ובאשר לעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, קבע בית משפט קמא כי מיתחם העונש ההולם בנסיבות בהן נעברה העבירה ובשים לב להקף הרכוש ושוויו, נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות לחודשיים מאסר בפועל.
לעניין זה אפנה לדברים שנקבעו ב-רע"פ 398/14 טל ערג' נ' מדינת ישראל, (16/03/14), שם נאמר:
"מיותר לציין את חומרתם היתרה של העבירות, את הפסול הרב הטמון בהם. עבירות ההתפרצות והגניבה, הפכו, למרבה הצער, לנפוצות במחוזותינו, הן פוגעות ברכושו של הציבור, מערערות קשות את תחושת בטחונו, ומנפצות לרסיסים את התפיסה לפיה ביתו של אדם הוא מבצרו. בית משפט זה עמד, לא פעם, על כך שחומרתן של העבירות, לצד נפוצותה של התופעה, מצריכות נקיטת יד קשה עם העבריינים."
על הצורך בענישה ראויה שתבטא את סלידתה של החברה ממעשי ההתפרצות והגניבה, עמד בית המשפט העליון ב-רע"פ 1086/13 מלסה נ' מדינת ישראל, (20/02/13, בקבעו:
"סבורני, כי העונש אשר הושת על המבקש הולם את אופי העבירות שביצע ואת נסיבות ביצוען. כאמור לעיל, המבקש הורשע על יסוד הודאתו, בבצוע שלל עבירות התפרצות, גניבה והסגת גבול. עבריינות רכוש סדרתית מעין זו, המבטאת זילזול עמוק בקניינו של האדם, ופוגעת בפרטיותו ובכבודו של הקורבן, מחייבת מענה ענישתי ראוי, אשר יביא לידי ביטוי את הסלידה החברתית ממעשים אלה, ויוקיע אותם ...".
מן האמור עולה, כי בעבירות מן הסוג הנידון הנטייה היא להחמיר בענישתם של העבריינים.
...
באשר למערער 2, סבורני, כי עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, אשר נגזרו על המערער 2 בגין עבירה של התפרצות למגורים בכוונה לבצע גניבה ועבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, אינו עונש החורג באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה ולפיכך לא מצאתי כי הוא טעון התערבות.
זאת ועוד, בית משפט קמא לקח בחשבון לזכותו של המערער 2 את נסיבותיו האישיות של המערער 2 לרבות היותו אב ל-4 ילדים שהוא המפרנס שלהם, ואת הודאתו במיוחס לו כאשר, בשקלול כלל הנתונים בעניינו הגיע למסקנה כי עונש מאסר של 8 חודשים הוא עונש המתאים למערער 2 בגדרי המתחם.
סיכומו של דבר, בנסיבות המתוארות ובשים לב להלכה לפיה הענישה היא לעולם אינדיבידואלית ותלוית נסיבות, סבורני כי העונשים שנגזרו על המערערים אינם חורגים בצורה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת ואין בהם כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.
