סוגיית האחריות המופחתת – רקע משפטי
סעיף 300 לחוק העונשין קובע את עונשו של הרוצח – "מאסר עולם ועונש זה בלבד". ואולם, כאשר מדובר בעבירת רצח, מוסמך בית-המשפט, בהתאם לסעיף 300א לחוק, להטיל על המורשע בעבירת רצח עונש קל יותר, ככל שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף זה. סעיף 300א(א) לחוק קובע כדלקמן:
"על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה עבירה באחד מאלה:
...
על-כן, מקובלת עליי מסקנתו של ד"ר ויצמן, כי האבחנה לפיה סובל הנאשם מהפרעה סכיזואפקטיבית, עם משברים פסיכוטיים במצבי דחק, אינה מבוססת ולא נתמכת במהלך חייו של הנאשם ובתיעוד הקליני אודותיו; וכי קיימת סבירות גבוהה יותר שהנאשם סובל מהפרעה דיכאונית עם מרכיבים אישיותיים מצבר A – הפרעת אישיות פרנואידית, ולא ממצב פסיכוטי.
על יישומו של המבחן המוסרי-מהותי עמד כב' הנשיא שמגר עוד בפסק-הדין בע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום, פ"ד מו(2) 187 (1992), בהצדיקו הטלת מאסר מצטבר על מפגע שקטל חייהם של שני קרבנות: "גזירת עונשי מאסר חופפים על מספר מעשי רצח – אף אם מדובר בכאלה שבוצעו ברצף אחד – יש בה מכללא משום מזעור של הזוועה שבגרם המוות הזדוני והמכוון של שורה של אנשים... האמונה שלנו בקדושת חיי אדם חייבת למצוא ביטויה גם בענישה של עבריין ובהדגשת משמעותו של כל קיפוח של חיי אדם בעניינו. מקובלת עלי, על כן, ההשקפה כי לא רק שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה, אלא כי מעשי פגיעה נפרדים בחיי אדם צריכים גם למצוא ביטויים בעונשים המצטברים זה לזה" (עמ' 192).
מסקנה זאת היא הכרחית גם מנקודת מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך-יסוד.
