עורך דין הקליט לקוח לאחר שחסימתו בווטסאפ

עפ"י האמור בכתב התביעה, ביום 21.8.17 ניגש התובע לחנות הנוחות של תחנת הדלק על מנת לקנות לעצמו שתייה, ועת ניכנס לחנות החל הנתבע 3 לכנותו "ניאו נאצי", אמר לו שהוא "מברך את הפיהרר", הוסיף להשתלח בו לעיני לקוחות, ולבסוף, הצדיע לו במועל יד. לטענת התובע, היתנהגות הנתבע 3 כלפיו מקימה לו עילות תביעה שונות, ובין היתר לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) ולפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הפליה).

חנמאל: היא מוקלטת גם אצלי, כן. האם: אין בעיה, איתי אתה כן יכול לדבר, איתו אני לא מרשה לך לדבר, בוא נתחיל מכאן, בסדר? ועו"ד ידבר אתכם.

כעת, לאחר שניתן כנגד הנתבע 3 פסק דין בהיעדר הגנה, שכרה משפחתו עו"ד באמצעות תרומות נדיבות שקבלה מאנשים רבים ששמעו על פסק הדין, ולאחר שעורך הדין הסכים לייצג את הנתבע בשכר מופחת, מתוך היתחשבות במצבו הכלכלי.

התובע מציין שביום 14.2.18, לאחר שהוגשה הבקשה בעיניין תחליף ההמצאה, שלח המיתמחה עותק מהבקשה לנתבע בצירוף הודעת ווצפ בהאי לישנא (צלום ההודעה צורף כנספח ד' לבקשה לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה): "שלום רב, מצ"ב בקשה שהגשנו לבית המשפט. אם ברצונך להגיב עליה לבית המשפט, עליך לשלוח פקס ל 02-5010290 ולציין את טענותיך בצירוף מספר תיק ודרכי יצירת קשר לקבלת ההחלטה". הינה כי כן, התובע עשה כל מאמץ לבצע המצאה בדרך המלך, ולעורר את נתבע 3 לפעול באופן שימנע את הצורך בקבלת אישור לבצוע תחליף המצאה (ובהמשך לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה).

לאחר שלא ניתן היה להמציא את כתב התביעה ישירות לנתבע וכאשר לא הייתה כל דרך לדעת שהוא מתגורר ברחוב הפיקוס 16 דוקא, נכון היה להורות שתחליף ההמצאה ייעשה בכתובת האחרונה שנרשמה במשרד הפנים, בשדרות חב"ד 25, וכדי להפוך את תחליף ההמצאה לאפקטיבי עוד יותר, גם הוריתי לתובע ליידע את נתבע 3 במיסרון על ההדבקה בשדרות חב"ד. לנתבע היו הזדמנויות עובר לבקשה לתחליף המצאה, ובהמשך עובר לקבלת פסק הדין בהיעדר הגנה נגדו, שכתב התביעה יימסר לו בדרך המלך, אך הוא (ואימו) חסמו כל דרך לעשות זאת, ולפיכך, משנוכחתי שהתובע ביצע את תחליף ההמצאה בדיוק באופן שנתבקש, לא הייתה כל סיבה שלא ליתן לו פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע.

...

דיון והכרעה בשני עניינים נוספים: דרישת התובע לקיים דיון בבקשה: על פי הדין אין חובה לקיים דיון בבקשה מסוג זה. אציין, שלעניין הניסיונות לבצע המצאה כדין קיבלתי את גרסת התובע כמהימנה לחלוטין, ולאור המסקנה שאליה הגעתי בעניין זה, מתייתר הצורך לחקור את הנתבע ואמו על האמור בתצהיריהם בקשר לכך.

סיכומם של דברים והוראות להמשך: סיכומם של דברים הוא שדין הבקשה לביטול פסק דין להתקבל מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט.

לאור התנהלותו של נתבע 3 עובר למתן פסק הדין, כמפורט לעיל, אני קובעת שפסק הדין יבוטל רק בכפוף לכך שהנתבע ישלם לתובע הוצאות, אשר יפצו אותו על המאמצים שעשה עת ניסה להמציא לנתבע את כתב התביעה, ועל הוצאותיו בגין הגשת בקשת הביטול.

ביום 19.6.14, בזמן שחסן נחקר ביחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית, הדליף מלכה לנאשם על המתרחש בחקירה באמצעות הודעת ווטספ והמליץ לו להזמין את חסן לפגישה באותו לילה כדי לקבל "חבילה". לאחר פגישות ותיאומים שונים, ביום 3.7.14 נפגשו הנאשם וחסן בבית קפה באשדוד וחסן מסר לנאשם תיק עם כסף שניתן לו על ידי אנשי המחלקה לחקירות שוטרים.

כך, גם אם חסן יוותר על החיסיון, הדרך להוכחת מרכיבי הגנתו של הנאשם – נחסמה.

עוד טוען הנאשם, כי במסגרת הסכם עד המדינה שנחתם עם חסן, הוא התחייב "להמנע מכל קשר עם עיתונאים ואנשי תיקשורת, אלא אם כן יקבל לכך אישור ממח"ש". אלא, שחסן התראיין פעמים רבות באמצעי התיקשורת בשנתיים האחרונות ואף מסר לתקשורת סירטון של הפגישה בבית הקפה, תוך שהוא משבש באופן חמור את החקירה, שכן כאשר הגיעו חוקרי המחלקה לחקירות שוטרים לבית הקפה התברר כי הקלטת הפגישה נמחקה.

את ההכרעה בטענה המקדמית בדבר חיסיון עורך-דין לקוח, החלטתי לדחות להמשך המשפט, בהתאם להתפתחויות העשויות לחול במהלכו באשר לסוגיית החיסיון, כגון (אך לא רק) היתערבות של לישכת עורכי-הדין או שינוי בעמדה של חסן.

...

הגם שקיים דמיון בין עובדות האישום הראשון בעניינו של הנאשם לבין עובדות כתב האישום בעניין ליברמן ועובדות "פרשת בוצ'ן", הרי שקיימות גם הבחנות עליהן עמדה המאשימה, אשר לה כאמור מסור שיקול הדעת בעניין זה. מכל מקום, לא עלה בידי הנאשם להראות כי בבסיס ההבחנה לה הוא טוען עמד מניע פסול, שרירותי או זר. לאור האמור, טענתו המקדמית של הנאשם בדבר אכיפה בררנית נדחית בשלב זה. פגם או פסול בכתב האישום – סעיף 149(3) לחסד"פ הנאשם טוען כי כתב האישום מנוסח בצורה מעורפלת, ואינו מאפשר לו להיערך כראוי לקראת משפטו, בין היתר משום שאינו יכול לדעת מהן העובדות המיוחסות לו. בהקשר זה נטען כי המאשימה לא ציינה בכתב האישום מהו המידע המסווג שנחשף בפני הנאשם ומהו אותו "תדרוך" הנזכר באישום הראשון.

סוף דבר מכלול טענותיו המקדמיות של נאשם 2 נדחות, פרט לטענה הנוגעת להשלכת קיומו של חיסיון עורך-דין לקוח על האישום הרביעי ("פרשת אלון חסן"), אשר נותרה פתוחה לברור בהמשך ההליך.

טענותיו המקדמיות הנוספות של נאשם 4 נדחות.

לא מיותר לציין כי התובע לא הציג את יפוי הכח עליו לכאורה חתם הנתבע ואשר מכוחו פעל ואף פנה למעסיק של הנתבע (ראו ע' 8 ש' 13-14: "בודאי, אני עורך הדין שלו. יש לי יפוי כח כדין, פניתי למעסיק אחרי שהנתבע נעלם וחסם אותי בווטספ מן הראוי שאפנה למעסיק על מנת לקבל תשובות"), ובהמשך טען כי כלל אינו בטוח שהנתבע החזיר לו יפוי כח חתום (ע' 10 ש' 31) וכן: "לאחר שעיינתי במחשב אני משיב שאין לי שום יפוי כח. לשאלה אם אני זוכר מה כתוב שם אני משיב שמדובר ביפוי כח סטנדרטי" (ע' 11 ש' 10-11) וכן "אני חוזר שוב על דבריי ותקשיב לי בבקשה אין לי שום יפוי כח שהנתבע חתם עליו" (ע' 11 ש' 16).

אשר לעצם ההקלטה, הפנה ב"כ הנתבע לכלל 22(א) לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה), לפיו "לא יקליט עורך דין שיחה עם לקוחו או עם עורך דין אחר, אלא בידיעתם". בעניינינו, אין חולק כי הנתבע לא ידע על הקלטת השיחה, ולכן לכאורה זו עומדת בנגוד לכלל 22 לכללי האתיקה.

...

אני דוחה את טענת התובע כי יש לראות בדברי הנתבע בשיחה משום הודאת בעל דין.

לכן, דרישות התובע אודות תשלומים שונים שקיבל הנתבע אגב סיום יחסי העבודה נדחות.

כפועל יוצא, התביעה נדחית.

ג) דוחות מלאים ומפורטים של כל המערבים שבוצעו אחרי הנתבעת ו/או מי מטעמה על ניירות לוגו של מבצעי המעקבים וחתומים כדין, תוך פירוט מי ביצע את המעקב, מתי, היכן, באילו אמצעי מעקב ואיכון וכיו"ב. ד) כתב ההסמכה ומסמך ההנחיות וההזמנה של החברות שנדרשו לבצוע המעקבים אחר הנתבעת, לרבות חברת "מ.ו. חקירות ובילוש". ה) העתק תיקה האישי של הנתבעת לאורך כל שנות עבודתה בחברה.

ביום 22.1.07 חתמה הנתבעת על הסכם העסקה, לפיו עליה לשמור על האינטרסים הלגיטימיים של החברה, בין היתר סודותיה המסחריים, והתחייבות קצובה בזמן לאי תחרות ואיסור פניה ללקוחות ו/או ספקים.

העברת המסמכים העלתה חשש שמא הנתבעת פועלת באופן פסול להעברת הדוחות לסנו ואולי אף מצויה עמה במשא ומתן לקראת העסקתה שם. ביום 11.7.16 נחסמה הנתבעת ממחשבי החברה ונערך בירור בעיניין.

ב) טיוטת החוזה המוזכרת בסעיף 73 לכתב התביעה שכנגד; טיוטת ההסכם המוזכרת בסעיף 92 לכתב התביעה שכנגד; הודעת ווטספ המוזכרת בסעיף 137 לכתב התביעה שכנגד; הסכם עבודתה של הנתבעת עם כימידן/דלקסן - המוזכר בסעיף 144 לכתב התביעה שכנגד - הנתבעת גילתה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמה את טיוטת הסכם עבודתה בכימו-סן בע"מ ואף את הסכם עבודתה מיום 7.9.16.

החברה תוכל לחקור את הנתבעת במסגרת חקירתה הנגדית אודות נושא זה. ו) הסכם היתקשרות ו/או כל מיסמך כאמור עם משרד עורכי דין שמר - הנתבעת אינה מתייחסת לבקשה זו של החברה.

א) הקלטה ותימלול של ה"בירור" שנערך לנתבעת ביום 17.7.16 ; הקלטה ותימלול של ישיבות ה"שימוע" שהתקיימו לנתבעת; העתק המשובים שנערכו לנתבעת לאורך כל שנות עבודתה - גולו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים של החברה ועל כן הכרעתי מתייתרת לעניינם.

...

אני מקבל את טענות הנתבעת ומורה לחברה להעביר את תוכן תיקה האישי המלא של הנתבעת לעיונה.

ה) הודעות סמסים רלבנטיות ואלה המוזכרות בכתב ההגנה שכנגד - לטענת החברה הבקשה אינה ברורה בהקשר זה. הנתבעת לא מתייחסת בהרחבה לבקשה זו ולכן בקשתה נדחית.

על כן, אין בידיי לקבל בקשה זו. סוף דבר בקשת החברה מתקבלת באשר להודעת הווטסאפ המוזכרת בסעיף 137 לכתב התביעה שכנגד.

עוד נטען, כי היא גנבה דפים מהנתבעת, צילמה חומר סודי של לקוחות וכי היא מצלמת ומקליטה את עובדי המשרד.

לשם כך, היא החלה להקליט ולצלם את עובדי החברה, הרבתה לצאת מהמשרד ולנהל שיחות פרטיות, חלקן עם עורכי הדין שלה, ובאופן כללי נקטה בהתנהלות מתריסה ומטרידה.

חוק עבודת נשים לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכלל מסקנה, כי הנתבעת פגעה בתנאי העסקתה של התובעת, בנגוד לסעיף 9א(א) לחוק עבודת נשים, ולהלן נימוקינו: (1) כרטיס העובד של התובעת נחסם ונאמר לה ע"י מר כהן תבל כי מר מוזס אסר את כניסתה לחצרי החברה.

הדבר קיבל ביטוי בתכתובת ווטספ מיום 01.08.16 (נספח י"ט לתצהיר התובעת) ובמכתב באת כוחה מאותו יום; (2) בהתאם לדרישת הנתבעת, במהלך התקופה שהצדדים ניהלו משא ומתן, נימנע ממנה לעבוד, בעוד מחליפתה ממשיכה לעבוד במקומה ואף יושבת פיסית במקומה; (3) הנתבעת נימנעה מלחדש את הרישיון של התובעת; (4) עם שובה לעבודה ביום 08.09.16, התובעת לא הושבה לתפקידה הקודם ואף לא פיסית למקום בו ישבה.

...

כאמור לעיל, מצאנו כי אין הצדקה לסטות מגובה הסכום שנפסק בעניין רמה וכי ראוי להחילו גם ביחס לפיצוי הבלתי ממוני מכוח חוק השוויון.

אחרית דבר לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 40,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים; 40,000 ₪ בגין הפרת חוק השוויון ו- 40,000 ₪ בגין התנכלות (סה"כ 120,000 ₪).

בנוסף, ולאור התוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת לתובעת השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.