עורך דין נגד יורשים שכר טרחה שהובטח בחייו

מסיכומי הנתבעת 3 עלה כי מאחר ומדובר בתביעה כנגד מי שאינו בין החיים ואינו יכול להגן על עצמו, על התובעת לעמוד בנטל ראיה מוגבר ועליה להביא ראיות חזקות ואף סיוע לעדותו.

לא הוצגה ראשית ראיה לכך שעורך הדין המנוח ייצג את התובעת, והיא אישרה שלא נחתם הסכם שכר טירחה ולא הונפקו חשבוניות, ועל כן יש לדחות תביעתה נגד הנתבעת 3.

נראה כי מדובר מסכום הנובע אולי מריבית שציפתה הנתבעת לקבל לאור ההבטחה להשיב לה את הכספים בתוספת ריבית שנתית של 4.5%, אך מאחר ונחתם הסכם חדש שביטל תנאי זה אין לפסוק ריבית מיוחדת זו. נראה כי הצדדים הסכימו על שער דולר של 3.4 ולפי שער זה חישבו את הסכומים.

התובעת לא הרימה הנטל נגד עו"ד קליין המנוח: מאחר והתובעת לא הצליחה להרים נטל ההוכחה לכך שרומתה ונפלה למעשה קנוניה, רק במידה ויקבע שעורך הדין המנוח ייצג אותה והתרשל בתפקידו כמייצג או התרשל בחובותיו כלפי צד ג' יהיה על היורשת לשלם פסק הדין עד לגובה שווי העיזבון, וזאת בייחוד לאור העובדה שהיורשת העידה כי לאחר מותו הגיעו תיקיו של עורך הדין המנוח לביתה והיא מצאה חומר הקשור לתיק זה והעבירה אותו לבא כוחה, אך מסמכים אלו לא הוגשו לבית המשפט.

התובעת סתרה עצמה לגבי הסכומים ששילמה לעורך הדין ואם שילמה לו. טענה שיש קבלות והן הוגשו לא הגישה הסכם שכר טירחה ולא טענה שחתמה על ייפוי כוח.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 216,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (13.7.14) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

תביעת התובעת נגד הנתבע 3 נדחית.

התובעת תשלם לאלמנת הנתבע 3, גב' מלכה קליין, כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום בפועל.

מציין בית-משפט קמא, כי במועדים הרלוואנטיים הרוח החיה והדמות הדומינאנטית בקבוצת בולוס (חברת בולוס גד ובולוס תיירות) היה המנוח איברהים בולוס ז"ל, שנפטר ביום 25.4.10 לאחר הגשת התביעה, ובכתב התביעה המתוקן נתבעו יורשיו: יעקב בולוס (שההליכים כנגדו עוכבו עקב היותו בהליך פש"ר) ונזאר בולוס (ששמש כדירקטור בבולוס תיירות), כמי שחבים בחובו הפסוק.

מרגע שבולוס תיירות פעלה שלא כדין, ופרעה את התשלום השני שסכומו עלה במידה ניכרת על 15% מדמי המכר, מבלי שהובטח כנדרש, והעבירה את הכספים לבולוס גד, היה עליה או ליתן מידית לפנחסוב בטוחה אחרת המנויה בחוק, שתענה על הדרישות ביחס לאותה בטוחה (כגון ערבות בנקאית), או לסלק את המכשול שנזכר לעיל ביחס להערת האזהרה, באופן שזו תהווה בטוחה העונה על דרישות החוק ביחס לכל הסכום שהיתקבל עד אז. אילו פעלה בולוס תיירות כדין, היה נימנע מפנחסוב הנזק הכספי, למעט סכום קטן ששולם לעו"ד טויסטר כשכר טירחה, ובאשר לכספים ששולמו בגין מס רכישה – אלה הוחזרו.

התביעה כנגד משיעור כמיל (נתבע מס' 4) נדחתה אף היא ללא צו להוצאות, ואילו ניזאר בולוס (נתבע מס' 3), עזמי נשאשיבי (נתבע מס' 5) ועו"ד שי טויסטר (נתבע מס' 7) חויבו, ביחד ולחוד, לשלם לפנחסוב את סכום המקדמה בסך 48,650 ₪ (מיום 21.5.02), את הסכום הנוסף של 535,150 ₪ (מיום 12.6.02) בנכוי הסכום של 14,633 ₪ שקבלו בהליך הפרוק, וכן חויבו משיבים אלה בהחזר מלוא האגרה ששלמו פנחסוב ואף בתשלום שכר טירחת עו"ד בסכום מופחת של 25,000 ₪.

הואיל וסבורים אנו, כאמור כבר לעיל, שלא ניתן לקבוע שפנחסוב התרשלו או הפרו חובה המוטלת עליהם בכך שנמנעו מלהזקק לייצוג משפטי מטעמם וסמכו למעשה על עורך דין מטעם הקבלן, והואיל וגם לא הייתה הצדקה להפחתה כה משמעותית בשיעור שכר הטירחה, רואים אנו לנכון, במקרה זה, להתערב בשיעור שכר הטירחה שנפסק לזכות פנחסוב ולהעמידו על סך של 75,000 ₪ (במקום 25,000 ₪) נכון למועד פסק דינו של בית-משפט קמא (7.6.17).

...

אין צו להוצאות בין פנחסוב לבין שאר בעלי הדין בערעור זה. ב-ע"א 8508-09-17 (ערעורו של מר נשאשיבי) אנו דוחים את ערעורו ומחייבים את נשאשיבי לשלם לחברת הביטוח "כלל" (המשיבה מס' 11 ב-ע"א 8508-09-17) שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), ומורים למזכירות בית המשפט להעביר את הסכום של 5,000 ₪ מתוך הפיקדון שהפקיד נשאשיבי בבית-משפט זה לידי בא כוח חברת "כלל", משרד עו"ד ראב"ד, מגריזו, לזכות חברת "כלל". אין צו להוצאות בין נשאשיבי לבין שאר בעלי הדין ב-ע"א 8508-09-17.

קכ"א. ב-ע"א 59608-07-17 (ערעורו של עו"ד טויסטר) אנו מורים בזאת על דחיית הערעור למעט המועד לחישוב הפרשי הצמדה וריבית על הסך של 18,246 ₪, כאמור לעיל.

בפסקה קי"ז. אנו מחייבים את עו"ד טויסטר לשלם ל-"כלל" חברה לביטוח בע"מ שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪ (כולל מע"מ), ומורים למזכירות בית המשפט להעביר את הסכום של 5,000 ₪ מתוך הפקדון שהפקיד עו"ד טויסטר ב-ע"א 59608-07-17 לידי בא כוח "כלל" – משרד עו"ד ראב"ד, מגריזו, וזאת עבור חברת "כלל". אין צו להוצאות בין עו"ד טויסטר ובין שאר בעלי הדין בערעור זה. קכ"ב. מזכירות בית המשפט תחזיר לידי בא כוח פנחסוב את הפיקדון שהפקיד פנחסוב ב-ע"א 14704-09-17 לידי בא כוח פנחסוב, עבור מרשו, וזאת ככל שלא מוטל עליו עיקול.

(נגד המבקש והנתבע 1, מר אבי גבריאלי) בתיק הוגשה תביעה על ידי עו"ד יוסף סלטון, שעיקרה תשלום שכר טירחה בגין עסקת מכר משנת 1980.

בהתאם להילכת בובליל [רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג (פורסם בנבו)], המועד להגשת כתב הגנה יידחה עד להכרעה בבקשה מקדמית בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: האחד, יש סיכוי סביר לקבלת הטענה הדיונית המקדמית.

זאת ועוד, המבקש מפנה בבקשתו את בית בית המשפט לסעיף 88 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן "חוק לישכת עורכי הדין") הקובע שלעורך דין קיימת זכות עיכבון על מסמכים להבטחת שכר טירחתו והחזר הוצאותיו למשך שלושה חודשים עד להגשת תביעה, מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את אשר עוכב.

למותר לציין, כי על המשיב היה לתור ולגלות מי הם יורשו של המנוח על מנת לגבות את שכר טירחתו לכאורה, ולא להיפך.

...

עיקרה של הבקשה נסובה סביב הטיעון שדין התביעה להידחות נוכח חלוף תקופת ההתיישנות כיוון שמדובר בתביעה לשכר טרחה המתייחסת לפעולות שביצע המשיב, כעורך דינם של המבקש ואביו המנוח ז"ל "בשנות ה- 80 של המאה הקודמת דהיינו לפני כ- 40 שנה" (ראה סעיף 2 לבקשה).

על כן, החריג בדבר אי גילוי זהות היורשים של המנוח אשר משעה את תקופת ההתיישנות אינה חלה כלפי המבקש ודינה להידחות.

לאור האמור לעיל, ומכוח סמכותי לפי סעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אני מורה על דחיית התובענה נגד המבקש והנתבע 1, אבי גבריאלי.

לאור קיומו של העיקול שהטיל הבנק על הדירה, וכן עיקולים נוספים שנטען שהיו באותה עת, ניהל עו"ד פרומוביץ' מו"מ עם הבנק לפרעון החוב והסרת העיקול, שבסופו מסגרתו הוסכם כי בכפוף לתשלום 100,000 ₪ ע"י הנתבעות (בנוסף לתשלום נוסף כנגד חובות אחרים) יימחק החוב (להלן: "ההסכמה").

בעקבות ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר כתב הגנה כאמור, המותב הקודם שדן בתיק הורה ביום 14.05.2016 על מתן מספר תיק חדש לתובענה זו, הוא תא"ק 28964-05-16, במסגרתו ניתן פסק דין זה. התביעה הנוכחית התובעים טוענים כי על הנתבעות לשפות אותם, הן בגין התשלום שביצעו לבנק והן בגין שכר טירחת עורך דינם בהליכים המשפטיים בתביעת הבנק.

מקור החובה של חייב להשיב לערב תשלומים שבהם נשא הערב מכוח ערבותו הוא בסעיף 9 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, הקובע באופן ברור: "זולת אם ניתנה הערבות שלא בהסכמת החייב, זכאי הערב לחזור על החייב ולהפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, בתוספת הוצאות סבירות שהוציא לרגל הערבות וריבית בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961 , מיום מילוי הערבות או מיום ההוצאות" אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים שילמו סכום של 70,000 לבנק, וכי סכום זה שולם לצורך ביטול ערבותם, שניתנה לבנק לצורך הבטחת החזר הלוואה שלקחו הנתבעת 3 והמנוח.

בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים פ"ד נז(5) 433, 445, נידונה טענת השהוי במשפט האזרחי והוסברה באופן מפורט.

נכונים הדברים אף יותר בהיתחשב בעובדה שגם קודם לתיקון כתב התביעה, הייתה תלויה ועומדת התביעה כנגד "יורשי המנוח נשפיץ אלכסנדר", כפי שהוגדר ע"י התובעים.

...

מכל האמור, אני קובע שהנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח כי לא ידעו על הסדר החוב של התובעים בעת שגיבשו עם הבנק את ההסכמה.

סיכום סיכומם של דברים, אני מחייב את הנתבעים לשלם לכל אחד מן התובעים את הסך של 40,800 ₪, כשהוא משוערך כדין החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

בשלהי שנת 2014 הגיע התובע להסדר עם הנתבעת לשם פרעון מלוא החוב של האב המנוח לידי הנתבעת ובנוסף ביום 10.2.2015 שולמו לעורך דין חצוני של הנתבעת 24,000 ₪ בגין אגרות ושכ"ט עו"ד בשני תיקי הוצאה לפועל שנוהלו על ידי אותו עורך דין בשם הנתבעת כנגד האב המנוח.

ביום 13.4.2015, לאחר שנחה דעת הנתבעת כי סולק כל החוב (הן לנתבעת והן לעורך דינה), הופקה הודעת אגף השומה והגבייה של הנתבעת המודיעה להוריו של התובע (אשר באותו זמן כבר שניהם לא היו בין החיים) כי הנתבעת החליטה לבטל ולהסיר את צו העיקול נשוא ההודעה (צו שמספרו 343493) וכי "הודעה ממוכנת על ביטול והסדר העיקול תועבר בתוך 3 ימים עבודה באמצעות קובץ מדיה למרכזי הבנקים בהם הוטל העיקול". דא עקא, ההודעה האמורה ואחרות שבאו בעקבותיה לא הועילו.

פעם אחר פעם נימסרו לתובע אישורים חדשים לגבי הסרת העיקול בצרוף הבטחה כי הביטול מבוצע באופן ממוחשב וכי תוך 3 ימים יוסר העיקול, אך לשוא.

לא הוצג תחשיב נזק המסתכם בסכום הנתבע (24,000 ₪) אולם נראה כי הסכום שנגבה על ידי עורך הדין החצוני של הנתבעת כאגרות ושכר טירחה בגין תיקי ההוצאה לפועל מהוה בעיני התובע אמת מידה לעניין כימות התביעה.

דיון והכרעה אינני מקבל את טענת הנתבע לגבי העידר יריבות מול התובע - וזאת משני טעמים: התובע הוא יורש רבע מהעיזבון ואוחז בידיו יפוי כוח נוטריוני לפעול בעניינים הנוגעים לעיזבון אביו גם בשם יורש נוסף שהוא בעל זכות למחצית מהעיזבון.

...

בעניין זה אני קובע כי התובע לא הוכיח דבר בעניין חשבון נוסף נטען שבו צבורים כספים ע"ש האם המנוחה.

אין בידי לקבל את טענת התובע בעניין החשבון ע"ש האם כשיקול לעניין אומדן העוול שנגרם על ידי הנתבעת.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 15,400 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.