עונש על החזקת נשק שלא כדין

הגם שמדיניות זו נהגה באופן כללי עוד טרם ניתן פסק הדין בעיניין סובח (ר' לדוגמה ע"פ 135/17 מדינת ישראל נ' בסל (8.3.17); ע"פ 4215/18 ח'טיב נ' מדינת ישראל (8.7.18)), היא "חודדה" ואף הוחמרה באותו עניין, וכך באו הדברים לידי ביטוי - "לעיתים מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירה מסוימת אינה מספקת, ועל בית המשפט להורות על החמרה בענישה על מנת לקדם ולהגן על הערכים אשר ביסודה, ובכך לבלום את נפיצותן של עבירות מסוימות ההופכות ל"מכת מדינה", ולתת ביטוי לחומרה שיש לייחס להן" (מתוך פסקה 15 לפסק הדין בעיניין סובח).

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור על חומרת העונש בקבעו כך: "..על אף שכיום מאפשר החוק הטלת עונשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות לתקופה של עד 9 חודשים, לא חל שינוי בהלכה, שלפיה, רק במקרים חריגים יוטלו עונשים בדרך של עבודות שירות, על מי שתורם לתופעה הקשה של שימוש בנשק חם, לרבות על ידי החזקת נשק שלא כדין. הכלל הוא, וכיום ביתר שאת, כי מי שמחזיק ברשותו נשק שלא כדין צפוי למאסר מאחורי סורג ובריח". בעפ"ג (מחוזי נצרת) 21260-10-19 מדינת ישראל נ' מזאריב (24.11.19) נדון עניינו של מי שהחזיק בביתו תת מקלע מאולתר ותחמושת.

...

כפי שיפורט להלן מצאנו כי יש להחמיר בעונש באמצנו את עיקר טענות המערערת.

דיון ומסקנות כאמור לעיל, הגענו למסקנה שיש לקבל את הערעור.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן שרכיב המאסר בפועל הועמד על 12 חודשי מאסר ובקבעו שאין בתסקיר שירות המבחן להניח תשתית מספקת למסקנה אליה הגיע בית המשפט השלום, באופן המצדיק סטייה לקולה מהמתחם.

סוף דבר, בשים לב להלכה ולפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין גם כאשר הערעור מתקבל, אנו מורים על קבלת הערעור וקובעים כי המשיב ירצה – חלף תקופת המאסר בפועל שהטיל בית המשפט קמא – מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, בניכוי התקופה בה היה המשיב עצור בהליך זה (מיום 2.10.18 ועד ליום 29.10.18).

(5) בע"פ 6277/20 קנאו **** היילי נ' מדינת ישראל (24.3.21), ציין כב' השופט (בדימוס) מ' מזוז, שם, בפיסקה 37 (מתוך הפנייה לדבריו הנ"ל מתוך פסק הדין בעיניין סובח): "וכפי שנזדמן לי להעיר לאחרונה, התופעה של החזקת נשק שלא כדין, וכל שכן השמוש בו, מהוים איום על שלום הציבור, תשתית למגוון רחב של עבירות ומחייבת הירתמות גם של בתי המשפט על ידי ענישה מחמירה ומרתיעה".(ההדגשה שלנו).

...

לשאלת בית-המשפט, מדוע החזיק המשיב את הנשק כשהוא טעון במחסנית ובה 15 כדורים של 9 מ"מ, אם דרכו היא לפתור את הכל בדרכי שלום, ענה המשיב: "הסברתי גם בחקירה שהוא היה ככה ונכנס אליי ככה. הנשק היה ככה. אני לא טענתי אותו. אין לי סכסוך עם אף אחד. טעות. לא יודע מה להגיד, מה חשבתי... לא חשבתי לרגע שאני אסתבך". לאחר שנתנו דעתנו לכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה המשיב ועל-פיהן הורשע, חוות דעת הממונה על עבודות שירות, תסקיר שירות המבחן, הטיעונים לעונש בפני בית משפט קמא, גזר הדין של בית משפט קמא, ערעור המדינה על נימוקיו, טיעוניהם של ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים בפנינו ביום 27.5.21, לרבות דברי המשיב עצמו, והפסיקה הרלוונטית שאליה הופנינו, מסקנתנו היא שערעור המדינה בדין יסודו וכי גזר-דינו של בית משפט קמא הקל עם המשיב במידה המחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור.

לכן, בהביאנו בחשבון את הנסיבות לקולא שפירטנו לעיל, ובכלל זה, בין היתר, גם את העובדה שעסקינן בהחזקת אקדח, וזאת בשונה מהחזקת תת מקלע מאולתר, ובשים לב לכך שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם נאשם כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, החלטנו לחרוג במעט לקולא ממתחם הענישה ואנו דנים את המשיב ל-8 (שמונה) חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: 1) אנו מקבלים את ערעור המדינה על קולת העונש, וחלף 6 חודשי המאסר לריצוי בעבודות שירות שהטיל בית משפט קמא על המשיב, אנו דנים את המשיב ל-8 (שמונה) חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 14.10.20 עד 21.10.20.

· ת"פ (נצ') 13736-09-19 מדינת ישראל נ' **** בזייג (24.6.20); בגין ביצוע עבירה של החזקת נשק שלא כדין והחזקת אביזר לנשק נקבע מיתחם ענישה שבין 12-36 חודשי מאסר.

בערכאה הדיונית נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל ובערעור הועמד עונשו על 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, זאת בעקבות מהלכי שקום שנקט.

...

מכל האמור הנני גוזר על הנאשם עונשים כדלקמן: - 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל מיום 8.8.23; - 10 חודשי מאסר על תנאי משך 3 שנים מיום שחרורו כאשר התנאי יופעל במידה והנאשם יבצע עבירות אלימות או נשק מסוג פשע; - קנס בסך 1,500 ₪ לתשלום עד ליום 1.7.24.

העירעור היתקבל, ובית המשפט המחוזי ציין כי "העונשים המוטלים על החזקת אקדח שלא כדין נעים בין 18 ל- 30 חודשי מאסר בפועל" וכי "גם כאשר כלי הנשק שהוחזקו לא הי[ו] תקינים, הוטלו על הנאשמים עונשי מאסר משמעותיים". עם זאת על יסוד מכלול הנסיבות, לרבות הכלל בנוגע לאי מיצוי הדין עם מי שמחמירים בעונשו, באותו מקרה הסתפקה ערכאת העירעור בהכפלת העונש כך שיעמוד על 10 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

עם זאת, מכתב האישום עולה כי הנאשם לא עזב את המקום עד לאחר שהאחר הגיע ונטל את הרובה, ומכל מקום החומרה העיקרית במעשים מצויה כאמור בעבירת הניסיון להחזקת נשק שלא כדין, כעולה גם מן העונש השונה הקבוע בחוק לשתי העבירות ומהשוני המשמעותי במדיניות הענישה בעטיין.

...

] ו(4)(4) המסקנה בעניין מתחם העונש ההולם למעשי הנאשם באישומים השני והשלישי על רקע הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם במקרה שכאן, כעולה מן האמור לעיל; על רקע נסיבות ביצוע העבירות על ידי הנאשם; על רקע פסקי הדין שהובאו, לרבות הנסיבות לחומרא ולקולא בכל אחד מהם; ועל רקע מגמת ההחמרה הנמשכת בענישה בעבירות נשק בכלל וביחס ליידוי בקבוקי תבערה בפרט – סבורני כי במקרה שכאן מתחם העונש ההולם למעשי הנאשם בשני האישומים נע בין 27 ל-48 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נוספים.

לפיכך, סבורני כי יש לגזור את עונשו הכולל של הנאשם בחלק התחתון של המתחמים שנקבעו, אך לא בתחתיתם ממש, ולהעמידו על 45 חודשי מאסר בפועל לצד עונשי מאסר על תנאי כאמור להלן.

סיכום נוכח כל האמור, נגזרים בזאת על הנאשם העונשים הבאים: 45 חודשי מאסר בפועל, שיימנו החל ממועד מעצרו בגין ההליך שכאן.

בע"פ 3877/16 פאדי גב'אלי נ' מדינת ישראל (17.11.16) ציין בית-המשפט העליון: "בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה היתרה הגלומה בבצוע עבירות בנשק, ובכללן העבירה של החזקת נשק או נשיאתו שלא כדין. עבירות אלו מקימות סיכון חמור לשלום הציבור ובטחונו ומחייבות 'ליתן ביטוי עונשי הולם ומרתיע באמצעות הרחקת מבצע העבירה מן החברה לתקופת מאסר ממשית לריצוי בפועל' [...] עוד נפסק כי חומרתן של העבירות בנשק אינה מסתכמת רק בנזק שארע בפועל, כי אם בפוטנציאל הנזק הנובע מאותן עבירות". בע"פ 2482/22 מ"י נ' קדורה (14.4.22) ביחס לעבירה הקלה יותר, של החזקת נשק, ציין בית המשפט העליון כי: "החזקת נשק שלא כדין מאיימת על שלום הציבור וביטחונו [...] לנוכח הקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק, הזמינות הבלתי נסבלת של נשק בידי מי שאינו מורשה לכך מהוה כאמור סיכון של ממש ומגבירה את הסיכון לבצוע עבירות חמורות נוספות [...] כמו גם לאסונות נוראיים. יעידו על כך ריבוי המקרים במיגזר הערבי בעת האחרונה, כאשר אזרחים תמימים – כמו ילד רך בשנים ועלמה צעירה – נפגעים ואף מוצאים את מותם בביתם – מבצרם או בגן השעשועים, כל זאת כתוצאה משימוש בנשק של אחרים. מציאות קשה זו מחייבת לנקוט ביד מחמירה כלפי מעורבים בעבירות נשק, אף אם הם נעדרי עבר פלילי [...] ענייננו 'במכת מדינה' שהצורך להלחם בה על מנת להגן על הציבור, מצריך מענה הולם והטלת עונשי מאסר משמעותיים [...] ידע כל מי שמחזיק בנשק בלתי חוקי כי צפוי הוא להענש בחומרה, בבחינת 'אם מחזיקים – למאסר נשלחים'...". ברע"פ 5613/20 אל הוזייל נ' מדינת ישראל [25.8.2020] צויין: "עבירות בנשק הפכו בשנים האחרונות, למרבה הצער, לתופעה נפוצה בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, המביאה לעתים מזומנות לפגיעה בחפים מפשע ולאובדן חיי אדם. כתוצאה מכך, בית משפט זה שב וקבע כי מתחייבת החמרה ממשית בענישה על עבירות אלו, על מנת לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען...". המחוקק אף הוא נתן לאחרונה דעתו לעליה הנרחבת בשימוש בכלי נשק המוחזקים שלא כחוק ולפגיעה הקשה בבטחון הציבור כפועל יוצא מכך, ובתיקון 140 לחוק העונשין, במסגרת הוראת שעה משנת 2021, קבע בסעיף 144(ז) עונשי מינימום ודומה כי יש לקחת בחשבון גם את השיקולים שעמדו בפני המחוקק כמו גם העמדה שהביע.

...

בהינתן האמור לעיל ובשים לב לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, סבורני כי על מתחם העונש ההולם לנוע בין 29 חודשי מאסר בפועל לבין 53 חודשי מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 31 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בגין התיק שבכותרת בהתאם לרישומי שב"ס. 10 חודשי מאסר וזאת על תנאי שלא יעבור משך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו כל עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 ו/או כל עבירה מסוג פשע על פקודת הסמים המסוכנים.

בהסכמת הצדדים, אני מורה על חילוט כלי רכב מסוג טויוטה לנדקרוזר מ.ר. 95-845-75 ועל חילוט סך של 1,900 ₪ במזומן שנתפס מהנאשם במעמד מעצרו.