בבית המשפט העליון
בש"פ 5747/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
העורר:
פריד אבו ערב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' סילמן) במ"ת 45835-07-20 מיום 10.8.2020
בשם העורר:
עו"ד בדר אגבריה
בשם המשיבה:
עו"ד עודד ציון
][]החלטה
העורר הוא בעל עבר פלילי, לרבות בעבירות דומות לעבירות מושא כתב האישום דנן, בגינן כבר ריצה בעבר עונשי מאסר.
ביום 1.2.2012 נידון העורר ל- 40 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות אלימות שונות, וביום 14.7.2016 - לאחר שהורשע בין היתר בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה במזיד ברכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו - נידון העורר בין היתר ל- 56 חודשי מאסר בפועל, למאסר מותנה ולפסילה מקבלה או החזקה של רישיון נהיגה למשך 6 שנים מיום תום ריצוי מאסרו.
...
עם זאת, אין מדובר בכלל נוקשה, ויתכנו מקרים בהם העבירות שמיוחסות לנאשם ונסיבות ביצוען, נתוניו האישיים של הנאשם, כמו גם המסוכנות הנשקפת מהנאשם והיתכנות חלופת מעצר - יובילו למסקנה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 5159/19 אלחמידי נ' מדינת ישראל (6.8.2019); בש"פ 2192/20 אל צענא נ' מדינת ישראל (27.3.2020)).
נסיבות אלה, וחומרת העבירות מושא ההליך הנדון ונסיבות ביצוען, הובילו את בית המשפט קמא, בצדק, למסקנה כי המסוכנות הנשקפת מהעורר היא גבוהה, ואינה מאפשרת לתת בו אמון הנדרש לחלופת מעצר.
איני רואה כל עילה להתערב במסקנה זו.
אשר על כן, הערר נדחה.