עונש מינימלי לנהיגה בשכרות

ביום 11.5.11 גזר עליו בית המשפט 24 חודשי פסילה בפועל (עונש המינימום לנהיגה בשיכרות), 5 חודשי פסילה על תנאי וקנס של 800 ₪.

...

]א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן-יוסף) מיום 1.12.11 בתיק עפ"ת 20045-10-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב (השופט מ' דרורי) מיום 11.5.11 בתיק תת"ע 25452-07.

דיון והכרעה לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה, שכן אין היא מעלית ואף אינה מתיימרת להעלות, סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, ומטעם זה בלבד אין לקבלה, וספק אם היה טעם בהגשתה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 382/07 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

לא מצאתי טעם להתערב בקביעות עובדתיות אלה, ועל כן אין להיעתר לבקשה.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.

לעניין עונש הפסילה, עונש המינימום לנהיגה בשיכרות הוא 24 חודשים, ולמי שנהג פעם שנייה בשיכרות בתוך שנתיים 48 חודשים.

...

הערעור נדחה.

כמו כן אוסיף ואפנה לעפ"ת 1590-04-11 לענייננו : "כבר חזר בית המשפט זה חזור ושנה וחזור ושנה כי עונש המינימום בנהיגה בשיכרות עומד על 24 חודשי פסילה בפועל. בית המשפט רשאי לסטות מעונש זה ולקצר התקופה בנסיבות חריגות ויוצאות דופן שיירשמו.

...

אשר על כן בנסיבות תיק זה אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין עונש של 9 חודשי מאסר בפועל ועד לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל בנוסף לענישה נלווית.

העובדה שהנאשם בחר להודות בעובדות כתב אישום מתוקן ובחר ל"וותר" על טענותיו לעניין חוקיות הבדיקה או ההליך אין בה כדי להוות נסיבה לקולא לעניין העונש בתיק זה. אשר על כן, במכלול השיקולים לקולא ולחומרא אני גוזרת את עונשו של הנאשם לעונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם מיום 4.5.23 אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן חודשיים מת"פ 4307-08-2020 במצטבר לעונש שהושת על הנאשם בגין תיק זה. אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 7 חודשים מתיק תת"ע 1215-12-18 במצטבר לעונש שהושת על הנאשם בגין תיק זה. סך הכל ירצה הנאשם עונש של 21 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 4.5.23 אני דנה את הנאשם למאסר על תנאי של 7 חודשים למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אחת או יותר מהעבירות שלהלן ויורשע בגינה: עבירה של נהיגה בעת פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה בעת שכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26 (2) לתקנות התעבורה, עבירה לפי תקנה 169א לתקנות התעבורה.

אני מורה על הפעלת עונש של פסילה על תנאי בן 4 חודשים מת"פ 4307-08-2020 במצטבר לעונש הפסילה בפועל בתיק זה. אני מורה על הפעלת עונש של פסילה על תנאי בן 8 חודשים מתת"ע 1215-12-18 במצטבר לעונש הפסילה בפועל שהושת על הנאשם בגין תיק זה. סך כל הפסילה בפועל בתיק זה 40 חודשי פסילה בפועל.

בעפ"ת גיל קיסר נ' מד"י, קבעה כב' השופטת נגה אהד: "כבר חזר בית המשפט זה חזור ושנה וחזור ושנה כי עונש המינימום בנהיגה בשיכרות עומד על 24 חודשי פסילה בפועל. בית המשפט רשאי לסטות מעונש זה ולקצר התקופה בנסיבות חריגות ויוצאות דופן שיירשמו.

...

לאחר כל האמור לעיל גוזרת על הנאשם אתה עונשים הבאים: ניתן צו מבחן למשך 12 חודשים במסגרתו, בין היתר, הנאשם ימסור דגימות שתן לאיתור סמים.

אני דנה את הנאשם ל- 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים/סמים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1600₪ או 16 ימי מאסר תמורתו.

לפיכך, אין ברף השכרות (294 מק"ג), בהיעדר עברו התעבורתי של הנאשם, ובעובדה שמדובר בעבירה ראשונה מסוגה, ובנסיבותיו האישיות של הנאשם והצורך ברישיון לצורך פרנסתו וטפול במשפחתו,- אין בהם עילה לסטייה מפסילת המינימום אותה קבע המחוקק כראויה לאלו המסכנים את הציבור בנהיגה בשיכרות; ושיקולים אלה מצדיקים למקם את עונשו של הנאשם ברף הנמוך של המיתחם, כפי עתירת המאשימה.

...

וראו לעניין זה: רע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.04.2013): "מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא (ראו, לעניין זה, רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.2.2013); רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2004)). ... תיקון 106 לפקודת התעבורה, אשר נכנס לתוקפו ב-1.1.2012, שונה מהנוסח הנזכר בתזכיר הצעת החוק (אליו הפנה כב' השופט א' טננבוים בבית-המשפט לתעבורה), והוא אינו כולל כל הוראה או התייחסות לעונשי המינימום הקבועים בפקודה (ראו, חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב-2012, ס"ח 2363). מכך ניתן להסיק, כי המחוקק נתן דעתו לאפשרות של קביעת עונשי מינימום דיפרנציאליים, בהינתן רמות אלכוהול שונות בגופם של נהגים המורשעים בעבירה של נהיגה בשכרות, אך פסל אפשרות זו.". עפ"ת (מחוזי מרכז) 44803-05-15 אבי בן לולו נ' מדינת ישראל (נבו 01.10.2015) – "...תקופת הפסילה בפועל היא למשך שנתיים ובפסיקה ענפה קבעו בתי המשפט כי אין לסטות מפסילה מתקופת המינימום אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן שאינן נשמעות בפי כל. מקום שאין בו אותן נסיבות מיוחדות כאמור לעיל, חובה על בית המשפט לקבוע פסילת המינימום בת 24 חודש בכל נהיגה בשכרות. בית משפט קמא מפנה לפסיקה ולא מצאתי מקום לחזור עליה.

מהמקובץ עולה שבנסיבות העניין סיוג עונש הפסילה כפי שקבע בימ"ש לתעבורה, רוקן מתוכן את האפקטיביות של רכיב ענישתי זה ובוודאי את אפקט ההרתעה שבעונש זה ומשנה תוקף יש לכך כשהסיוג חל על מרבית שעות היממה.

לסיכום לאחר ששמעתי טעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את השיקולים הרלבנטים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של נהיגה בשכרות, או נהיגה תחת השפעה או נהיגה בשכרות מחמת סירוב או נהיגה בפסילה.