עורך דין שהסכים לפשרה לפי 79א ללא ידיעת הלקוח ביטול פסק הדין

לטענת התובע, הסכמת עורך דינו, דאז, עו"ד י. פרידמן (להלן: "עו"ד פרידמן") למתן פסק דין בעירעור על דרך הפשרה, ניתנה על בסיס הצהרת הנתבעת לפיה היחידות בבניין לא יימכרו ולא יושכרו, וישמשו את בני משפחתה.

פסק הדין בערכאת העירעור – ביטולו כזכור, על פסק הפינוי שניתן בבית משפט השלום הגיש התובע ערעור לבית משפט זה. בתאריך 9/11/09 נתן בית המשפט שלערעור (בראשות כב' השופט י. שנלר) פסק דין, על דרך הפשרה בלא מתן נימוקים, על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (לעיל ולהלן: "פסק הדין בעירעור") – במסגרתו נפסק כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 42,000$ בש"ח, זאת בנוסף לסכום שנפסק לאחרון בפסק הפינוי (נספח ה' לתצהיר מליק; נ/2).

כאשר עסקינן בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' – היתערבות בית המשפט בפסק הדין תיעשה רק בנסיבות של חריגה קיצונית מגבולות הסבירות בהסקת מסקנות או בפסיקת הסכומים [רע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוכרה קבלנים נ' סגל (פורסם בנבו, 22/7/04); ע"א 1639/97 עניין אגיאפוליס, פסקה 4 לפסק הדין].

הלכה היא כי "על בעל דין הטוען כי עורך דינו הסכים לפשרה ללא ידיעתו ... מוטל רף הוכחה גבוה" שכן " ... הנחת המוצא היא שעורך הדין פועל בהסכמת הלקוח ובהרשאתו" (עניין בן איבגי, עמ' 6 פסקה 6 לפסק הדין).

בנסיבות אלה אני תמה, הכיצד זה טוען התובע כי לא נתן הסכמתו לפסיקת פיצויים על דרך הפשרה, וכי כל העת טען כי הוא מבקש דיור חלוף בעין? לו כנה הייתה טענת התובע כי לא הסכים למתן פסק דין לקביעת גובה הפצוי הנוסף שיינתן לו כנגד פינוי המושכר, נפלא ממני מדוע דרש מבא כוחו לקבל לידיו את הפצוי הכספי הכולל? הדעת אינה סובלת מצב שבו מחד יגבה התובע את הכספים ומאידך יטען כי לא הסכים ולא הבין את המשמעות המשפטית של פסיקה על פי סעיף 79 א'.

...

הואיל ולדעת הכל, הסעד הכספי לו עותר התובע בתביעתו נופל תחת סמכותו העניינית של בית משפט השלום (פיצוי הנמוך מ-2.5 מיליון ₪) מכאן שבית משפט זה נעדר סמכות לדיון בתביעה כספית – ודינה להידחות על הסף.

התוצאה סוף דבר לאור האמור והמקובץ לעיל התוצאה הינה כדלקמן: א. התביעה בת.א. 1293-09-10 – נדחית.

ב. התובענה בה.פ. 31263-02-11 – נדחית.

בשלב זה חיפשו התובעים עו"ד אחר אשר פעל לביטול פסק הדין והסכים אף הוא למתן פסה"ד לפי סעיף 79א אך חיובם בו צומצם ב- 20%.

מאידך, אין להיתעלם מכך שהתובעים הסכימו במפורש לאחר מכן, כאשר החליפו עו"ד להגיע להסכם פשרה לפי סעיף 79א שאמנם שיפר את מצבם אך גם הוא חייבם לשלם סכומי כסף על השמוש בחשמל ובמים ואין להיתעלם מכך שבהסכמי השכירות שלהם נכתב בפירוש שעליהם לשלם על החשמל והמים.

הסכמה של עו"ד למתן פס"ד, לפי סעיף 79א מבלי לקבל בפירוש את הסכמת הלקוח יש בה הן משום רשלנות והן הפרת חובה חקוקה של חובת הנאמנות של עורך הדין ללקוח.

כידוע, העירעור על החלטות לפי סעיף 79א כימעט בלתי אפשרי וגם זאת יש להביא בפירוש לידיעת הלקוח כאשר מגיעים להסכמה שכזו.

באשר לתביעה בענין הפגיעה באוטונומיה של התובעים יש להביא בחשבון הן את הסכמת התובעים להגעה להסכמה, הסכמה שניתנה כבר בעת החתימה על יפוי הכח והסכם שכר הטירחה וכן על כך שבסופו של דבר הסכמו התובעים להגיע לפשרה גם לאחר שהחליפו עו"ד. בהיתחשב בכל הנסיבות נראה כי יש להורות רק על החזר השכר שקבל הנתבע בגין ייצוג התובעים בהליך הקודם בכך יש לפצות את התובעים על מלוא נזקיהם כאשר הפצוי מביא בחשבון גם את העבודה שביצע הנתבע בהגשת כתבי הטענות שבהם עשו התובעים שימוש גם לאחר החלפת עורך הדין.

...

אין להתעלם גם מהעבודה שבוצעה בפועל על ידי הנתבע עבור התובעים בהגשת כתבי הטענות שככל הנראה נעשה בהם שימוש גם בסופו של דבר על ידי עוה"ד החלופי כך שאין מקום אף להורות על מלוא החזר שכר הטרחה ששולם לנתבע.

באשר לתביעה בענין הפגיעה באוטונומיה של התובעים יש להביא בחשבון הן את הסכמת התובעים להגעה להסכמה, הסכמה שניתנה כבר בעת החתימה על יפוי הכח והסכם שכר הטרחה וכן על כך שבסופו של דבר הסכמו התובעים להגיע לפשרה גם לאחר שהחליפו עו"ד. בהתחשב בכל הנסיבות נראה כי יש להורות רק על החזר השכר שקיבל הנתבע בגין ייצוג התובעים בהליך הקודם בכך יש לפצות את התובעים על מלוא נזקיהם כאשר הפיצוי מביא בחשבון גם את העבודה שביצע הנתבע בהגשת כתבי הטענות שבהם עשו התובעים שימוש גם לאחר החלפת עורך הדין.

בענין זה אני מקבל את טענות התובעים.

עוד נאמר בתובענה כי לאחר כריתת הסכם המכר, הפרה המערערת את התחייבויותיה וביטלה את השיק אשר סורב על ידי הבנק הנמשך.

רק לאחר חתימת הסכם המכר, התחוור למערערת הסכום המשמעותי בו תחויב בגין היטל השבחה, נתון שהועלם הן על ידי עורך הדין שטיפל בעיסקה והן על ידי המשיבה.

המערערת מאשרת כי על פי הסכם המכר, היא נטלה על עצמה תשלום כלל ההיטלים, לרבות היטל השבחה, אך זאת בתנאי שהנכס נקי מחובות ומבלי לדעת שמדובר בחוב קיים שנוצר לפני שנים רבות.

אין חולק כי המשוכה העומדת בפני המערערת, המתבטאת בהסכמתה למתן פסק הדין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט אינה קלה.

סעיף 9 (א) לחוק המתווכים מורה כי "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לבצוע פעולות תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה". לא מדובר בדרישה צורנית אלא בתנאי מהותי שבהעדרו, לא זכאי יהא המתווך לדמי תיווך.

...

איזון הסיכויים והסיכונים בענייננו מוביל למסקנה כי ראוי היה לפסוק למשיבה 60% מסכום תביעתה השטרית ולא מעבר לכך.

לפיכך, אני מקבל את הערעור באופן שסכום החיוב בתובענה השטרית יעמוד על שיעור 60% מסכום השטר.

בנוסף, אני מורה על ביטול ההוצאות בהן חויבה המערערת בבית משפט קמא.

סופה של התובענה הנזיקית בפסק דין מיום 10.4.16 שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, שבמסגרתו חויב בית החולים לשלם לנתבעים 3-4 סך של 275,000 ₪ (להלן: "סכום הפצוי" או "הסכום שנפסק" ו- "פסק הדין" בהתאמה).

התובע והנתבע אינם חלוקים על כך כי במסגרת התובענה הנזיקית ניתנה הצעה על-ידי בית המשפט ביום 13.5.13 לסיום התיק בפשרה כנגד תשלום לתובעים בסך של 412,000 ₪ (80% מתוך 515,000 ₪), בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות (להלן: "הצעת הפשרה").

התובע טוען כי בנסיבות העניין שעה שהייצוג לא הופסק על-ידי הנתבעים אלא על-ידי הנתבע, ללא ידיעת הנתבעים, יש לפסוק לתובע את מלוא שכר הטירחה על יסוד אינטרס ההסתמכות של התובע, ללא קזוז 40%.

ראשית, אין חולק כי הנתבעים הסכימו להצעה שהוצעה על-ידי בית המשפט, ולפיכך לא חל סעיף 11 להסכם שכר הטירחה, הקובע כי אם הלקוח לא הסכים להצעה שהומלצה לו על-ידי עורך הדין, יהיה עורך הדין זכאי לשכר טירחה בשיעור שהוסכם מתוך הסכום שהוצע או הסכום שנפסק, לפי הגבוה.

ספק אם הנתבעים כלל ידעו כי ניתן פסק דין בעיניינם כשנתיים קודם לכן.

יש לערוך הבחנה בין מצב שבו המשך הייצוג הועבר לעורך דין שלישי, כאחד המקרים שנידון על-ידי כב' השופט אילן סלע (ר' פסק דינו של כב' השופט סלע מיום 27.6.18 בת.א. 24234-12-13 ות.א. 47719-01-14).

במקרה שבו הנתבע חזר בו מהעברת הטיפול לידיו של התובע, הופר ההסכם, ומשהופר בוטלה ביחד עמו הסכמת הצדדים כי הנתבע יהיה זכאי לחלק משכר טירחתו של התובע.

...

אינני מקבלת את טענת הנתבע כי על התובע להוכיח תשלום ההוצאות בעין, שכן, למשל, אין מחלוקת בין הצדדים כי שכר טרחת המומחה לא שולם והחוב מול המומחה נשאר פתוח.

אינני מקבלת את הגישה כי יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד עם הנתבע בתשלום שכר הטרחה וההוצאות.

דין התובענה כנגד הנתבעים 2-4 להידחות.

בתביעתה טענה המערערת כי המשיב ניצל את מצוקתה, ואף שידע היטב כי אין כל התכנות לעתירה, היתקשר עימה בהסכם שכר טירחה שבו מכר לה שירותים משפטיים חסרי תוחלת ואף גבה בגינם סכום עצום של 180,000 ₪.

המערערת טענה כי על המשיב להשיב לה את כל הסכומים ששילמה לו בתוספת פיצוי בגין עגמת נפש וההוצאות הרבות שגרם לה. המשיב טען שהמערערת היא תובעת סדרתית, הוא חזר וייעץ לה לא להגיש את העתירה, לא בכדי נכתב בהסכם שכר הטירחה באופן ברור ומפורש כי סכויי העתירה קלושים ביותר והומלץ ללקוח להמנע מהגשת ההליך.

במסגרת ההליך הגיעו הצדדים להסדר דיוני שבו הוסכם, בין היתר, כך: "יינתן פסק דין על דרך הפשרה ולפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, ללא הנמקה, על פי הדין המהותי, על בסיס כתב התביעה, כתב ההגנה וסיכומים בלבד, תוך ויתור העדת עדים וחקירתם". עוד הוסכם שהצדדים יהיו רשאים לצרף לסיכומים תצהיר מטעם בעלי הדין בלבד, וראיות שונות, וכי המערערת תהא רשאית לפנות לבית משפט בבקשה שיורה ללישכת עורכי הדין להמציא לבית משפט חוות דעת בעיניין גובה שכר טירחת המשיב, בהתאם לסעיף 89 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961.

תמצית טענות המשיב המשיב טוען כי אין כל נימוק שיצדיק להתערב בפסק דין שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, שהסמיכו את בית משפט ליתן פסק דין לפי סעיף 79א ללא נימוקים, תוך שהוסכם במפורש כי בית משפט יוסמך גם לדחות את התביעה במלואה או לקבלה בשלמותה.

תוצאה לאור האמור אני מקבלת את העירעור ומורה על ביטול פסק הדין.

...

דיון והכרעה הגעתי למסקנה כי הדין עם המערערת, ופסק הדין שניתן אינו יכול לעמוד.

אולם מהנימוקים האמורים, אני סבורה כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם יש להתערב בפסק הדין.

תוצאה לאור האמור אני מקבלת את הערעור ומורה על ביטול פסק הדין.