עונש על תאונת דרכים ללא רישיון

בפסק דין גינטס אליו הפניתה המאשימה נדחה עירעורו של נאשם על גזר דין שהושת עליו בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון מעולם, נהיגה ללא פוליסת ביטוח, נהיגה בנהיגה בקלות ראש, גרימת תאונת דרכים בה נפגע אדם, עזיבת מקום התאונה ואי הודעה על התאונה.

מיתחם הענישה במקרים בהם מצטרפת לעבירה של נהיגה ללא רישיון מעולם עבירה נוספת כגון גרימת תאונת דרכים, נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות גם כאשר הרישיון הוסדר וגם כאשר הנאשם ללא עבר תעבורתי או פלילי קודם ועד לשנת מאסר כאשר מדובר בנאשם בעל עבר תעבורתי דומה.

...

כב' השופט רענן יוסף קבע כי הצטרפות הנסיבות של איבוד שליטה והרדמות על ההגה בשילוב עם נהיגה ללא רישיון מעולם מצדיקה הטלת מאסר בפועל או בעבודות שירות הגם שמדובר בעבירה ראשונה מסוגה: "לגופו של עניין בתיק הנוכחי, לא מצאתי שבית משפט קמא טעה ברכיב כלשהו בענישה שהטיל על המערער. מי שנותן לעצמו חירות לנהוג ברכב כאשר מעולם לא קיבל רישיון נהיגה, כאשר הוא עושה זאת כאשר יודע הוא שאין הוא מסוגל לנהוג, בלי קשר לשאלת רישיון הנהיגה, ושהוא נרדם תוך כדי כך, מהווה פצצה מתקתקת, מהווה סכנה לחיי עוברי הדרך, לרבות חייו שלו, ולכן עונש מאסר של חמישה חודשים לריצוי בעבודות שירות הוא עונש מידתי שאין להתערב בו." בפסק הדין של בית המשפט לתעבורה בעניין חאלד [נ"ב (ת"א) 2363-11-12 מיום 6.7.14] סקר בית המשפט את הפסיקה, התייחס ,בין היתר, לפסק דין גינטס ולפסק דין מקאווה והבחין בין מקרה בו מורשע נאשם רק בעבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח לבין מקרה בו מצטרפות לעבירות אלה עבירות נוספות: "חשוב לאבחן בין פרשת מקאווה לבין ענייננו ויתר הפרשות שהובאו לעיל שכן בפרשת מקאווה לא הייתה טענה לדופי שנפל באופן נהיגת הנאשם והטענה היחידה נגדו הייתה כי נהג כבלתי מורשה וללא פוליסת ביטוח בתוקף." בנ"ב (ת"א) 9667-11-16 מדינת ישראל נ' מלול, מיום 14.11.17 (להלן: "פסק דין מלול"), הורשעה נאשמת במסגרת הסדר טיעון בעבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון מעולם וללא ביטוח, במסגרת הסדר טיעון.

אני סבורה כי מאסר קצר בעבודות שירות לצד צו מבחן יהוו ענישה משמעותית ומרתיעה עבור נאשם זה. לחומרה התחשבתי בשילובן את העבירות ובכך שהסיכון שבנהיגת הנאשם ללא רישיון התממש על אף שלא במלוא חומרתו.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך חודשיים.

עוד התייחסה המאשימה לשיקולי המדיניות כפי שעולים מהפסיקה, לפיה יש מגמה להחמיר את הענישה על מנת למגר את נגע תאונות הדרכים.

ב"כ הנאשמת: ב"כ הנאשמת חזר בטיעוניו על כך שהמנוח נהג ללא רישיון נהיגה כאשר הוא תחת השפעת סמים וכן כי ככל הנראה, על פי חוות דעת הבוחן, המהירות שבה נסע הייתה מעל למהירות המותרת באותו מקטע כביש.

בכל הנוגע לטענת הנאשמת כי התאונה אירעה עקב אשם תורם מצדו של המנוח, טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט בניתוח מפורט ומעמיק בהכרעת הדין, תוך הפניה לפסיקת בית המשפט העליון והוראת סעיף 309 לחוק העונשין, ניתוח זה עמד ארוכות על מצבו של המנוח עובר לתאונה, שאלת התכנות השפעת הסמים שהייתה על המנוח, והעדר רישיונו.

...

אציין כי גם בעניין זה סבורני כי על צו הפסילה להיות על הצד המתון במתחם העונש ההולם.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בבית החולים רמב"ם, החל מהמועד שיקבע הממונה על עבודות השירות, הואיל והמועד הקבוע בחוות הדעת של הממונה חלף עבר לו. הובהר לנאשמת כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים, ועליה להישמע להוראות הממונה והמעסיק.

הנני מחייב את הנאשמת לשלם לעזבון המנוח פיצוי בסך 5,000 ₪.

ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין : "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת". ברע"פ 1891/14 ברון נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם: "נהיגה ברכב בזמן פסילת רישיון מבטאת זילזול בשלטון החוק, ועשויה לסכן הן את הנהג והן את הסובבים אותו". ברע"פ 762/13, אמסלם נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' שהם: "לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד.." ברע"פ 3292/13 יוסף נגד מדינת ישראל, אמר כבוד הש' פוגלמן: "בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה, לעניין שקולי הענישה, בציינו כי "בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" (רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן (8.5.2007)".

...

ברע"פ 2931/14 ברק נגד מדינת ישראל, נאמר: "במקרה דנן, העונש שהושת על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה בעבירות דומות, ולא פעם מושת עונש מאסר בפועל, על מי שמורשע בנהיגה ללא רישיון (רע"פ 8046/13 זוהר נ' מדינת ישראל (4.2.2014); רע"פ 4236/13 בן חיון נ' מדינת ישראל (3.11.2013); רע"פ 1973/13 חסן נ' מדינת ישראל (24.3.2013)). לפיכך, דין הבקשה להידחות". בנסיבות אלה ולאור הערכים החברתיים שנפגעו – סיכון חיי אדם ושלטון החוק והפגיעה הקשה בהם ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בתי המשפט בפסקי הדין הנ"ל ואחרים, הרי שמתחם הענישה בעבירות כאלה, כאשר עסקינן בעבירה חוזרת, כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 12 חודשים, לחמש שנים וכן מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 24 חודשים.

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי, בנסיבות בהן משולבות, באירוע אחד, עבירות חמורות של נהיגה כבלתי מורשה לנהיגה ובזמן פסילה - ולא בפעם הראשונה ולאור הערכים החברתיים שנפגעו, כמפורט לעיל, הרי שמתחם הענישה המשולב, כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 4 שנים לעשר שנים וכן מאסר בפועל לתקופה שבין 8 חודשים ועד 24 חודשים.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל-14 חודשי מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו, 13.11.17.

אני דנה את הנאשם ל-10 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

עוד הוסיפה וטענה המבקשת כי המשיב הודה והורשע בשלושה תיקים נוספים במסגרת פ"ל 5436-12-21 (תעבורה ירושלים), הכוללים את הסעיפים הבאים: נהיגה בזמן פסילה (פעמיים), גרימת תאונת דרכים ונהיגה ללא רשיון נהיגה תקף.

זאת לאור דברי כבוד השופט עמית בבש"פ 800/10 צקול קסאו נגד מדינת ישראל (10.2.2010) שם נאמר: "...המשפט טרם החל (הישיבה הראשונה קבועה לתחילת חודש אפריל 2010) כך שיש להניח כי העורר ישהה תקופה ממושכת במעצר עד תום ההליכים. במצב דברים זה יש לקחת בחשבון גם את הפרופורציה בין העונש הצפוי לעורר אם יורשע- וכאמור, חלקו בארוע קטן מזה של כל המעורבים האחרים- לבין התקופה שבה ישהה במעצר אם תדחה בקשתו". ואולם, אין דין הכא כדין התם.

...

זוהי הפעם השלישית בתקופה כה קצרה (פחות משנה) בה נוהג הנאשם בזמן פסילה מבלי שמורא הדין ומורא בית המשפט לנגד עיניו ומקובלת עלי עמדת המבקשת לפיה לא ניתן ליתן בו אמון.

אוסיף כי תמוהה בעיני העובדה שהמשיב שוחרר למעצר בית ללא פיקוח וללא תנאים נוספים כדוגמת הפקדה כספית, ערבות עצמית וצד ג', ואולם מאחר והמשיב לא הפר תנאי מעצר הבית, לא מצאתי להידרש לכך בשלב זה. לאור האמור, לאור קיומן של ראיות לכאורה ומסוכנות ולאחר שקבעתי כי לא ניתן לאיין את המסוכנות בדרך שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה, אני מורה על מעצרו של המשיב במעצר בית מלא וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בנוסף, אני מורה על פסילת רשיונו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

הנאשם נוהג משנת 1986 ולחובתו 30 הרשעות קודמות, בין היתר, הורשע בעבירות של רכב לא תקין, חגורה, מהירות, אי ציות לתמרור 301, סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה שלא בכיוון החץ, אי הודעה על תאונת דרכים ונהיגה ללא רישיון נהיגה (עבירות משנת 1983) ועוד.

הפסיקה הנהוגה מספר כללים מנחים הותוו בפסיקה באשר לענישה הראויה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים: האחד, העונש הראוי הוא מאסר בפועל ופסילה לתקופה משמעותית מלנהוג, זאת בעיקר לאור עיקרון קדושת החיים והחובה להגן על ציבור המשתמשים בדרך.

...

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 32 חודשים.

אני גוזר על הנאשם  מאסר על תנאי  לתקופה של 9 חודשים, והתנאי הוא, שהנאשם שלא יעבור בתוך 3  שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, או עבירה של גרימת מוות ברשלנות , ויורשע בגינהּ.

אני גוזר על הנאשם קנס בסך 5,000 ₪ או 25 ימי מאסר.