עורך דין תובע לקוחה לשעבר על הוצאת לשון הרע

לפני תביעה בעילה של לשון הרע בגין פרסומים במקומון בפתח תקווה בקשר עם התובע, עורך דין במקצועו.

אגב, בעקבות חקירת המישטרה הוגשה נגד היועץ המשפטי לשעבר תלונה נוספת, הפעם ללישכת עורכי הדין, ממנה עולה חשד לכאורה לניגוד עניינים, הפרת חיסיון לקוח ועורך דין וגביית שכר טירחה מופרז.

בין הישאר נטען כי היועץ המשפטי לשעבר הוציא לכאורה כספים מכספי נאמנות וזאת לכאורה לצורך תשלום עבור שירותים שקבל על ידי משרד חקירות, וכן לכאורה לתשלום עבור עורכי דין שהוזמנו על ידו, במסגרת תביעה משפטית שניהל נגד התאגיד.

...

אשר לתביעה שבכותרת (ורק בעניינו של מילוא) קבע הבורר בסעיף 123 לפסק הבוררות: "מה שנאמר לעיל לגבי אותו חלק של תביעת לינצר נגד עברון שעסק בפרסומי לשון הרע, נכון גם כאן. הפרסום שבו מדובר, בין שהוא לשון הרע ובין שלא, ובין שחלה עליו אינו מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע (ככל שבלשון הרע מדובר) אינו אלא אחד המעשים שעליהם מבוססת התביעה בגין הפגיעה במוניטין שגם בה היה מילוא אחד הנתבעים. תביעה זו התקבלה (אף שבחלקה הקטן מבחינת סכומה ואף שמילוא עצמו לא חויב לשלם בגינה דבר נוכח הגיבוי המלא שקיבל ממילא), ולא ניתן לפסוק בגין מעשה שהיה חלק מעילתה גם פיצוי נוסף "ללא הוכחת נזק". היא נדחית לפיכך מטעם זה, ומבלי להידרש לכל שאר השאלות שהיא מעוררת".

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3.

התובע ישלם לנתבעים 2 ו- 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

עורך הדין טען כי התובע הוציא דיבתו רעה ושהוא היתחמק מתשלום שכר טירחתו.

רקע ברקע הבקשה, עומדת התובענה, ובמרכזה סיכסוך בין עורך דין ובין לקוחו לשעבר.

מר הורוביץ אף הגיש תובענה נגד מר אליאסי, שכללה עילות של אי-תשלום שכר טירחה ופירסום לשון הרע, במסגרת הפרסומים כאמור.

...

ונזכיר כי בהתאם לפסק הבוררות של נוף – עליו נשען התובע בתביעתו שלפני – נקבע במפורש כי "עו"ד הורוביץ ראה בתובעים [ובהם שני העדים] כחברי הנציגות...בהתאם, גם לאחר חתימת הסכמי שכר הטרחה, התייחס עו"ד הורוביץ לכל אחד מהתובעים כחברי נציגות. אני קובע גם כי עו"ד הורוביץ המשיך להתייחס אל התובעים כחברי נציגות גם לאחר שהתברר לו כי אלה לא נבחרו בהצבעה כללית של אסיפת לקוחותיו" (פסקאות 69-68 לפסק הבורר החלקי).

על רקע כל אלה אני קובע כי גם אם נקבל את עמדת התובע כפשוטה, אין בראיות שהוא מבקש להסתמך עליהן, בדבר שינוי עמדת העדים, כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר.

בטענות הנוספות שהועלו לא מצאתי צידוק לסטות מהמסקנה אליה הגעתי.

בפני תובענה אשר הוגשה בעילה של הוצאת לשון הרע על סך של 120,000 ₪ על ידי עורך דין כנגד לקוחתו, לשעבר.

...

התוצאה, הינה, כי התביעה מתקבלת.

אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע הסך של 20,000 ₪ בצרוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת הוצאות התובע וכן שכ"ט עו"ד בצירוף דמי מע"מ כחוק בסך של 8,500 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מבוא התובעת עורכת דין במקצועה הגישה כנגד הנתבע, לקוחה לשעבר תביעה לפיצוי בסכום של 150,000 ₪ בטענת של הוצאת לשון הרע.

...

אשר על כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום של 50,000 ₪ בצירוף הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה-4.1.01 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד 9,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בשל הזמן הרב שחלף ועל מנת לסיים המחלוקות שבין הצדדים לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התובעת ולחייב פרסום הודעת התנצלות.

ביום 25.6.07, יום לפני מועד הבחירות, פורסמה בעתון הארץ ב THE MARKER, במדור "דין וחשבון" כתבה "תלונה לועדת האתיקה נגד בומבך", אשר יוחדה כולה לתלונה שהגיש התובע נגד הנתבע לועדת האתיקה כדלקמן: "ימים ספורים לפני הבחירות לראשות לישכת עורכי הדין, ובתזמון שכנראה אינו מקרי, הוגשה לועדת האתיקה של הלישכה תלונה נגד אחד המתמודדים, עו"ד אילן בומבך, בידי לקוחו לשעבר" ובה הוציא התובע לשון הרע על הנתבע בכוונה לפגוע בו כדלקמן: לטענת הנתבע, התובע הוא שמסר לידי כתב עתון "הארץ " או לידי העתון עצמו עותק מהתלונה, או התיר מסירת עותק מהתלונה, אשר כולל הוצאת דיבה חמורה כלפי הנתבע.

לעניין התביעה שכנגד אותה הגיש הנתבע נגד התובע בעוולת לשון הרע, בין היתר בגין פירסום התלונה באתרי האנטרנט ובעיתון, הצהיר התובע, כי יואב יצחק, המו"ל והעורך של אתר האנטרנט בו פורסם תוכן תלונת התובע לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין, היתקשר אליו לטלפון הנייד שלו, ביוזמתו של יואב יצחק, ושאל אותו אם הוא שילם לנתבע 120,000$ והתובע השיב לו בחיוב ובכך הסתיימה השיחה.

כך עולה, לכאורה, ממכתב גבריאל, בו דרש מן הבנק 18 מליון ש"ח עבור "החזר הוצאות ופצוי בגין עוגמת נפש", וזאת תמורת אספקת מידע לבנק על תוצאות חקירה שניהל כנגד הבנק בנושאים המעוררים חשד לפלילים, כשלכך מתלוה איום להגיש את התביעה לפני פירסום מאזן הבנק.

...

סוף דבר אני דוחה את תביעת התובעים.

בתביעה זו ישלמו התובעים ביחד ולחוד לנתבע הוצאות שכר טרחה בסך 50,000 ₪, כשהם צמודים ונושאים הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

אני מקבלת בחלקה את תביעה הנתבע בתביעה שכנגד.