עונשים בגין ליקויים שנעשו בהתנהגות במשפט הגישור

הנאשם הואשם איפוא, בכתב האישום, בעבירות הבאות: (א) ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מיסמך כאמור בהוראות סעיף 38 לחוק מע"מ, בנסיבות מחמירות – 100 עבירות לפי הוראות סעיף 117(ב)(5) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ. (ב) הכנה או הרשאה לאחר לנהל פנקסי חשבונות כוזבים, בנסיבות מחמירות – עבירה לפי הוראות סעיף 117(ב)(6) יחד עם סעיף 117(ב2)(3) לחוק מע"מ. הדיונים המקדמיים נשמעו לפני מותב אחר, לרבות במתכונת של גישור, אך הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמות.

ואולם, הנאשם תיאר בפני שירות המבחן הליך של התמתנות בהתנהגותו בשנים האחרונות, וכן הרחיב בתאור הקשיים הרפואיים והנפשיים עימם הוא מתמודד לאחרונה (הציג מסמכים רפואיים ומסמך מפסיכיאטר).

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מביע כיום חרטה על מעורבותו בעבירות, מודע לחומרתן ואף מבטא נכונות לשאת בעונש בגינן.

כעולה ממסמכים אלה לוקה הנאשם בחוליים שונים, על רקע סכרת ועישון כבד, לרבות מחלת לב. בנוסף סובל הנאשם מכאבים בגב התחתון, בשל פריצת דיסק ובעיות בעמוד השידרה, אשר בגינן הוא עתיד לעבור ניתוח מורכב שלאחריו יידרש לשקום משמעותי.

קביעת מיתחם העונש ההולם: לפי הוראות חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), בעת גזירת עונשו של נאשם על בית המשפט לקבוע, תחילה, את מיתחם העונש ההולם לארוע שבגינו הורשע הנאשם, ולאחר מכן לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מיתחם זה. קביעת מיתחם העונש ההולם תיעשה, בהתאם להוראות חוק העונשין, תוך היתחשבות בערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירות ובמידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירות.

...

הנאשם טען כי הוא משתמש בקנאביס רפואי באופן יומיומי, על מנת להקל על כאביו, אך בדיקת שתן שמסר נמצאה נקייה מסמים והנאשם לא ידע להסביר ממצא זה. הנאשם שב והביע מוטיבציה להשתלבות בטיפול ועל כן – בסופו של דבר ועל אף ספקנות ביחס למידת פניותו וכוחותיו של הנאשם להשתלבות בטיפול – ציין שירות המבחן כי קיימת חשיבות למעורבות טיפולית ובהתאם המליץ על הוצאת צו מבחן למשך שנה.

נותר לדון בתיק המק"מ. בהתחשב בנסיבותיו של תיק זה – כאשר מדובר בקנסות מנהליים בגין אי-הגשת שישה דוחות במועד, שסכומם המצטבר הוא 16,826 ₪ – אני קובע כי במקום הקנסות יישא הנאשם עונש של חודש מאסר בפועל, במצטבר לעונש שנגזר עליו בתיק העיקרי.

יוטעם, כי איני מקבל את טיעון ב"כ המאשימה, שלפיו בשל הקנסות המנהליים שלא שולמו יש להחמיר עם הנאשם גם ברכיב הקנס שנגזר בתיק העיקרי.

סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) 26 חודשי מאסר בפועל.

בית משפט השלום בבת ים תאד"מ 21166-03-21 טדסה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רונית אופיר התובע: איינו (אבי) טדסה באמצעות עו"ד דוד קולקר הנתבעות: 1. איילון חברה לביטוח בע"מ 2. קבע סוכנות לביטוח בע"מ באמצעות עו"ד אמנון עמיקם פסק דין

כעולה מתוכן העניינים שצורך לנספח מוצגי התובע ישיבה נוספת היתקיימה ביום 4.2.2020 וכן היתקיימו שתי ישיבות בפני שופט מגשר (אציין כי על אף שישיבות אלו צוינו בתוכן העניינים, אלו לא צורפו למוצגי התובע, אולם כאמור אין על כך מחלוקת).

טענות הנתבעות לטענת הנתבעות התביעה לוקה בשהוי כבד וחוסר תום לב. לטענתן, התובע הגיש את תביעתו יום אחד לפני שהתביעה היתיישנה כאשר חלפו שלוש שנים פחות יום בין מועד הווצרות העילה לבין הגשת התביעה בפועל.

לטענת איילון, התובע והוא לבדו אחראי לתוצאת היתנהגותו העבריינית שנעשתה בכוונת מכוון ומתוך רשלנות רבתי לחיי אדם.

בכתב התשובה טען התובע כי כתב האישום המקורי הוגש בגין עבירה של נהיגה תחת השפעת משקה משכר, שהעונש המינימלי עליה הוא שלושה חודשי פסילה מלהחזיק רישיון, ולא לפי סעיף השכרות בפקודת התעבורה שהעונש המינימלי הנקוב בחוק הוא שנתיים פסילה מלנהוג.

...

לטענת הנתבעות, בהתאם להוראת סעיף 15.3 לתנאים הכלליים של הפוליסה תנאי ל"ביטוח הגנה משפטית" הוא שעל המבוטח להודיע למבטח בכתב "מיד עם קבלת כתב האישום". התובע לא עמד בתנאי זה ועל כן יש לדחות את התביעה.

לסיכום: סיכומם של דברים, מצאתי כי בענייננו אין תחולה לביטוח ההגנה המשפטית ובהתאם דין התביעה להידחות.

על כן התביעה נדחית.

בבואו של שירות המבחן לבחון את גורמי הסיכון בהתנהגותו, היתייחס לגדילתו בסביבה משפחתית מורכבת, חרדת נטישה ודחייה אשר מלווים את הנאשם עד היום, ובכך יש לנאשם צורך ממשי בפרצת גבולות, כאשר ניסיונותיו להשיגם גרמו לו להיתנהגות עבריינית תוך טישטוש של יכולתו להפעיל שיקול דעת.

גיליון רישום תעבורתי של הנאשם לא הוגש לעיון בית המשפט על אף שהיה מן הראוי לעשות זאת, בפרט כאשר הנאשם במהלך המשפט וביום 24.12.2020 החל לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות שהוטל עליו בבית המשפט לתעבורה.

בעיניין זה חשוב לומר כי בחוות הדעת שהתבקשה בתיק הנוכחי מסר הממונה על עבודות השרות כי היתנהלותו של הנאשם לקויה ואינה עומדת בכללי הממונה ולשון החוק –לריצוי עונשו בצורה רציפה.

כך עשה הנאשם, שתוצאות הליך הגישור לא נשאו חן בעיניו, וכך עשה הנאשם לאחר שבית המשפט לא נעתר לבקשתו לדחות את מועד הטיעון לעונש.

...

כך עשה הנאשם, שתוצאות הליך הגישור לא נשאו חן בעיניו, וכך עשה הנאשם לאחר שבית המשפט לא נעתר לבקשתו לדחות את מועד הטיעון לעונש.

בית המשפט נעתר לבקשותיו, אך הוא החליט שלא לצרף את תיק התעבורה והוא גם לא שכר את שירותיו של עורך דין פרטי.

תוצאה לאור האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל.

לפיכך נשמעו הוכחות בתיק ובמסגרת פרשת ההגנה נשמעו שני מומחים ביחס לכושרו השכלי (מצבו הקוגניטיבי) של המערער ולהשלכתו על היסוד הנפשי שניתן ליחס לו. בתום שמיעת ההוכחות, ולאחר חקיקת תיקון מס' 137 לחוק, היתקיים הליך גישור בין הצדדים בסיומו נחתם הסדר טיעון שייחס למערער עבירת רצח לפי סעיף 300(א) לחוק לאחר תקונו, היינו: עבירת הרצח הבסיסית, וזאת מבלי שנעשה כל שינוי בחלקו העובדתי של כתב האישום.

בית המשפט דחה את מסקנתו של הפסיכולוג הקליני, שהעיד מטעם ההגנה, לפיה המערער פעל מבלי שהתכוון מראש להרוג את המנוח אלא פעל מתוך שיפוט חפוז לקוי ותחושת סכנה לחייו על רקע ליקויים בכושרו השכלי.

על הצורך בפתוח פסיקתי של פרשנות החוק לאחר תקונו ברפורמה בעבירות המתה עמד השופט י' אלרון בעיניין זרסנאי: "הרפורמה בעבירות ההמתה לפי תיקון 137 מצויה בראשית ימיה, ונדמה כי עוד מוקדם להניח משנה סדורה באשר לפרשנותה; זו תתעצב ברבות השנים בהתאם להלכה הפסוקה. יחד עם זאת, נכון יהיה לקבוע כבר כעת, כי החומרה המיוחדת הטמונה בעבירה זו, המוצאת ביטוי בעונש החובה הקבוע לצידה, ראוי לה שתביא ליצירת הבחנה בין מקרים שבהם מעשה הרצח בוצע לאחר שהעושה שקל והחליט להמית את הקרבן – אשר ייכנסו לגדרי הסעיף; לבין מקרים שבהם ההחלטה להמית התגבשה באופן ספונטאני, ללא הפעלת שיקול דעת של ממש, וללא הכנה הכוללת פעולות מקדימות שביצע העושה קודם לבצוע הרצח – אשר יוותרו מחוצה לו. מקרים אלו ייכללו במדרג החמור פחות, הקבוע [בסעיף 300(א)](http://www.nevo.co.il/law/70301/300.a) ל[חוק העונשין](http://www.nevo.co.il/law/70301)....". בהקשר הנוגע לענייננו כאן, הקושי בקביעת טיבו של הליך שקילה ממשי, שאינו עולה כדי תיכנון, עלה גם בדיוני ועדת חוקה, חוק ומשפט בהצעת החוק לתיקון עבירות ההמתה (פרוטוקול הועדה מיום 31.10.2017, עמ' 26-24, 32).

במסגרת זו נידרש להוכיח כי ההיתנהגות המקנטרת השפיעה בפועל על הממית, וכן כי קינטור זה היה משפיע באופן דומה על "אדם מן הישוב" (לפירוט על שלושת הרכיבים של כוונה תחילה, ראו למשל: ע"פ 8328/17 ג'בר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 לחוות דעתי (28.7.2019)).

...

בהתאם להסדר הטיעון, הורשע המערער על פי הודאתו, אולם מספר ימים לאחר מכן הגישה ההגנה בקשה לחזרה מהודייה ובית המשפט נעתר לה. בהמשך הגישה ההגנה, לבקשת המערער, בקשה להותיר את הסדר הטיעון וההרשעה על פיו על כנם, אולם הבקשה לא התקבלה, סיכומי הצדדים נשמעו והמערער הורשע בעבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק וזוכה מעבירה של ניסיון להשמדת ראיה.

בהקשר זה מקובלת עליי מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה אין לשכלל את אירועי הבוקר, אך יש לשכלל את האירועים הסמוכים מיד להמתה.

סופו של דבר, המקרה על נסיבותיו אינו נופל על הצד שמחוץ לחלופה, ואף אינו גבולי בעיני.

אני מצטרף לחברי השופט ג' קרא כי דין הערעור להידחות.

לפי כתב האישום במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט לנוער בתל אביב בעיניין ילדיו הקטינים איים הנאשם על השופטת תוך שהוא מטיח כלפיה "מה בית משפט חושב שייקח לי את הילדים, זה ילדים שלי, אני אדבר אלייך איך שאני רוצה את לא תקחי את ילדיי, אני מזהיר אותך, מה את חושבת אני אלחם בכך אני אראה לך מי את, את לא תשבי בכסא הזה". גם לאחר שהוצא מן האולם הוסיף הנאשם להשתלח בשופטת "אני אשתמש בדרכים הכי קיצוניות שאני אוכל בשביל להשאיר את הילדים, אני יודע איפה את גרה, אני יכול להוריד אותך מהכסא, אני יודע להגיע אלייך". הנאשם בן 53, לחובתו 7 הרשעות קודמות (בתחומים שונים), בית המשפט היתחשב בהודאתו, בחרטתו ובנסיבותיו האישיות והמשפחתיות (התחתן עם אשה עם פגור קל ולהם 3 ילדים במשפחות אומנה בשל תיפקוד הורי לקוי).

לפי כתב האישום במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט השלום בירושלים הפריע הנאשם לקיומו של הדיון התקין והוא הוזהר בידי השופט שאם ימשיך בהתנהגותו יוצא מן האולם.

לפי כתב האישום במהלך הליך גישור איים הנאשם באומרו "אני אשרוף את השופט נחשון פישר, אני אביא בנזין ואשרוף אותו... אני אקח בנזין ואשרוף את בית-המשפט ואת השופט הבן זונה הזה". נקבע מיתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל.

המתלוננת ביקשה לעזוב את הדירה אך הנאשם רדף אחריה ומשך אותה בניסיון למנוע ממנה לעזוב ואיים עליה באומרו "שהיא משגעת אותו ואם היא תמשיך לבכות הוא יכול לעשות משהו יותר גרוע והוא לא ישתלט בעתיד על עצמו ועל המעשים שלו". נקבע מיתחם ענישה בין חודשיים מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל- 8 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

תוצאה זו חוטאת לעקרון ההלימה וגם מייצרת תמריץ שלילי לעבריין שהורשע לבצע עבירות דומות בזמנים סמוכים, תוך ידיעה שאין הוא צפוי להענש בגינן – ובכך נפגע גם עיקרון הגמול וההרתעה.

...

לאחר ששמעתי את דבריו האחרונים של הנאשם שיצאו מהלב, ובניגוד להתרשמות שירות המבחן, אני סבורה כי נטילת האחריות היא מלאה.

בהקשר זה, מקובלת עליי הערכת שירות המבחן לפיה התמדה ארוכת טווח בהליך טיפולי משמעותי ומעמיק ינתן מענה לצרכיו של הנאשם ויאפשר לו לבחון באופן מעמיק את דפוסי התנהלותו והכשלים שבאו לידי ביטוי בעבירותיו ומנגד יחדד את גבולות החוק, ויכול לסייע לנאשם לרכוש כלים לוויסות והתנהגות אדפטיבית.

לצד זאת יש גם להביא בחשבון שיקולי שיקום והמאמצים אותם עורך הנאשם לשינוי מצבו, כמו גם הרצון לעודד אותו להמשיך ולצעוד בדרך חיובית זו. תוצאה : לנוכח האמור ובאיזון בין הנסיבות לזכותו של הנאשם לבין הנסיבות העומדות לחובתו אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בגין כל אחד מהתיקים אשר ירוצו בחופף זה לזה.