באות לבקרו .

במקרה עסקינן הנתבעת 1 הגישה תביעה למתן פסק דין הצהרתי אשר במהותה מבקשת ביטול צו קיום הצוואה משנת 2005 שקוימה בשנת 2018 , הוגשה בקשה לסילוק 7.3.21 ) לרבות דיון בבקשה לסילוק על 28 ) על הסף והתיק קבוע לדיון בתחילת שנת לא למותר לציין כי אף אחד מהצדדים לא עתר לעיכוב הליכים בגין הליך תלוי ועומד.

...

שיקול זה מחזק את המסקנה כי יש לבטל את הרישיון.

אולם, מאחר שציינתי לעיל כי ביטול רשות זו כפוף לעקרונות צדק ותום לב, בהתחשב במצבה הרפואי של הנתבעת 1 אני דוחה את מועד הפינוי ולא מורה על סילוק ידה לאלתר .

תוצאה נוכח מסקנתי כי למעשה מדובר ברישיון חינם, אין מנוס מקביעה כי בכוחה של התובעת לבטלו.

הנתבע טען בסיכומיו כי הוא חזר בו מהעתירה לאחר שהשופטת "הסבירה במילים הראשונות לדיון שהיא הולכת להחליט לטובת חלמיש, אז הבנתי שזה חד צדדי [...] ההחלטה כבר הוחלטה ושעדיף לי למשוך את העתירה ולהשאיר את ההחלטה לבית המשפט הזה בתקווה שאזכה לצדק" (סעיף 8 לסיכומי הנתבע; ראו גם פרוטוקול הדיון מיום 2.5.2023, עמוד 2, שורות 4-3).

דייר ממשיך בדיור הצבורי – הדין סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק הדיור הצבורי), בנוסחו הנוכחי, לאחר תיקון מס' 3 משנת 2009, קובע כדלקמן: "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נימסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

בלטה בהיעדרה עדות הנתבעת, אשר וודאי יכולה הייתה לשפוך אור על מועד כניסת אביה הנתבע לדירה.

בהמשך עדותה (עמוד 2, שורות 34 -33) לשאלה "אז באיזה שנה הוצאת את צו ההרחקה?" השיבה: "במהלך 2010, 11', 12' היו כמה". מכאן שאם צוי ההרחקה היו גורם לעזיבתו של הנתבע את ביתו (מבלי שאף הובהר האם עזב את הבית בפועל ומדוע נדרשו צוים נוספים לאחר הצוו הראשון), היה זה רק במהלך שנת 2010 - לאחר המועד הקובע.

...

בנסיבות אלו אני מוצא קושי להסתמך על עדות העדה ואינני מקבלה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בשים לב לנסיבות העניין הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח. התשלום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

יש לדחות את העתירה בשל העדר עילה, שכן המשיבה 3 קיבלה את זכויותיה על פי דין ללא כל קשר לעותר וככל ולעותר דרישה לדיור צבורי או דיור מוגן עליו להגיש בקשה נפרדת שאין לה כל קשר למשיבה 3; מכיוון שחזרת העותר לדירה מהוה סכנת חיים ברורה ומידית למשיבה 3; לאור העובדה כי בקשה זו הוגשה בעבר, הועדה כבר נתנה החלטה לאחר קיום דיון בנוכחות ב"כ ומתן החלטה מפורטת בעיניין זה; לאור העובדה כי העותר גורר את בית המשפט ואת המשיבים להוצאות מיותרות פעם אחר פעם מבלי שנקבע כל פקדון או ערבון לכסוי הוצאות הצדדים המסתכמות נכון למועד הגשת תגובה זו בעשרות אלפי שקלים.

לאחר בחינת מכלול הנסיבות והנתונים שהוצגו לועדה החליטה הועדה על המשך מגוריה של גב' חממי בדירה הציבורית שברחוב פרזון 19 תל אביב, וזאת בהיתחשב בנכותה, דוח סוצאלי מ- 5.2023 לפיו הייתה אלימות של מר חממי כלפיה, צו הרחקה שניתן למר חממי בשנת 2018, נתונים אשר מצביעים לכאורה על כך שהייתה אלימות כלפי המבקשת.

הנ"ל לאחר הפטר מפש"ר. אב המבקש- בחיים, אם המבקש- נפטרה.

...

מבלי לקבוע מסמרות לכל דבר ועניין בטענה לאלימות כלפי המשיבה 3, לאור האמור לעיל, מקובלת עלי טענת העותר כי הוועדה לא הייתה צריכה להתבסס על נימוק הנוגע לאלימות העותר כלפי המשיבה לפי צו ההרחקה הנטען משנת 2018.

טענות אלה נטענו על דרך הסתם ומבלי שנתמכו בתשתית עובדתית כלשהי המאפשרת דיון והכרעה בהם ומשכך דינם להידחות.

תוצאה העתירה נדחית.

לאחר כשבועיים ממועד הטיעונים לעונש בעיניינו של הנאשם וביום 20.12.2023 נידונה המתלוננת (הנאשמת) למאסר על תנאי, צו מבחן והתחייבות, על אף שהיא לא השלימה הליכים טפוליים וזאת בהתאם להמלצת שירות המבחן.

תסקיר מיום 3.1.2022 (להלן: התסקיר הראשון) הנאשם בן 39, גרוש ואב ל-3 ילדים (6-10), בעת כתיבת התסקיר היה ללא פיתרון דיור קבוע, לא עבד והתקיים מקיצבת נכות מביטוח לאומי על רקע נפשי (לא הוצגו מסמכים).

בשנת 2002 נפטר אביו של הנאשם ממחלה קשה.

כשהיה בן כ- 17 התגורר בגפו בדירת דיור צבורי עד שנאלץ, לדבריו, לצאת ממנה עקב חובות כלפי חברת "עמידר", ומאז חי ללא פיתרון מגורים קבוע, עבד בעבודות מזדמנות וניהל אורח חיים שולי.

כן סיפרה כי לאורך השנים הוצאו צוי הרחקה הדדיים אותם התקשו לכבד נוכח קשיי נפרדות וכן נוכח קושי במציאת מקום מגורים חלופי לנאשם.

חלקה המרכזי של המתלוננת בארוע האלים והמתגלגל, שהוביל להרשעתה בדין, היה צריך להנחות את המאשימה בעתירתה לקביעת המיתחם, ולמצער היה צריך להביא את המאשימה לתקן את עתירתה לאחר שניתן פסק הדין בעיניינה, ביוזמתה, ומבלי שבית המשפט יעורר עניין זה. לא רק שהמאשימה לא מצאה לנכון ליידע את ההגנה בתוצאות גזר הדין, מסיבה השמורות עימה, סירבה לאפשר להגנה לבחון את תסקירי המבחן בעיניינה של המתלוננת.

...

אולם, גם אם התוצאה הטיפולית במקרה דנן, אינה אופטימלית, סבורני כי באיזון כלל השיקולים ענישה על דרך של מאסר בפועל אינה התוצאה העונשית הנכונה.

תוצאה לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בגין שלושת התיקים במאוחד, אני גוזרת על הנאשם 4 חודשי מאסר.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים מת.פ 40429-02-16 שניתן ביום 28.12.2017 וזאת במצטבר ובחופף לעונש המאסר שהוטל על הנאשם בסעיף א'.